"טיפ"
שני מסדרה של
"עצות" שגובשו בצוות הפיתוח בדיאגנוסטיקה של שפ"ח ירושלים, שמשקפות
את ה"אני מאמין" שלנו בנושא דיאגנוסטיקה. חברי צוות הפיתוח: רות אומן
שקד, ריטה באומגרטן, חנה ברימר, אורי דאר, אתי דניאל סימון, דליה זית, עינת כהן רחמן, מישל ליסס טופז, בטי נצר, סמדר
ספיר יוגב, ענאן סרור, נאדין קפלן ועדינה
שכנוביץ.
הפעילו שיקול דעת לגבי היקף הבדיקה
אם יש מידע מעמיק ומקיף על הילד מבית הספר/מאבחון דידקטי – לא תמיד יש
צורך לחזור על בדיקת מיומנויות הקריאה/כתיבה/חשבון. חשוב לבדוק את כל היכולות הקוגניטיביות (יכולת
פלואידית, זיכרון לטווח קצר, מהירות עיבוד, עיבוד שמיעתי, עיבוד חזותי, אחסון
ושליפה לטווח ארוך, ידע מגובש) כאשר מטרת הבדיקה היא לקבוע אם יש לילד לקות למידה
ואם כן – איזה מנגנון קוגניטיבי לקוי אצלו.
חשוב לבדוק את כל היכולות הקוגניטיביות כשרוצים לאפיין את "הפרופיל
הקוגניטיבי" של הילד – היכולות החזקות שלו והיכולות החלשות שלו. אבל אם שאלת האבחון היא רגשית – אישיותית, או
למשל שאלה של בשלות/מוכנות לכיתה א', לא בהכרח צריך לערוך בדיקה קוגניטיבית
מקיפה. גם כשעורכים בדיקה של כל היכולות,
מספיק לבדוק כל יכולת בשני מדדים, ולהוסיף מדד שלישי רק אם יש בין שני המדדים
"חוסר הסכמה". בדרך כלל אין
צורך לבדוק אותו דבר מספר פעמים (למשל, בדרך כלל אין צורך לבדוק שיום מהיר גם של
תמונות, גם של אותיות, גם של מספרים, גם של קטגוריות מתחלפות...).
אוסיף,
שכדי להשיב על שאלות אבחון רבות (כמו למשל, מדוע הילד מתקשה בפענוח של מלים
בודדות?) כדאי להתחיל בהתמקדות במבחנים ספציפיים שיכולים לספק תשובה לשאלות אלה
(כמו במקרה זה, מבחנים שבודקים מודעות פונולוגית (שהיא יכולת צרה בתוך עיבוד
שמיעתי) ומבחנים הבודקים שיום מהיר (שהיא יכולת צרה בתוך אחסון ושליפה לטווח
ארוך)). בהתאם לתשובות שקיבלנו ממבחנים
אלה, ניתן להפעיל שיקול דעת אם וכיצד להרחיב את הבדיקה.
No comments:
Post a Comment