שליטה עצמית/מצפוניות בילדות ובגיל ההתבגרות והשפעתה על התפקוד בבגרות: אנחנו יכולים למדוד את זה ולהתערב לשיפור המצב כשצריך.

Terrie Moffitt: Young Children's Self-Control and the Health and Wealth of Their Nation

Keynote Address delivered 13 March, 2015, at the inaugural International Convention of Psychological Science in Amsterdam

https://www.youtube.com/watch?v=KT9otL6pxKQ

אני ממשיכה "לעבות" את תחום היכולות הרגשיות אליהם כדאי שנתייחס בדיאגנוסטיקה, לצד היכולות הקוגניטיביות.

את החוקרת TERRIE MOFFITT   הצגתי בפוסט הקודם.  כאן היא נותנת הרצאה מרתקת, ששמה לא כל כך מתאים לתוכן שלה.  בהרצאה מציגה מופיט, בצורה בהירה ומשכנעת, שני מחקרי אורך רחבי היקף שהיא עורכת.  מתוך עושר הנתונים שנאסף במחקרים אלה, מציגה מופיט מדדים של שליטה עצמית כפי שנבדקו בעשור הראשון לחיי הילדים, והשפעתם על התפקוד של אותם ילדים בבגרותם. 

אפשר להמשיג "שליטה עצמית"  כמצפוניות (תכונת המצפוניות מתוך חמש התכונות הגדולות), מידת האימפולסיביות, כוח רצון, יכולת לדחות סיפוקים, טמפרמנט (עד כמה יש "טמפרמנט קשה" בילדות), או תפקודים ניהוליים.

במחקר הראשון שמציגה מופיט, החוקרים עקבו אחר כל התינוקות שנולדו בעיר DUNEDIN בניו זילנד בשנת 1972-3, לאורך השנים ועד לגיל 38.  בגיל 38, 95% (!) מהנבדקים נשארו במחקר (כאלף נבדקים/משתתפים במחקר).  כשהילדים היו בגילאי 3,5,7,9 ו – 11 החוקרים מדדו שליטה עצמית באמצעות תצפיות בילדים, דיווחי הורים, דיווחים של ארבעה מורים ודיווח עצמי (בגיל 11).  בכל אחד מהגילאים בדקו עד כמה הילד אימפולסיבי, פועל בלי לחשוב, לא יכול לחכות לתורו, בעל סובלנות נמוכה לתסכול, לא אוהב לבצע משימות שדורשות מאמץ, לא קשוב ומוסח בקלות, לא עקבי ושוכח את מטרותיו בקלות, לעתים קרובות עושה דברים מסוכנים, דורש תשומת לב מתמדת והנעה ממבוגר.  החוקרים חילקו את הילדים לחמש רמות של שליטה עצמית (בכל רמה כ – 200 נבדקים) על פי מידת השליטה העצמית שהפגינו מעבר לחמש המדידות ועל פי כל המדדים שנבדקו. 

מדי מספר שנים, החוקרים בדקו מדדי בריאות שונים אצל הנבדקים:  סיבולת לב ריאה, שומן, לחץ דם, בדיקה דנטלית, ובדיקת דם. 

הסתבר, שככל שהאדם היה בעל שליטה עצמית גבוהה יותר בעשור הראשון לחייו, כך הוא היה בריא יותר בבגרותו. 

מדי מספר שנים החוקרים בדקו התמכרויות לסמים, לטבק, לאלכוהול ולתרופות אצל המשתתפים במחקר.  ככל שרמת השליטה העצמית בעשור הראשון לחיים היתה נמוכה יותר – כך היו למשתתפים יותר התמכרויות – הן על פי דיווח עצמי והן על פי דיווחים של אנשים קרובים להם.

החוקרים בדקו את רמת ההכנסה ואת תחומי העיסוק של המשתתפים במחקר.  ככל שרמת השליטה העצמית בעשור הראשון לחיים היתה גבוהה יותר – כך האנשים היו בעלי הכנסה גבוהה יותר בבגרות, וכך הם עסקו במקצועות מורכבים ו"יוקרתיים" יותר.  מידת השליטה העצמית לא ניבאה את תחום העיסוק בו בחר האדם לעסוק כמבוגר, אך כן ניבאה את מידת ההצלחה בעיסוק בו האדם בחר.

גם היכולת לתכנון כלכלי נבדקה:  החוקרים שאלו את המשתתפים האם הם חוסכים לעתיד או חיים ממשכורת למשכורת, האם בבעלותם דירה והאם יש להם תכנית פנסיונית.  בדקו גם את דירוג האשראי של המשתתפים (המידה בה הבנקים מאפשרים להם לקחת משכנתא או הלוואה, למשל).

ככל שרמת השליטה העצמית בעשור הראשון לחיים היתה נמוכה יותר, אנשים בני 38 פחות חסכו, היו בעלי פחות נכסים ודירוג האשראי שלהם היה נמוך יותר. 

מה לגבי הרשעות בפלילים?  לאנשים בעלי רמת שליטה עצמית נמוכה בעשור הראשון לחייהם היה סיכון גבוה יותר להיות מורשעים בפלילים כמבוגרים.

מה לגבי הורות?  בגיל 38, 75% מהמשתתפים במחקר היו הורים.  כאשר ילדיהם הגיעו לגיל שלוש, החוקרים צילמו אינטראקציה בין ההורה המשתתף במחקר לילדו, ובדקו את מידת החום שהיה בין ההורה לילד, את מידת הרגישות של ההורה לילד ואת מידת הגרייה שנותן ההורה לילדו.  משתתפים בעלי רמה נמוכה של שליטה עצמית בעשור הראשון לחייהם היו פחות חמים, פחות רגישים לצרכי הילדים שלהם וסיפקו לילדיהם סביבה עם פחות גירויים.

דבר חשוב נוסף שנמצא הוא שככל שרמת השליטה העצמית גבוהה יותר, כך האדם מאושר יותר בחייו. 

האם בקבוצת המשתתפים בעלי השליטה העצמית הנמוכה היו בעיקר אנשים מבתים עניים או בעלי רמת משכל נמוכה יותר, או שרובם היו בנים, או שלרובם היה ADHD?  החוקרים בדקו את ההסברים החלופיים הללו וגילו שאף אחד מהם לא מסביר את הממצאים.  אותו קשר בין רמת שליטה עצמית לבין מדדים של בריאות, עושר, הורות וכו' התקבלו כאשר החוקרים ניתחו רק את קבוצת המשתתפים ממשפחות עם הכנסה גבוהה, רק את קבוצת המשתתפים עם משכל מעל הממוצע ורק את קבוצת המשתתפות הבנות.  לבנות יש אמנם יותר שליטה עצמית מאשר לבנים באופן כללי, אבל בתוך קבוצת הבנות ובתוך קבוצת הבנים, מי שיש לו שליטה עצמית גבוהה יותר הוא בריא יותר, עשיר יותר, ובעל כישורי הורות טובים יותר.  גם כשהוציאו מהמדגם את קבוצת הילדים עם ADHD, הממצאים היו אותם ממצאים עבור שאר אוכלוסיית המדגם.

כאשר בדקו שליטה עצמית בגיל ההתבגרות (גיל 15), מצאו שככל שהמתבגרים היו בעלי שליטה עצמית נמוכה יותר, כך הם נטו יותר להיכנס להריון, לנשור מבית הספר ולעשן.  כאשר הסתכלו רק בתוך קבוצת המתבגרים שלא עישנו, לא נשרו מבית הספר ולא נכנסו להריון  -  מי שהיה עם שליטה עצמית גבוהה יותר היה בריא יותר ובעל הכנסה גבוהה יותר כמבוגר. 

במחקר אחר שנערך באנגליה, עקבו מופיט וחבריה אחר 2232 זוגות תאומים, חציים זהים וחציים לא זהים, מגיל אפס ועד גיל 18.  בגיל חמש בדקו את רמת השליטה העצמית באותו אופן בו היא נבדקה במחקר של הילדים שנולדו ב – DUNEDIN, ניו זילנד.  מצאו, שהתאומים הזהים היו דומים יותר זה לזה ברמת השליטה העצמית מהתאומים הלא זהים (כלומר, יש השפעה גנטית על רמת השליטה העצמית).  מבין התאומים הלא זהים, מצאו שהבדלים בשליטה עצמית בין תאומים בגיל חמש ניבאו הבדלים בהצלחה בבית הספר, בעישון ובעבריינות בגיל ההתבגרות.  זאת למרות שהילדים גדלו באותם בתים, ועם אותם הורים.

המחיר לחברה:

כאשר הילדים היו בני 12, שאלו החוקרים את המורים שלהם:  ביחס לילדים אחרים, עד כמה אתה צריך לשים לב לכך שהילד מבצע את המשימה, עד כמה אתה צריך למשמע את הילד, עד כמה ההתנהגות של הילד מתסכלת אותך, עד כמה הילד זקוק לאינטראקציה 1:1 מתמדת עם המורה, עד כמה הוא זקוק לעוד ועוד עידוד כדי שישתתף וכדי שילמד?  הסתבר, שככל שילד היה בעל שליטה עצמית נמוכה יותר בגיל 5, כך המורה נדרש ליותר מאמץ כדי לשלוט בו שבע שנים מאוחר יותר.

במחקר הניו זילנדי בדקו עד כמה הנבדקים נעזרו בעזרה סוציאלית.  גילו שככל שמידת השליטה העצמית בעשור הראשון לחיים היתה נמוכה יותר, כך האדם נזקק לעזרה סוציאלית לזמן ממושך יותר כמבוגר.

אני חושבת שהממצאים הללו חזקים ומשכנעים מאד.  שליטה עצמית בילדות מנבאת הצלחה בחיים כמבוגר מעל ומעבר למשכל ולרמה הסוציאקונומית של המשפחה.  שליטה עצמית משפיעה על הבריאות הפיסית והנפשית, המצב הכלכלי, המצב התעסוקתי וההורות.  שליטה עצמית עוזרת למניעת השמנה, לשמירה על כושר, לשמירה על הנישואין, למניעת התמכרויות, למניעת בזבוז כסף, ולחסכון לפנסיה.

מה אנחנו יכולים לעשות?

אפשר להתערב מוקדם כדי לסייע לילדים לשפר את רמת השליטה העצמית שלהם.  מופיט חושבת שהתערבות לשיפור השליטה העצמית יכולה להתאים לכלל האוכלוסיה (כל ילד יוכל ליהנות מזה, בלי קשר למידת השליטה העצמית שלו).

כאשר אנו בודקים ילד, אנחנו יכולים לשים לב למידת השליטה העצמית שלו.  בראיונות עם ההורים, עם המורים ועם הילד, אנחנו יכולים לשאול על כוח הרצון של הילד ועל מידת הנחישות שלו לסיים דברים שהתחיל ולהשיג מטרות שהוא מציב לעצמו.  אנחנו יכולים לשאול על יכולתו לדחות סיפוקים ועל התפקודים הניהוליים שלו (עד כמה מתכנן, עובד עם בקרה, עובד לפי סדר עדיפויות, יכול לשנות את תגובותיו בהתאם למשוב וכו').  אנחנו יכולים לשאול על מידת האימפוליסיביות שלו.   

כשאנו עובדים באופן ישיר עם הילד עם הילד אנו יכולים לשים לב למידת השליטה העצמית שהוא מפגין בתהליך הדיאגנוסטי: כוח הרצון שלו, יכלתו לדחות סיפוקים ולעמוד בתסכולים, התפקודים הניהוליים שלו ומידת האימפולסיביות שלו. 

אם הילד מתבגר, אנחנו יכולים לתת לו למלא את שאלון חמש התכונות הגדולות בתרגום של ד"ר דקלה בראון.  לשאלון הקצר נורמות ישראליות על מדגם של 368 מתבגרים בכיתות ט' ו – י', בגילאי 14-16.  בשאלון זה נבדוק היבטים של שליטה עצמית באמצעות תכונת המצפוניות.  לחצו כאן כדי לראות את השאלון, אופן הציינון שלו והנורמות.