אינטליגנציה - כל מה שחשוב

Ritchie, S. (2015). Intelligence: All that matters. Hodder & Stoughton.‏

זהו ספר דק וקטן מימדים (115 עמודים, ללא הנספחים והמלצות לקריאה) המציג את נושא המשכל בצורה רחבה ומעניינת.  הספר כתוב לקהל הרחב ומתאים גם לאנשי מקצוע.  המחבר ד"ר סטיוארט ריצ'י הוא חוקר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אדינבורו.  הוא חוקר את ההתפתחות של האינטליגנציה והשתנותה במהלך החיים. 

נושא המשכל הוא רגיש מאין כמותו.  קל לנו לקבל הבדלים בין אנשים ביכולת הספורטיבית, למשל, אבל קשה לנו כחברה לקבל הבדלים בין אנשים ביכולות הקוגניטיביות וברמת המשכל הכללית.  לכן אין בעולם הרבה אנשים שעוסקים בחקר המשכל.  חלק מהחוקרים הקיימים נכוו קשות מעיסוקם זה, בשל ביקורת ציבורית על אמירותיהם על הבדלים בין קבוצות אוכלוסיה ביכולות הקוגניטיביות.   ריצ'י מטפל בנושא הנפיץ הזה בעדינות ועדיין מדגיש את החשיבות הכללית שבלהכיר את העובדות על משכל.

והנה כמה עובדות כאלה:

משכל קשור לתוחלת חיים.  אנשים בעלי רמת משכל גבוהה יותר חיים יותר, פשוטו כמשמעו.  במחקר שנערך בשבדיה והתפרסם ב – 2008 נבדקה רמת המשכל של יותר ממיליון גברים.  גברים שציון המשכל שלהם נמצא בקבוצה הנמוכה מבין תשע היו בעלי סיכון גבוה (יותר מפי 3) למות בעשרים השנים שלאחר מכן מאשר גברים שציון המשכל שלהם נמצא בקבוצה הגבוהה מבין תשע.  למה זה כך?

ייתכן שאנשים בעלי רמת משכל גבוהה יותר מודעים יותר להתנהגויות מקדמות בריאות כמו בדיקות תקופתיות, פעילות גופנית, תזונה נכונה.  אנשים בעלי רמת משכל גבוהה יותר הם בעלי סיכוי גבוה יותר ליהנות ממיצב סוציואקונומי גבוה יותר, המאפשר להם לממן ביטוחי בריאות טובים יותר, לפנות זמן רב יותר לפעילות גופנית ולרכוש מזון בריא שלעתים הוא גם יקר יותר.  אנשים בעלי רמת משכל גבוהה יותר הם בעלי סיכוי גבוה יותר לעסוק בעבודות שיש בהן פחות סיכון בריאותי (פחות סיכון לתאונות עבודה, פחות סיכון לחשיפה לחומרים מסוכנים). 

במחקר השבדי התברר שמשכל נמוך היה גורם סיכון לכך שאדם יירצח בעשורים הבאים.  משכל נמוך קשור גם לסיכון גבוה יותר של מוות בתאונות.  ייתכן שאנשים בעלי משכל גבוה מצליחים יותר להבחין בסיכונים ולהגיב להם או להימנע מהם.   

הקשר בין רמת המשכל לבריאות הוא קשר של מתאם ולא קשר סיבתי.  במידה מסוימת רמת המשכל מושפעת מבעיות בריאות ומבעיות תזונה.  ייתכן שאנשים שנולדו למיצב סוציואקונומי נמוך מקבלים תזונה פחות טובה שפוגעת להם ברמת המשכל. 

חמישים אחוז מההבדלים בין אנשים ברמת המשכל הכללית הם גנטיים (צריך לזכור שזה נתון ממוצע, שנכון לקבוצות גדולות של אנשים ולא תמיד נכון לאדם ספציפי).  אלה חדשות "טובות" ו"רעות" כאחד:  מחד זה אומר שרמת המשכל הכללית מושפעת מאד מגנטיקה, ואלה חדשות רעות עבור אנשים שמזלם הגנטי לא שפר עליהם בהיבט של המשכל.  מאידך חמישים אחוז מההבדלים בין אנשים ברמת המשכל הכללית הם לא גנטיים.  משמעות הדבר היא שיש לסביבה בה האדם גדל ולחינוך שהוא מקבל השפעה על המשכל. 

בשנת 1960, הממשלה הנורבגית החליטה להוסיף עוד שנתיים של לימודים לחוק חינוך חובה.  החוק הזה יושם באופן מדורג באזורים שונים בנורבגיה.  כל הגברים הנורבגים מגויסים לשירות חובה בצבא.  כאשר הוא מתגייס, כל גבר נורבגי עובר מבחן משכל.  בשנת 2012 השוו חוקרים בין ציוני המשכל של מתגייסים שלמדו שנתיים נוספות לבין ציוני המשכל של מתגייסים שלא למדו שנתיים נוספות, מכיוון שהחוק טרם יושם באזור מגוריהם.  החוקרים מצאו שכל שנה נוספת של לימודים הוסיפה 3.7 נקודות לציון המשכל הכללי. 

קיים מתאם חזק בין ציון המשכל לבין ציוני בחינות בבית הספר, ולבין שנות חינוך (האם אדם ינשור מהתיכון והאם ימשיך לאוניברסיטה).  החוקר IAN DEARY, אחד מחוקרי המשכל הבולטים בעולם, בדק במחקר שהתפרסם ב - 2007 את המשכל של 13,000 ילדים בגיל 11, ואת ההישגים של אותם ילדים בגיל 16 במבחני הישג סטנדרטים באנגליה ובווילס.   המתאם בין ציון המשכל בגיל 11 לבין הציון במבחני ההישג בגיל 16 היה 0.81.  זהו מתאם גבוה מאד.  משמעותו היא שמבחני ההישג בדקו משהו מאד דומה למה שמבחני המשכל בדקו חמש שנים קודם לכן.   

אמרנו קודם, שהמשכל מושפע מאד מגנטיקה.  באופן מוזר, ההשפעה הגנטית על המשכל היא נמוכה יחסית אצל ילדים (השפעה גנטית של כ – 20 אחוזים)  וחזקה יותר אצל מבוגרים (השפעה גנטית של עד 80 אחוזים).  איך מסבירים את זה?  נראה, שילדים פתוחים יותר להשפעות של הסביבה על המשכל, בין השאר באמצעות בית הספר.  ייתכן שכמבוגרים, אנו נוטים לבחור סביבות עבודה שתתאמנה יותר ויותר לתחומים הקוגניטיבים בהם אנו חזקים וכך אנו מאמנים פחות ומאתגרים פחות את התחומים הקוגניטיבים בהם אנו חלשים. 

עד כמה ההורות משפיעה על המשכל?  את זה ניתן ללמוד בין השאר ממחקרי תאומים. 

סביבה משותפת היא כל הדברים שעשויים להפוך זוג תאומים לדומים יותר זה לזה:  סגנון הורות, מספר הספרים בבית, המיצב הסוציואקונומי של השכונה ועוד.  סביבה לא משותפת היא כל הדברים שהופכים תאומים לשונים יותר זה מזה:  מורים שונים שיש לכל אחד מהם, קבוצת חברים שונה שיש לכל אחד מהם, חוויות שונות שכל אחד מהם חווה. 

מחקרי תאומים מראים שלסביבה המשותפת יש השפעה קטנה מאד על המשכל.  כאשר בודקים את רמת המשכל הכללית של תאומים בבגרות, כמעט כל השונות מוסברת על ידי שילובים של גנטיקה וסביבה לא משותפת.  חוץ מבמקרים של התעללות או הזנחה, לסגנון ההורות אין השפעה חזקה על האינטליגנציה של ילדים בטווח הארוך. 

חוקר המשכל רוברט פלומין Robert Plomin הצביע על כך שככל שאתה מבין יותר בגנטיקה של המשכל, כך אתה יכול פשוט להירגע ולאהוב את הילדים שלך כפי שהם וכפי שהם יתפתחו להיות, ואתה יכול לזנוח את הרעיון שילדים נולדים כלוח חלק שעליך לעצב בעצמך.  זה מסיר חלק מהנטל ומהחרדה מההורות.

בחברה שיש בה פערים סוציואקונומים גדולים, התורשתיות של רמת המשכל הכללית נוטה להיות גבוהה יותר במשפחות ממיצב סוציואקונומי גבוה מאשר במשפחות ממיצב סוציואקונומי נמוך.  זאת אולי מכיוון שילדים ממשפחות ממיצב סוציואקונומי גבוה ממצים את כל מה שהסביבה המעשירה יכולה להעניק להם, וכך הבדלים ביניהם ברמת המשכל הם בעיקר גנטיים.  ילדים ממשפחות ממיצב סוציואקנומי נמוך, לעומתם, לא תמיד ממצים את מה שהסביבה יכולה להעניק להם, ולכן הבדלים ביניהם ברמת המשכל יכולים להיגרם יותר בשל הבדלים בהזדמנויות העשרה והתפתחות שהסביבה מעניקה להם.

ריצ'י כותב על ניסוי מחשבה שמציע הפסיכולוג סטיבן פינקר.  פינקר מציג עולם דמיוני בו המשכל נקבע לגמרי על ידי הסביבה, ואין עליו השפעה ביולוגית/גנטית כלל.  אין סיבה, לדעת פינקר, לחשוב שעולם כזה יהיה מקום טוב יותר.  בעולם כזה, הסביבה הסוציואקונומית תגביל את ההתפתחות האינטלקטואלית של כל ילד שנולד למשפחה עניה לנצח.  בעולם כזה הממשלה תוכל לקבוע מדיניות חברתית באמצעותה היא תדאג לכך שאנשים מסוימים יחיו בסביבה מקפחת/לא מטפחת וכך תגרום לכך שאותה קבוצה של אנשים תהיה בעלת רמת משכל נמוכה.  זה נשמע כמו תסריט בלהות.  מסתבר שיש יתרונות לכך שהמשכל מושפע מגנטיקה.