"טיפ"
ששי מסדרה של
"עצות" שגובשו בצוות הפיתוח בדיאגנוסטיקה של שפ"ח ירושלים, שמשקפות
את ה"אני מאמין" שלנו בנושא דיאגנוסטיקה – עם כמה תוספות שלי. חברי צוות הפיתוח: רות אומן
שקד, ריטה באומגרטן, חנה ברימר, אורי דאר, אתי דניאל סימון, דליה זית, עינת כהן רחמן, מישל ליסס טופז, בטי נצר, סמדר
ספיר יוגב, ענאן סרור, נאדין קפלן ועדינה
שכנוביץ.
עברו לחשוב לפי יכולות ולא לפי מבחנים
אל תחשבו: "אבדוק את הילד בוכסלר, TAT, מבחן מסלול וכו'".
המבחנים הם אמצעי, ולא מטרה.
נסו לחשוב: "אילו יכולות קוגניטיביות ואילו כישורים עלי
לבדוק לעומק אצל הילד, כדי להשיב על שאלת האבחון?
אילו יכולות פגועות או כישורים
פגועים עלולים להיות הגורמים לקשיים הספציפיים שיש לילד שלפני? כיצד אבדוק את היכולות או הכישורים הללו?"
אנחנו יוצאים מנקודת
הנחה, שקשיים שיש לילד ביכולות הקוגניטיביות הם חלק מהגורמים לקשיים שיש לו בתפקוד
הלימודי, והם משפיעים גם על התפקוד החברתי והרגשי שלו (בדיוק כפי שקשיים שיש לילד
במישור הרגשי, משפיעים גם על התפקודים הקוגניטיבים שלו).
כדי לעבוד לאור הנחה זו, עליכם להכיר את הקשר
בין היכולות הקוגניטיביות (יכולת פלואידית, מהירות עיבוד, זיכרון לטווח קצר, אחסון
ושליפה לטווח ארוך, עיבוד חזותי, עיבוד שמיעתי, ידע מגובש) לבין סוגים שונים של
קשיים (בקריאה, כתיבה, חשבון וגם בתחום החברתי-רגשי). עליכם לדעת כיצד הנמכה ביכולת קוגניטיבית מסוימת
עלולה להשפיע על התפקוד של הילד בקריאה, כתיבה, חשבון ובתחום החברתי – רגשי.
קשרים אלה נידונים
בסדרת המצגות "משכל ויכולות קוגניטיביות", המופיעה בטור הימני, וכן בחלק מהפוסטים בבלוג זה.
No comments:
Post a Comment