ראיונות קליניים עם ילדים ומתבגרים מאת סטפני מקונהי

Clinical interviews for children and adolescents, assessment to intervention, 2^nd edition. 

Stephanie H. McConaughy

הספר תורגם לעברית והוא נקרא "ראיונות קליניים עם ילדים ומתבגרים, הערכה לצורך התערבות".  כאן מוצגת תמונה של המהדורה הראשונה.  למיטב ידיעתי גם המהדורה השניה תורגמה לעברית.

סטפני מקונהי היא פרופסור לפסיכיאטריה ולפסיכולוגיה באוניברסיטת ורמונט.  היא חברה בקבוצת המחקר שפיתחה את מערכת האכנבך.  פרסמה ספרים, מאמרים ופרקים רבים בנושאי הערכת קשיי התנהגות, קשיים רגשיים וקשיי למידה של ילדים.  מקונהי היא פסיכולוגית חינוכית, והיתה עורכת של כתב העת SCHOOL PSYCHOLOGY REVIEW.

זהו ספר בסיסי שמתאים לפסיכולוגים מתחילים, אך יכול להעשיר גם את עבודתם של פסיכולוגים ותיקים.  למרות שמו, הוא מתייחס לא רק לראיונות עם הילדים והמתבגרים עצמם, אלא גם לראיונות עם הורים ומורים על הילדים.  בספר נמצא מודל מפורט לראיונות חצי מובנים עם קליינטים אלה.  המודל מכיל שאלות רבות בתחומי תפקוד רבים, ובספר מופיעות גם הדגמות של ראיונות עם ילדים לפי המודל.  כמו כן יש התייחסות ספציפית לנושא אובדנות ולנושא אלימות בבית הספר, עם המלצות להתערבות (ומעט מאד התייחסות לנושא אלימות במשפחה, 

חרדה ופגיעות מיניות). 

לתחושתי מה שחסר בספר זו העמקה בהבנת החוויה של הילד, ההורים

והמורה, העמקה בתהליך הראיון (למרות שבהחלט יש התייחסות לזה), והמשגה של הראיון כהתערבות פסיכולוגית.  כמו כן חסרות לי המשגות של ראיונות באוריינטציות טיפוליות שונות (ראיון באוריינטציה דינמית, נרטיבית, אסטרטגית וכו').   וכן חסרות המשגות של שאלות שיכולות 

להצביע על קשיים בתחומים קוגניציה שונים. 

למשל, בנושא ראיון עם הילד על חווית בית הספר שלו ועל שיעורי בית, מקונהי נותנת מידע מחקרי וסטטיסטי על אחוז הלומדים בחינוך המיוחד בארה"ב, ועל אחוז ההורים שדיווחו בשאלון האכנבך על קשיים בלמידה אצל ילדיהם.  כמו כן היא מתייחסת למחקרים על שיעורי בית,  חשיבותם, ומה יכול לגרום לקשיים בהכנת שיעורי בית.

היא לא מתייחסת לחווית הלמידה בהיבט רגשי, למשל כהתמודדות עם אי ידיעה ועם אי ודאות, מצב שניתן להתמודד איתו כאשר יש "בסיס בטוח" שממנו ניתן לחקור את העולם (עצמי לכיד, משפחה מתפקדת, יכולת "לשחק" ברעיונות חדשים, יכולת להיות במרחב פוטנציאלי, יכולת להתייחס לזולת ולהיות עמו בדיאלוג). 

היא לא מתייחסת לחווית הלמידה בהיבט קוגניטיבי, למשל כיכולת להמשיג רעיונות מופשטים, לבצע אינטגרציה בין ידע חדש והמשגות חדשות לבין ידע קיים והמשגות קיימות, כיכולת לחשוב בצורה גמישה, כיכולת לתכנן עבודה על משימה ולעבוד תוך בקרה עצמית (המשגות שמבטאות תפקוד של היכולת הפלואידית. ניתן להמשיג כיצד כל יכולת קוגניטיבית באה לידי ביטוי בתהליך הלמידה).  המשגות כאלה, בהיבטים רגשיים וקוגניטיבים, יכולות להנחות שאלות לילד וגם להנחות את אופן 

האזנת הפסיכולוג לתשובות הילד.

בכל זאת אני ממליצה על הספר כנקודת התחלה טובה לנושא הראיון.  המידע בו מוצג בצורה מאורגנת וישימה להפליא.