ניתוח מבחני סיפור סיפורים עפ"י תאורית הסלף - חלק שני

ניתוח מבחני סיפור סיפורים עפ"י תאורית הסלף -    חלק שני: אינדיקציות לצרכים של MIRRORING במבחני סיפור סיפורים.

החלק השני ממספר "פוסטים" בנושא זה, הבנויים על פי ספרו המצוין 

של   PROF. MARSHALL SILVERSTEIN –

Self psychology and diagnostic assessment: identifying 

selfobject functions through psychological testing. 

נמצא כאן.

אגב, לסילברסטיין יש שני ספרים חדשים יותר:

הראשון נקרא: 

 "Disorders of the Self "

בספר זה סילברסטיין מנתח על פי תאורית העצמי את עשר הפרעות האישיות על פי ציר II ב – DSM, וגם מיישם ניתוח זה למצבים של אישיות דכאונית, סומטיזציה וספליט ורטיקלי.  בספר מספר תיאורי מקרים שחלקם מבוססים על מבחנים השלכתיים.  כל המקרים הם של מבוגרים או מתבגרים.   

השני נקרא:

"Personality Assessment in Depth"

זהו ספר המתבסס בעיקר על תיאורי מקרים תוך שימוש בפרוטוקולים שלמים של מבחנים פסיכולוגים וניתוח של כל התגובות.  ספר זה אינו מבוסס בעיקר על תאורית העצמי.   

כמה מלים נוספות על השימוש במבחנים השלכתיים:

אני ערה לביקורת על השימוש במבחנים השלכתיים.  אך אני תופסת את הפסיכולוגיה כשילוב של מדע עם פילוסופיה על טבע האדם.  לדעתי פסיכולוגים צריכים להכיר ולהשתמש בדיאגנוסטיקה בגישות החדשניות ביותר, גישות מבוססות ראיות, ולצד זה להסתכל על הילד, אישיותו ונסיבות חייו מנקודת מבט פילוסופית על טבע האדם.

כל גוף ידע או תאוריה שמסייעים לפסיכולוג להגיע לתובנות על הילד שנוגעות ללבו שלו ומסייעות לו לרתום את צוות בית הספר והמשפחה לטובת הילד, הם טובים בעיני.  ניתן להשיג תוצאות מעשיות טובות עבור הילד הן בעזרת המדע והן בעזרת תפיסת עולם פילוסופית.  אני מציעה לרתום את שתי הדרכים לעזרתנו.

לכן אציע להשתמש להערכת התחום ה"רגשי – אישיותי" גם בראיונות עם הילד, ההורים והמורה, גם בתצפיות, גם בשאלונים (כגון אכנבך), גם במבחנים השלכתיים, וגם באינטגרציה עם המידע העולה מהחלק "הקוגניטיבי" של האבחון.