מה זו בעצם לקות למידה?

מה זו בעצם לקות למידה?

לאחרונה אני חשה (תחושה סובייקטיבית שאיני מכירה נתונים המבססים אותה) שקיים אבחון יתר של לקות למידה.  במידה ותחושה זו נכונה, הרי שלדעתי היא נובעת משלושה מקורות:

1.  חוסר הבחנה בין קושי למידה ללקות למידה (קביעת לקות למידה על סמך הנמכה בתפקודי למידה ו/או בתפקודי קריאה, כתיבה ו/או חשבון בלבד).

2.  קביעת לקות למידה על סמך הנמכות בתפקוד (הלימודי או הקוגניטיבי) של הילד ביחס לעצמו ולא ביחס לאוכלוסיה.

3.  חוסר שליטה בהגדרה של לקות למידה.

מאמרו של דר' עופר קצ'רגין, סוציולוג ממכללת אורנים, "מה זו בעצם לקות למידה? דיון על הגדרה ומשמעויותיה", נוגע בנושא זה.

המאמר נמצא כאן:

http://app.oranim.ac.il/dvarim/wp-content/uploads/2012/11/ofer-katchergin-So-what-is-this-thing-called-Learning-Disability.pdf

מאמר זה מעניין מאד ומעורר מחשבה.

דר' קצ'רגין ראיין 50 מאבחנות דידקטיות ושאל אותן "מה זו בעצם לקות למידה?".  הוא גילה, שמרבית המאבחנות נבוכו מעצם השאלה, והתקשו לפרט את אחת ההגדרות ה"מקובלות בספרות המקצועית".   דר' קצ'רגין מפרט את סוגי התשובות השונות שקיבל לשאלה זו ומנתח אותן.  באופן כללי,המאבחנות המשיגו, על פי הניתוח של דר' קצ'רגין, את הלקויות כמחלה, כסימפטום, כפגם גנטי, כהפרעה, כקושי חינוכי ותת הישגיות, כשונות ואף כמתנה.

להתרשמותי מן המאמר, הבעיה העיקרית היתה, שבתשובה לשאלה זו המאבחנות התקשו להסכים על הגדרה אחת ברורה ואופרציונלית.  בנוסף, הן נטו להשיב לשאלה "מה זו בעצם לקות למידה?" כאילו נשאלו "ממה נגרמת לקות למידה?" וכאילו נשאלו "מהי המשמעות של לקות למידה עבורך?"  המאמר מאיר את רתיעתן של המאבחנות הדידקטיות להתייחס למשמעויות הפוליטיות והחברתיות שיש להגדרה של לקות למידה.  לדעת קצ'רגין, "לקות למידה אינה יכולה להיות מובנת מאליה, שכן הבנתה והבנייתה מתרחשות תמיד באמצעות תיווך פרשני של אנשי מקצוע הפועלים בתוך הקשר חברתי כלשהו".

כיצד היו פסיכולוגים חינוכיים משיבים על שאלתו של דר' קצ'רגין?

המאמר חיזק אצלי את ההבנה בדבר מרכזיותה של הגדרת לקות למידה בתהליך העבודה שלנו.  חוסר שליטה בהגדרה אופרציונלית של לקות למידה, שומט את הקרקע מתחת ליכולת שלנו לאבחן לקות למידה.  עמימות הגדרתית יוצרת מצב בו כל ילד יכול להיות מאובחן כלקוי למידה ובכך מרוקנת הגדרה זו מתכנה. 

הגדרה טובה חייבת, לדעתי, להיות הגדרה מגבילה (מעצם הגדרתה...).  הגדרה ש"מאפשרת" למרבית הילדים המאובחנים להיות מוגדרים כלקויי למידה אינה הגדרה טובה לדעתי.

אני נוהגת להשתמש בהגדרה האופרציונלית שהציעה DAWN FLANAGAN, ושניתן לקרוא עליה בפירוט במאמר זה למשל:

INTEGRATION OF RESPONSE TO INTERVENTION AND NORM-REFERENCED

TESTS IN LEARNING DISABILITY IDENTIFICATION:

LEARNING FROM THE TOWER OF BABEL

DAWN P. FLANAGAN AND SAMUEL O. ORTIZ

St. John’s University

VINCENT C. ALFONSO

Fordham University

AGNIESZKA M. DYNDA

St. John’s University

Psychology in the Schools, Vol. 43(7), 2006

המאמר ניתן להורדה חפשית מהרשת.  ההגדרה האופרציונלית עצמה ושלביה מופיעים באמצע המאמר.

שימוש בהגדרה זו מסייע מאד, לדעתי, בהבנה של הילד, במיקוד המקור ללקות הלמידה אצל הילד (ביכולת הקוגניטיבית הלקויה העומדת בבסיס קשייו בקריאה, כתיבה ו/או חשבון) ובהבחנה ברורה בין ילדים לקויי למידה לבין ילדים שאינם לקויים.

אני מקווה לפרט עוד על הגדרה זו והשימוש בה בפוסטים עתידיים.