כמה דברים שיעזרו לכם לעשות דיאגנוסטיקה טובה יותר – 8 ו - 9

"טיפ" שמיני ו"טיפ" תשיעי מסדרה של "עצות" שגובשו בצוות הפיתוח בדיאגנוסטיקה של שפ"ח ירושלים, שמשקפות את ה"אני מאמין" שלנו בנושא דיאגנוסטיקה.  חברי צוות הפיתוח: רות אומן שקד, ריטה באומגרטן, חנה ברימר, אורי דאר, אתי דניאל סימון, דליה זית,  עינת כהן רחמן, מישל ליסס טופז, בטי נצר, סמדר ספיר יוגב, ענאן סרור,  נאדין קפלן ועדינה שכנוביץ.

לצורך אבחון לקות למידה  - עיברו על שלבי ההגדרה לגבי הילד אותו אתם מאבחנים.

שאלו את עצמכם: 

 האם יש לילד הנמכה מובהקת בקריאה הטכנית/הבנת הנקרא/כתיבה טכנית/הבעה בכתב/חשבון? 

האם אחת או יותר מהיכולות הקוגניטיביות של הילד נמוכה? 

האם היכולת הקוגניטיבית הנמוכה יכולה להסביר את הקשיים שמצאתם בקריאה/כתיבה/חשבון?

האם רוב היכולות הקוגניטיביות של הילד תקינות? 

האם גורמי הדרה (למשל,קשיים רגשיים/חוסר למידה/הוראה לא טובה) הם לא הגורם העיקרי לקשיים של הילד?

 רק אם השבתם בחיוב לכל השאלות הללו, תוכלו לקבוע לקות למידה. 

זיכרו: 

 א.  לא כל קושי בקריאה/כתיבה/חשבון נובע מלקות.

 ב.  גם קושי משמעותי ביותר ביכולת קוגניטיבית לא בהכרח מעיד על לקות. 

הקדישו תשומת לב למאפיינים הרגשיים – אישיותיים של הילד ולאינטראקציה בינם לבין המאפיינים הקוגניטיביים שלו.

לקשיים קוגניטיביים יש השלכות רגשיות – אישיותיות וחברתיות, ולעתים גם מקורות רגשיים –אישיותיים.  לקשיים רגשיים – אישיותיים - חברתיים יש השלכות קוגניטיביות ולעתים גם מקורות קוגניטיביים.  נסו לעמוד על השפעות הדדיות אלה, שכן כאן טמון לעתים המפתח להבנת עולמו של הילד ולבניית התערבות בעלת משמעות אמיתית עבורו.