האישיות כמבנה רב שכבתי

  

McAdams, D. P., & Olson, B. D. (2010). Personality Development: Continuity and Change Over the Life Course. Annu. Rev. Psychol, 61, 517-42.‏ http://jenni.uchicago.edu/Spencer_Conference/Papers%202010/McAdams_Olson_2010_Personality%20Development.pdf

מאמר זה ממשיג את האישיות כמבנה בעל שלוש שכבות, המתפתחות בהדרגה זו על גבי זו ומתווספות זו לזו.  השכבה הראשונה היא שכבת הטמפרמנט ותכונות האופי.  ניתן להבחין כבר אצל תינוקות בני יומם בהבדלים בינאישיים בטמפרמנט.  הבדלים אלה מתפתחים לתכונות אופי.  בעוד הנטיות הטמפרמנטליות ממשיכות להתפתח ולהתגבש במהלך הילדות, מתחילה להופיע השכבה השניה, שכבת המטרות והשאיפות.   בעוד תכונות האופי והמטרות ממשיכים להתפתח, מופיעה בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת השכבה השלישית של האישיות, שכבת סיפור החיים.  החברה, התרבות והקוגניציה המתפתחת של המבוגר הצעיר גורמים לו להפוך למחבר סיפור החיים של עצמו, כשהוא בונה זהות נרטיבית שמצביעה על מי שהוא 

היה, מי שהוא כעת ומי שהוא יהיה בהקשר של הזמן והתרבות בהם הוא חי. 

השכבה הראשונה של האישיות:  שכבת הטמפרמנט ותכונות האופי

תכונות אופי הן מאפיינים רחבים ופנימיים של האדם שמסבירים עקביות בהתנהגות, במחשבות וברגשות מעבר למצבים שונים ומעבר לזמן.  בדרך כלל מעריכים תכונות אלה באמצעות שאלוני דיווח עצמי ודיווח של אנשים המכירים את האדם מקרוב (הורים, מורים).  תכונות האופי, כפי שהן מתבטאות בשאלונים, ממקמות את האדם בסדרה של רצפים לינארים דו קוטביים המתארים את המימדים הבסיסיים והכלליים בותר בהם אנשים שונים זה מזה. 

זו בעצם גישה פסיכומטרית למבנה האישיות, בדיוק כפי שה – CHC היא גישה פסיכומטרית למבנה המשכל.  בדיוק כפי שב- CHC בוצעו ניתוחי גורמים על מאות מבחנים קוגניטיבים והתקבלו מספר יכולות קוגניטיביות המרכיבות את המשכל, כך גם בגישה זו בוצעו ניתוחי גורמים על מספר גדול מאד של תכונות אישיות והתקבל מבנה של חמישה גורמים, חמש תכונות המרכיבות את האישיות, ה – BIG5.  כשם שב – CHC כל יכולת רחבה מורכבת ממספר יכולות צרות, כך גם במודל BIG5, כל תכונה מורכבת ממספר תכונות ספציפיות יותר.  

לשתי הגישות, CHC וה – BIG5 יש אפילו אבות משותפים.  סר פרנסיס גלטון, אבי מחקר המשכל, היה הראשון ששיער שניתן ליצור טקסונומיה של תכונות האישיות על ידי דגימת שפה.  ריימונד קאטל, ה – "C" הראשון בראשי התיבות CHC (CATTELL-HORN-CARROLL) הפיק ממילונים של השפה האנגלית 171 שמות תואר שתיארו תכונות נצפות וקבועות יחסית לדעתו .  הוא חיבר שאלונים לדיווח עצמי על תכונות אלה ובאמצעות ניתוחי גורמים הגיע ל – 16 גורמים של אישיות.  מאוחר יותר החוקרים Costa & McCrae (1992) צמצמו את מספר הגורמים לחמישה. 

כך הצלחתי לשלב את ה - CHC גם בפוסט הזה....

מהן חמש התכונות הגדולות?

פתיחות – OPENNESS – נטיה לסקרנות, דמיון, מקוריות, אופקים רחבים, אינטליגנציה גבוהה, רגישות אמנותית.

מצפוניות -  conscientiousness              נטיה לזהירות, יסודיות, אחריות, ארגון ותכנון, עבודה מאומצת, התמדה ומשמעת עצמית.

מוחצנות – EXTRAVERSION     נטיה לחברותיות, אסרטיביות, דברנות ופעלתנות.

נעימות-      AGREEABLENESS            נטיה לאדיבות, גמישות, בטחון ואמון, מזג נוח, שיתוף פעולה, סלחנות וסובלנות.

יציבות רגשית – NEUROTICISM - נטיה לחוש חרדה, דיכאון, כעס, מבוכה, דאגה, רגשנות וחוסר בטחון.

מרבית התיאורטיקנים של האישיות רואים את תכונת האופי כסלע האם, כיחידה הבסיסית של האישיות.  תכונות כמו מוחצנות ונעימות מתארים את ההבדלים הבסיסיים ביותר בין אנשים, הבדלים שניתן לזהותם בקלות מתוך התנהגויות אנושיות מעבר למצבים ולזמן.  התכונות הללו כה בסיסיות שניתן לזהות חלק מהן אצל חיות (אני יכולה להעיד על הבדלים בין הכלבים שאני מכירה בנוירוטיות/יציבות רגשית ובנעימות).  התכונות הללו כה בסיסיות, שהן בולטות כבר בגיל הינקות.  יש תינוקות שנוטים להיות שמחים ויש שנוטים לחוש מצוקה, יש תינוקות סקרנים כלפי סביבתם, ויש תינוקות הרבה יותר עצורים.  ההבדלים הגדולים בטמפרמנט בחדשי החיים הראשונים מתפתחים בהדרגה לתכונות אופי.   

ילדים שהיו מאד אימפולסיבים, נגטיבי סטים ופגיעים מאד להסחה בגיל שלוש, נטו לדווח על עצמם כמבוגרים צעירים בשאלוני דיווח עצמי כגבוהים בחוסר יציבות רגשית/נוירוטיסיזם ונמוכים בנעימות ובמצפוניות.  גם אנשים שהכירו אותם בגיל הבגרות הצעירה דיווחו בשאלונים על התכונות הללוץ  ילדים שתוארו בגיל שלוש כעצורים במיוחד הראו רמות גבוהות של ריסון ורמה נמוכה של מוחצנות כמבוגרים צעירים.  בנים ובנות שדורגו בגיל 4-6 על ידי הוריהם כעצורים במיוחד נטו לדרג את עצמם באמצע שנות העשרים שלהם כעצורים מאד, נטו להתמודד עם בעיות הפנמה, ולאחר בלקיחת אחריות על עבודה ויחסים אינטימים.  בנים שדורגו על ידי הוריהם בגיל 4-6 כתוקפנים הראו רמות גבוהות יותר של עבריינות כמבוגרים צעירים. 

ממחקרי תאומים אנו יודעים שהתורשתיות של תכונות האופי היא כ – 50%, שסביבה משותפת (כמו סגנונות הורות והכנסת ההורים) משפיעה מעט על התכונות ושסביבות לא משותפות (סביבות חברתיות ייחודיות שכל אח מושפע מהן באופן שונה) משפיעות באופן משמעותי על התפתחות התכונות.

קיימת אינטראקציה בין הטמפרמנט לסביבה:  ילד בעל טמפרמנט נוח, הנוטה לחייך ולהיות נעים, מפיק מסביבתו תגובות חמות וידידותיות.  כך הוא יוצר לעצמו סביבה שעוזרת לחזק ולהרחיב את הנטיות הטמפרמנטליות שלו, וכך הוא מתפתח להיות גבוה בתכונות המוחצנות והנעימות כמבוגר.   ילדים שמתפתחים להיות מוחצנים נוטים לבחור סביבות חברתיות ומלאות חיים, שמחזקות את נטיותיהם למוחצנות.  נטיות כאלה להגיב, לבחור, לעצב או לדחות סביבות בהתאם לנטיה הטמפרמנטלית הראשונית הן הדרכים בהן הגנים והסביבה ביחד מפתחים את הטמפרמנט והופכים אותו לתכונות אופי.  אבל יש לסייג:  

הקו ההתפתחותי מטמפרמנט לתכונת אישיות אינו חד משמעי.

תכונות האופי מנבאות תוחלת חיים, גירושין והישגים תעסוקתיים לא פחות טוב ממדדים של משכל ושל רמה 

סוציו אקונומית. 

השכבה השניה של האישיות:  מניעים וצרכים 

שכבה זו כוללת את המניעים, המטרות, התכניות, הדברים שאנו שואפים אליהם, הערכים שלנו,  הסכמות שלנו ומבני אישיות רבים אחרים הקשורים להיבטים המוטיוציונים של חיי האדם.   כאן נשאלות השאלות מה האדם רוצה? מהם ערכיו? איך הוא חותר להשיג את מה שהוא רוצה ולהימנע מדברים שהוא מפחד מהם?  איך הוא מפתח תכניות ומטרות בחייו?  איך הוא חושב על קונפליקטים ואיך הוא מתמודד עם קונפליקטים ועם אתגרים שעומדים בפניו?  אילו משימות פסיכולוגיות וחברתיות מצפות לו בשלבים מסויימים בחייו? המשגות של אישיות המתייחסות לשאלות כאלה נוטות למקם במרכז האישיות את היוזמה האנושית  - HUMAN AGENCY. 

החיים עוסקים בבחירה, במטרות ובתקווה – התקווה שאנשים יכולים להשיג את המטרות הנחשקות ביותר שלהם.  כיוזמים וכפועלים בעולם, אנשים לא רק מתנהגים בדרכים עקביות פחות או יותר מעבר למצבים ולזמן.  כפועלים בעולם, אנשים בוחרים בחירות, מתכננים את חייהם, ויוצרים לעצמם את זהותם. 

כבר בגיל ארבע, יש לילדים THEORY OF MIND – הם מבינים שההתנהגות האנושית מנועת על ידי רצונות ותפיסות.  בגיל שבע שמונה ילדים יכולים להצביע על מטרות שיש להם ועל הדרכים שהן משפיעות על ההתנהגויות היומיומיות שלהם.  בשנות בית הספר היסודי המוקדמות, ילדים מתחילים לפתח תפיסות וציפיות לגבי סוגי המטרות שהם יכולים או לא יכולים להשיג, לגבי הדברים שהם צריכים לעשות כדי להשיג את מטרותיהם, ולגבי מתי עדיף לוותר על מטרה שקשה להשיב. 

השאיפות והמטרות עשויות להיות גורם מוטי וציוני חזק, ו"להתגבר" על או אפילו לסתור את השכבה הראשונה של האישיות – תכונות האופי.     למשל, גבר מופנם בן 40 המחליט שהמטרה שלו היא למצוא בת זוג, ימצא את עצמו עושה דברים רבים שלא מתאימים לאופיו המופנם.   לאחר שהשיג את מטרתו הוא עשוי לחזור לנטיתו למופנמות. 

מבוגרים צעירים נוטים לשנות את הסביבה שלהם באופן פעיל כדי שתתאים למטרותיהם (למשל, לשנות מקום עבודה).  אנשים בגיל העמידה נוטים לשנות את עצמם כדי להתאים עצמם למגבלות שהסביבה מטילה עליהם.  אנשים מבוגרים יותר נוטים לגשת למטרות בדרך יותר מציאותית וזהירה, כשהם מודעים למגבלותיהם, שומרים על המשאבים שלהם ומתמקדים במטרות שנראות להם החשובות ביותר.  בהשוואה למבוגרים צעירים, הם לעתים קרובות מסוגלים טוב יותר להינתק ממטרות שנחסמו ולכייל מחדש את הציפיות מעצמם למול מטרות שלא צלחו.  מבוגרים מצליחים יותר לבחור מטרות שיש להן סיכוי גבוה להוביל לתמורה, כך שהם מצליחים להשיג את התמורה הטובה ביותר למאמציהם.   

השכבה השלישית של האישיות – האדם כמחבר את סיפור חייו

החל משנות השמונים של המאה העשרים, התפתחו תאוריות אישיות שהמשיגו את האדם המתפתח כמספר סיפור המחבר את סיפור חייו תוך שהוא נשען על דימויים, עלילות, גיבורים ותמות שנמצאים בעולמו החברתי והתרבותי.  מטרתו של סיפור החיים היא לספק לחיים אחדות, מטרה ומשמעות.  זהות נרטיבית היא ההבנה שאדם מפתח לגבי הדרכים בהן הוא הפך להיות מה שהוא והמקומות אליהם הוא הולך בחיים.  סיפור החיים הוא בניה מחדש של העבר והדמיה של העתיד, המורכבים מפרקים, סצנות מפתח ונקודות מפנה, דמויות עיקריות ומספר קווי עלילה שונים.  בחברות המודרניות, אנשים מתחילים לעבוד על סיפורי החיים שלהם בסוף גיל ההתבגרות ובבגרות המוקדמת.  בגילאים אלה אנשים חוקרים תפקידים של מבוגרים, אידיאולוגיות ותחומי מקצוע ומחפשים את המקום שלהם בעולם המבוגרים. 

בניית סיפור החיים שלהם, אנשים נשענים על סיפורים שהם לומדים כמשתתפים פעילים בתרבות:  סיפורים על ילדות, התבגרות, מבוגרות וזיקנה;  סיפורים המבחינים בין מה שהתרבות מאדירה כדמויות חיוביות לבין מה שהיא מוקיעה כדמויות שליליות; סיפורי חיים של אנשים אחרים שהאדם חושב למרתקים, מלהיבים, מפחידים, מרגיזים, מעוררי השראה, הרואים, מכובדים, דוחים, חכמים, מטופשים או משעממים.

כך התרבות מספקת לכל אדם אנתולוגיה רחבה של סיפורים עליהם הוא יכול להסתמך כאשר הוא בונה את סיפור החיים שלו.  סיפור החיים נבנה בתוך המסגרות החברתיות, הפוליטיות, האידיאולוגיות והכלכליות של האדם.  גם הרקע המשפחתי והחינוכי שלו, ציפיות המגדר שלו, תכונות האופי שלו והמטרות שלו מציבים מגבלות לסיפור. 

כבר בגן הילדים ילדים יודעים לספר סיפור קנוני, שיש בו גיבור עם מטרות המתמודד עם מכשולים, מגיב להם ומגיע לפתרון.  אבל כדי ליצור סיפור חיים אינטגרטיבי, האדם חייב להכיר קודם כל את המבנה של מהלך חיים טיפוסי.  מתי, למשל, אנשים בדרך כלל עוזבים את הבית, מהו הרצף של לימודים ועבודה, מהן הציפיות החברתיות לגבי נישואין ויצירת משפחה, מה אנשים עושים כשהם יוצאים לגמלאות, מתי אנשים בדרך כלל מתים וכו'.  ציפיות נורמטיביות אלה הן "המשגה תרבותית של ביוגרפיה".  ילדים מתחילים להפנים אותן בבית הספר היסודי, אבל מרבית הלמידה בתחום זה מתרחשת בגיל ההתבגרות. 

 כך האישיות מתפתחת כהרכב דינמי של שלוש שכבות:  תכונות האופי, המטרות והשאיפות וסיפור החיים האינטגרטיבי.