אפיוני למידה וחשיבה של תלמידים "חלשים" במתמטיקה

אפיוני למידה וחשיבה של תלמידים "חלשים" במתמטיקה

זהו מחקר מעורר מחשבה שנערך ע"י ד"ר רוני קרסנטי ופרופ' אברהם הרכבי במחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן, בשנים 2000-2002.   מחקר זה סייע לנו בשירות הפסיכולוגי חינוכי בירושלים לגבש את התפיסה שלנו לגבי אבחון חשבון וליקויי למידה בחשבון.

הטענה המרכזית במחקר זה היא, שלכל ילד, גם לילד חלש במתמטיקה, יש תאוריה פנימית, או סט של הנחות בסיסיות שלפיהן הוא פועל במתמטיקה.  הילד ממציא שיטות לא פורמליות לפתרון בעיות מתמטיות, המבוססות על התאוריה הפנימית.  שגיאות של ילדים במתמטיקה אינן מקריות אלא נובעות מהפעלה של סט ההנחות לאורן הילד פועל.  חשיפה במהלך האבחון של התאוריה הפנימית של הילד תסייע לנו להבין כיצד הוא חושב ומכאן להבין היכן הבעיה וכיצד ניתן לסייע לילד. 

תהליך חשיפת התאוריה הפנימית של הילד הוא תהליך דינאמי, של שאילת שאלות, שמטרתו לעורר את הילד לבחון את הנחות היסוד שלו ובכך להוביל אותו לקבלת החלטה עצמאית אם להמשיך לעבוד לאורן או לשנות אותן בהתאם למסקנות אליהן הגיע במהלך העבודה האבחונית.  כך הופך התהליך הדיאגנוסטי לתהליך גילוי, בו הילד לומד גם על עצמו (עושה רפלקסיה על תהליך החשיבה שלו) וגם את החומר הנלמד.

תהליך זה מודגם בצורה יפה מאד בקטעי הראיונות עם התלמידים דן, הגר, אורי ודביר, ומיושם לאחר מכן בשיעורים לדוגמה המוצגים במסמך.

אני חושבת שכדאי לעניין גם מורים למתמטיקה במחקר זה.  הגישה המודגמת כאן יכולה להלהיב מורים לעבודה עם תלמידים "חלשים" מתוך גישה רעננה ואחרת. 

ממליצה מאד לקרוא.  הנה הלינק:

http://stwww.weizmann.ac.il/manor/talmidim_mitkachim/doah/content.htm

אגב, תהליך דיאגנוסטי זה של חשיפת התאוריה הפנימית שמנחה את הילד בעבודה, נכון לא רק לגבי אבחון חשבון, אלא גם לגבי אבחון הבנת הנקרא.  בתהליך מקביל שנעשה עם טקסט, ניתן לחשוף ביחד עם הילד את ההנחות הסמויות שלו לגבי הטקסט שגרמו לו להסיק את המסקנות שהסיק, ובכך להבין טוב יותר את מקור הקושי ולבנות ביחד עם הילד דרכי התערבות מותאמות.