מה מנבא הישגים טוב יותר – רמת המשכל הכללית או היכולות הרחבות?

McGill, R. J., & Busse, R. T. (2015). Incremental validity of the WJ III COG: Limited predictive effects beyond the GIA-E. School Psychology Quarterly, 30(3),  

https://pdfs.semanticscholar.org/f5b5/d70077a1b7747a31bbcd5fb7b7dfcc38c2a3.pdf

מה מנבא הישגים טוב יותר – רמת המשכל הכללית או היכולות הרחבות? 

ובכן, תלוי באיזה מודל של משכל אתם משתמשים, ותלוי איך נערך הניתוח הסטטיסטי במחקר שעל תוצאותיו אתם מסתמכים. 

המדריך לבוחן של מבחן הוודקוק ג'ונסון 3 WJ3COG  (שיכונה כאן "הוודקוק") מעודד את הפסיכולוגים להתמקד בפירוש היכולות הרחבות ולא ברמת המשכל הכללית.  מכיוון שאחד השימושים העיקריים במבחני משכל הוא להסביר קשיים בתחומי ההישג באמצעות היכולות הקוגניטיביות, חשוב לבחון את הקשר בין ציוני הוודקוק לבין מדדים של הישג בקריאה/כתיבה/חשבון.  בחינה כזו תעזור לעמוד על כוחו של מודל חמשת הצעדים של פלאנגן לזיהוי לקות למידה.  זאת מכיוון שהמודל משתמש ביכולות ה – CHC  הרחבות כדי לקבוע לקות למידה. 

אזכיר, שעל פי המודל של פלאנגן, ילד הוא לקוי למידה אם הוא עומד בחמשת התנאים הבאים:  א.  יש לו הנמכה משמעותית בתחומי ההישג (קריאה/כתיבה/חשבון).  ב.  יש לו יכולת רחבה אחת נמוכה (או שתיים).  ג.  היכולת הנמוכה/היכולות הנמוכות יכולות להסביר את ההנמכה הספציפית שיש לילד בתחומי ההישג.  ד.  רוב היכולות הרחבות של הילד תקינות.  ה.  גורמי הדרה (כמו הוראה לא מתאימה או לא מספקת, בעיה רגשית וכו') אינם מהווים הסבר טוב יותר להנמכה בתחומי ההישג.

מעט אחרי שמבחן הוודקוק יצא לאור, מקגרו ועמיתיו בדקו במספר מחקרים את הקשר בין היכולות הקוגניטיביות לבין מדדים של קריאה.  הם מצאו שיכולות CHC שונות אכן מנבאות הישגים בקריאה.  סקרתי את אחד המחקרים בפוסט הזה, והנה כמה שקופיות מתוכו (לחצו להגדלה).

אפשר להתרשם מהשקופיות שהיכולות הקוגניטיביות מנבאות קריאה, כתיבה וחשבון.  כל יכולת מנבאת את תחומי ההישג הללו במידה שונה בגילאים שונים.  זה מידע יקר ערך עבורנו, שיכול לעזור לנו לתכנן את האבחון, לאתר את הקושי ולבנות התערבות. 

אבל   & Busse McGill טוענים שהבעיה במחקרים הללו היא שהם לא לקחו בחשבון את ההשפעה של השונות המשותפת בין היכולות הרחבות.  רבים מהמדדים של היכולות הרחבות בוודקוק רוויים בכמויות גדולות של שונות משותפת.  השונות המשותפת מבטאת את רמת המשכל הכללית.  כל תת מבחן וכל יכולת רחבה בודקים הן את רמת המשכל הכללית והן את הדבר הספציפי אותו הם אמורים לבדוק.  אבל אם יכולת רחבה "רוויה" בגורם המשותף, היא תהיה מדד טוב של רמת המשכל הכללית אבל מדד פחות טוב של הדבר הספציפי אותו היא אמורה לבדוק. 

כדי לבדוק את ההמלצה לפרש בעיקר ברמת היכולות הרחבות, חשוב לבחון את התוקף המוסף (incremental validity) שהיכולות הרחבות מספקות לאחר שלוקחים בחשבון את ההשפעה של ציון המשכל הכללי.  כלומר, צריך לבדוק עד כמה היכולות הרחבות מוסיפות לנו מידע מעבר למידע שאנו מקבלים מרמת המשכל הכללית. 

המשתתפים במחקר של מקגיל ובס היו ילדים ומתבגרים בגילאי 6-19 שהשתתפו במדגם התקנון של הוודקוק.  הילדים נבחנו הן במערכת המבחנים הקוגניטיבים של הוודקוק והן במערכת מבחני ההישג של הוודקוק, שבודקים קריאה, כתיבה וחשבון.  כך ניתן היה לבדוק את הקשר בין הביצוע במבחנים הקוגניטיבים לבין הביצוע במבחני ההישג.  מספר הילדים היה 4722.   במערכת המבחנים הקוגניטיבית, החוקרים השתמשו ב – 20 מתוך 30 מבחנים שיש במבחן הוודקוק.  רמת המשכל הכללית נמדדה באמצעות 14 מבחנים (שני מבחנים לכל יכולת רחבה, שבודקים שבע יכולות רחבות ובודקים ביחד את רמת המשכל הכללית).

 מקגיל ובס ניתחו את הנתונים באמצעות רגרסיה היררכית מרובה   Hierarchical  multiple regression analysis.  הם הכניסו קודם את ציון המשכל הכללי לחישוב הרגרסיה ואחר כך את ציוני היכולות הרחבות ובדקו עד כמה כל אחד מהם מנבא תוצאות במבחני ההישגים של מבחן הוודקוק ג'ונסון.   

באופן כזה, התוצאות הראו שרמת המשכל הכללית מסבירה חלקים משמעותיים של כל אחד מתחומי ההישג:  קריאה בסיסית, הבנת הנקרא, חישובים מתמטים, חשיבה מתמטית, כתיבה בסיסית, הבעה בכתב, הבעה בעל פה והבנת הנשמע (אני לא בטוחה שהבעה בעל פה ושהבנת הנקרא הם תחומי הישג.  הם נראים לי שייכים יותר לידע המגובש ויש בהם גם משהו מהפלואידי.   אבל הם נמצאים במערכת מבחני ההישג של הוודקוק).  רמת המשכל הכללית הסבירה בין 29% (בחישובים מתמטים) ל – 56% (בהבנת הנשמע) מהשונות בהישגים. 

היכולות הרחבות הסבירו בין 2% (חשיבה מתמטית) ל – 23% (הבעה בעל פה) מהשונות הנוספת, מעבר לציון המשכל הכללי.  הידע המגובש הוא זה שניבא 23% מההישגים בהבעה בעל פה.  אבל אפילו תוצאה יפה ויוצאת דופן זו של הידע המגובש מוטלת בספק:  מבחני ההבעה בעל פה מודדים יכולת לשונית וידע של אוצר מלים, כלומר הם בעצם בודקים ידע מגובש.  לכן אין מה להתפעל מכך שידע מגובש מנבא ידע מגובש...היכולות הרחבות האחרות לא הסבירו יותר מ – 5% מהשונות בהישגים בקריאה/כתיבה/חשבון מעבר לרמת המשכל הכללית.  התרומה של היכולות הרחבות היתה מובהקת אבל קטנה מאד.

מקגיל ובס מסיקים מהממצאים הללו, שפסיכולוגים שמפרשים יכולות רחבות בלי לקחת בחשבון את ההשפעה של רמת המשכל הכללית על היכולות הרחבות, מסתכנים בהערכת יתר של יכולת הניבוי של היכולות הרחבות.  

מחקרים דומים נערכו עם מבחן הוכסלר והראו שגם במבחן זה ציון המשכל הכללי מסביר את מרבית השונות בהישגים וציוני היכולות הרחבות מסבירים מעט מאד שונות מעבר לרמת המשכל הכללית.

אבל איך כל זה עולה בקנה אחד עם תוצאות המחקרים של מקגרו וחבריו שהוצגו בשקופיות למעלה?

לו מקגיל ובס היו מכניסים לרגרסיה את הגורמים בסדר הפוך, כלומר קודם את היכולות הרחבות ואחר כך את רמת המשכל הכללית, התוצאות היו הפוכות:  היכולות הרחבות היו מסבירות את אותו אחוז שונות שרמת המשכל הכללית הסבירה במחקר הנוכחי, ורמת המשכל הכללית לא היתה מוסיפה כמעט כלום לניבוי מעבר ליכולות הרחבות.  כלומר, סדר הכנסת הגורמים לחישוב קובע את התוצאות.

מקגיל ובס טוענים שסדר הכנסת הגורמים לחישוב אינו שרירותי ושצריך לקבוע אותו מראש לפי התאוריה.  בגלל שרמת המשכל הכללית גבוהה בהיררכיה מהיכולות הרחבות זה הגיוני לדעתם להכניס אותה לחישוב ראשונה.  הכנסת הגורמים בסדר הפוך לא עולה בקנה אחד עם המודל, לדעתם, וגם מפרה את חוק הפרסימוניות (למה לנבא משהו באמצעות הרבה יכולות רחבות כאשר אפשר לנבא אותו באמצעות משתנה אחד – רמת המשכל הכללית). 

עם טיעונים אלה אפשר אולי להתמודד באופן הבא:

מודל ה – CHC הוא כידוע אינטגרציה בין המודל של קאטל והורן לבין המודל של קארול.  קאטל והורן הציגו מודל של המשכל שכלל יכולות רחבות אך לא כלל רמת משכל כללית, g.  קארול הציג מודל שכלל הן יכולות רחבות והן g.  עד היום קיימים ויכוחים בין חוקרים לגבי קיום ה – g.  יש חוקרים שחושבים שרמת המשכל הכללית היא יכולת אמיתית, ויש שחושבים שזהו רק תוצר לוואי סטטיסטי שנובע מכך שמבחנים שבודקים יכולות וכישורים קוגניטיבים נוטים להיות במתאם חיובי זה עם זה. 

כלומר, אם אני מאמינה שאין g (כמו קאטל והורן), הדבר הראשון שאכניס לחישוב הרגרסיה יהיה היכולות הרחבות, והתוצאות שאקבל יצביעו על כך שהיכולות הרחבות מנבאות את הביצוע בתחומי ההישג בצורה טובה מאד.  אך אם אני מאמינה שיש g (כמו קארול), הדבר הראשון שאכניס לחישוב הרגרסיה יהיה ציון המשכל הכללי, והתוצאות שאקבל יצביעו על כך שציון המשכל הכללי מנבא היטב את הביצוע בתחומי ההישג, ושהיכולות הרחבות אינן מוסיפות ערך משמעותי לניבוי תחומי ההישג מעבר לרמת המשכל הכללית...

ועוד דבר:  ברור שרמת המשכל הכללית מנבאת הישגים וגם ברור שהיא מנבאת הישגים טוב יותר מכל יכולת רחבה, מכיוון שהיא מבטאת את ההשפעה של כל היכולות הרחבות.  אבל זו לא השאלה המעניינת.  מה שמעניין אותנו הוא עד כמה המרכיבים של רמת המשכל הכללית, כלומר היכולות הרחבות, מנבאים הישגים.  וזו סיבה מוצדקת לדעתי להכניס את היכולות הרחבות ראשונות לחישוב הרגרסיה.

מקגיל ובס מציינים, שמחקרי תוקף מוסף משתמשים בדרך כלל בנתונים של מדגמי תקנון.  אבל שני מחקרים כאלה שנערכו עם מדגמים קליניים מצאו הרבה פחות השפעה של רמת המשכל הכללית, ומצאו שהיכולות הרחבות מנבאות חלק גדול יותר של השונות בהישגים. 

דבר מעניין נוסף שנמצא במחקר זה הוא שהמשתנים הקוגניטיבים (רמת המשכל הכללית והיכולות הרחבות) הסבירו בערך חצי מהשונות בהישגים.  מה מסביר את החצי השני של השונות בהישגים? אולי התשובה לשאלה זו טמונה במדדים לא קוגניטיבים, כמו מוטיוציה או מאמץ.