להפוך מכנסי ג'ינס קטנים מדי לתיק נאה - מטפורות בפסיכותרפיה בהקשר תרבותי

Dwairy, M. (2009). Culture analysis and metaphor psychotherapy with Arab‐Muslim clients. Journal of Clinical Psychology, 65(2), 199-209.‏ http://www.researchgate.net/publication/23628317_Culture_Analysis_and_Metaphor_Psychotherapy_with_Arab-Muslim_Clients

  

מאמר מעניין של פרופ' מרוואן דווירי ממכללת אורנים.  לפני שאביא מספר נקודות מתוך המאמר, כמה מחשבות שלי:

דווירי מזהה את החברה הערבית כחברה בעלת תרבות קולקטיביסטית – מסורתית, וכותב  על פסיכותרפיה עם קליינטים מתרבות כזו.  אני חושבת שלא קיימת דיכוטומיה בין תרבות קולקטיביסטית- מסורתית לבין תרבות אינדיבידואליסטית – חילונית.  שתי התרבויות נמצאות לדעתי על רצף אחד, וכל אדם נמצא במקום שונה על הרצף.  מן הסתם אפשר לחשוב עם הקליינט עצמו על המיקום שלו על הרצף ועל המיקום של משפחתו על הרצף.

אנחנו יכולים לחשוב אולי על החברה החרדית, ואולי גם על החברה היפנית (אני לא מספיק מכירה את שתי החברות הללו) כנמצאות קרוב יותר לקצה הקולקטיביסטי – מסורתי של הרצף.  אבל מוטב לדעתי להיזהר מאד מהכללות ומסטראוטיפים, ולהסתכל על הקליינט הספציפי שלנו ולא רק על התרבות ממנה הוא בא.  הקליינט עצמו מומחה בערכי התרבות ממנה הוא בא, אותם מן הסתם הוא יוכל להסביר לנו. 

הרעיונות שדווירי מציע טובים לדעתי לכל קליינט בלי קשר למיקומו על הרצף הקולקטיביסטי – אינדיוידואליסטי.   אני חושבת שתמיד טוב לעבוד עם מטפורות, מכיוון שהן PLAY THERAPY עם מבוגרים (פותחות מרחב פוטנציאלי משחקי) ועובדות יפה גם בטיפול משפחתי.

 ומכאן למאמר.  נשארתי קרובה ככל האפשר לניסוחיו של דווירי עצמו:

פסיכואנליזה מבוססת על הבנה מערבית אינדיבידואליסטית של האישיות, לפיה לאחר גיל ההתבגרות, האדם הופך לישות עצמאית.  אבל בתרבות קולקטיביסטית, אנשים אחרי גיל ההתבגרות נשארים בדרך כלל תלויים במשפחתם.  הצרכים והדחפים שלהם (האיד), והשיפוטים, העמדות והערכים שלהם (האגו והסופראגו) אינם מובחנים מאלה של בני משפחתם.  הרגשות, המחשבות וההתנהגויות שלהם תלויים בחלקם הגדול במשפחה.  מקור האושר המרכזי – כמו גם מקור האיום המרכזי – הוא המשפחה.  הערכה של המשפחה וקבלה על ידי המשפחה מסבים אושר.  דבלואציה ודחיה על ידי המשפחה גורמים למצוקה.   

הקונפליקטים העיקריים אצל אדם מתרבות קולקטיביסטית מתרחשים במערכת היחסים בינו לבין המשפחה ולא בתוכו.  אנשים מתרבות קולקטיבית מתמודדים בדרך כלל עם קונפליקטים אלה באמצעות נורמות חברתיות.  מוסיארה  היא מנגנון התמודדות בסיסי אצל מוסלמים ואצל ערבים, ומשמעותה להסתדר עם העמדות, הרצונות והציפיות של אחרים באמצעות הסתרת הרגשות, המחשבות והעמדות האמיתיות של עצמך.  זהו סגנון חיים שבו האדם נוטה להתאים את עצמו לציפיות של אחרים.  איסתיגהאבה היא דרך התמודדות אחרת, בה מבצעים פעולות בלתי מקובלות הרחק מעין החברה, או בפרטיות, כדי להימנע מבידוד או מעונש. 

בתוך מערכת תרבותית זו, ניתן להסביר סימפטומים פסיכולוגים באמצעות הבנת היחסים בין האדם למשפחתו, ובאמצעות הבנת הנורמות והערכים של האדם ומשפחתו, ולא באמצעות תהליכים 

אינטראפסיכיים. 

הפיכת הלא מודע למודע עלולה לא להתאים לקליינט עם זהות קולקטיבית.  חשיפת הקונפליקטים הלא מודעים עלולה להוביל את הקליינט למאבק קשה עם המשפחה שלו, מאבק שיש סיכוי רב שהוא יובס בו, ויוותר עם פצע פתוח.  בתחילת הטיפול דווירי ממליץ על ניתוח מעמיק של הקשר בין הקליינט לבין משפחתו כדי להעריך את רמת האינדיוידואציה של הקליינט ואת מידת הנוקשות של המשפחה.   כדי להימנע מלסיים את הפסיכותרפיה באופן טראגי עם קליינט בעל זהות קולקטיבית, דווירי מציע טיפול מטפורי וניתוח תרבותי. 

טיפול מטפורי היא דרך לא ישירה להתמודדות עם תוכן לא מודע מבלי להביאו למודעות.   למשל, דווירי מציע לבקש מהקליינט לצייר את הבעיה ולצייר פתרון אפשרי לבעיה.  הוא מעודד את הקליינט להביא חפץ מהבית ולדבר על זיכרונות אישיים, רגשות ומשמעויות הקשורים לחפץ זה.  הוא שואל את הקליינט מה הוא רוצה לעשות עם החפץ.   למשל,    קליינט שסבל מדימוי עצמי נמוך, החליט להוציא מהמגירה גביע בו זכה בילדותו בתחרות איגרוף, ולשים אותו על שולחן העבודה שלו, באופן ששיקף את הגאוה האישית המתפתחת שלו.      

ניתן לעשות עבודה מטפורית בשלושה שלבים:  זיהוי המטפורה המייצגת את הבעיה (למשל, סכר שהמים בו עומדים לעלות על גדותיהם וקירותיו עומדים להישבר), תיאור הדרך בה הקליינט רוצה לשנות את המטפורה (לפרוץ למים נתיבי יציאה אחרים כדי להקל את הלחץ על הסכר), ודיון על מה הקליינט עשוי ללמוד מהפתרון המטפורי ועשוי ליישם בחיים שלו.  מתבגר תיאר את השיחה של עם הוריו כ"דיבור אל הקיר".  כאשר דווירי שאל אותו מה הוא היה רוצה לעשות עם הקיר, הוא מצא רעיונות רבים: לפתוח בו חלון, לצבוע אותו, להישען עליו, לקשט אותו ולטפס עליו.  לאחר מכן הם חשבו על מה ניתן ללמוד וליישם מרעיונות אלה למערכת היחסים שלו עם הוריו. 

יחד עם העבודה המטפורית דווירי ממליץ על ניתוח תרבותי.  

באמצעות ניתוח תרבותי שהמטפל והקליינט עושים ביחד, הקליינט מוצא ומאמץ ערכים אלטרנטיבים -  מתוך מערכת הערכים שלו ומתוך התרבות שלו -  שעולים בקנה אחד עם צרכיו (במקום הערכים הנוכחיים בהם הוא מחזיק, שלא עולים בקנה אחד עם צרכיו וגורמים למצוקה).   הניתוח התרבותי מניח, שבכל תרבות יש ערכים רבים שלא עולים בקנה אחד זה עם זה.  בדרך כלל, אדם מודע רק לחלק מהערכים הללו, אותם הוא מאמץ.  ערכים אלה לעתים דוחים ומדכאים את הצרכים החיוניים ביותר שלו.  ניתוח תרבותי יכול לאפשר לקליינט להיות מודע לערכים אחרים בתוך התרבות שלו אותם הוא יכול לאמץ, וכך להתמודד טוב יותר עם 

צרכיו.

גם בתוך משפחה מסורתית ניתן למצוא הבדלי תפיסה בין דמויות שונות במשפחה.  אם הקליינט יכיר את

 ההבדלים הללו, הוא יוכל לבחור להזדהות עם דמויות במשפחה שערכיהן עשויים לתמוך בשינוי אותו הוא מבקש.   

 גם בדת בדרך כלל קיימים ערכים סותרים.  בכל דת ניתן למצוא ערכים יותר ופחות סובלניים.  המטפל עוזר לקליינט לבחור את ערכי הדת שעשויים להוביל לשינוי.  המטפל לא צריך להיות מומחה בדת של הקליינט, אלא להיות פתוח ללמוד מהקליינט על הדת שלו ולעודד הבנה חדשה בתוך הדת של הקליינט. 

דווירי כותב במאמר קצת על ערכי האיסלאם וגם נותן תיאור מקרה של טיפול באמצעות מטפורה.  מעניין מאד.

אני חושבת שרעיונות אלה כוחם יפה לא רק לפסיכותרפיה אלא גם לעבודת התערבות לאחר ביצוע אבחון, הן עם קליינטים מרקע תרבותי שונה והן עם קליינטים מרקע תרבותי דומה לשלנו.  הילד, המורה, כל אחד מההורים והפסיכולוג יכולים לחשוב כל אחד על המטפורה שלו לבעיה בעטיה הופנה הילד לאבחון, ועל פתרון אפשרי לבעיה  - בתוך המטפורה (פתרון מטפורי).  ואז ניתן לחשוב מה אנו לומדים מהמטפורה ומפתרונה המטפורי על אופי הבעיה ועל דרכי התמודדות אפשריות עמה. 

במשפחות מרקע תרבותי שונה מן הסתם המטפורות יכילו תוכן תרבותי וערכי תרבות שניתן יהיה להיעזר בהם להבנה טובה יותר של הבעיה ולבניית ההתערבות שלאחר האבחון.