פטיש, יאיר לפיד ואפקט סנארק: הרהורים על קוגניציה גופנית

כאשר אדם מתבונן בתמונה של פטיש, מעוררים במוחו אזורים מוטורים הקשורים לשימוש בפטיש.  ממצאים כגון זה ערערו בשנות השמונים של המאה העשרים כמה הנחות יסוד של הקוגניציה.  בין שנות הששים לשנות השמונים המוח נתפס כמעבד מידע אבסטרקטי.  מערכות מוטוריות ותפיסתיות לא נחשבו כרלוונטיות להבנה של תהליכים קוגניטיבים "מרכזיים".  חשבו שהן משרתות רק אמצעי קלט ופלט פריפריאלים.

כך, היצוג של מושגים במוח נתפס כמופשט.  במוח יש יצוג מופשט של המושג "פטיש".  היצוג המופשט מקושר ליצוג חזותי של פטיש, ליצוג פונולוגי של המלה פטיש שמאפשר לנו לומר אותה, ואולי גם ליצוג מוטורי של רצף התנועות אותו אנו עושים כאשר אנו משתמשים בפטיש.  כשרואים פטיש, היצוג החזותי מוביל ליצוג המופשט של המושג פטיש, וכך אנו מזהים אותו. 

אבל אם אנו רק רואים תמונה של פטיש, בלי להתכוון לעשות שימוש בפטיש באותו רגע, למה שיעוררו יצוגים מוטורים הקשורים במושג זה?  ואם יצוגים מוטורים מעוררים גם בלי כוונה לבצע פעולה מוטורית, האם הם חלק מהותי מהיצוג של המושג "פטיש"? כלומר, האם היצוג של "פטיש" הוא פחות מופשט מכפי שחשבנו?

בשנות השמונים של המאה העשרים החלה ההבחנה בין הקוגניציה לבין התפיסה והמוטוריקה להיטשטש.  חוקרים החלו לחשוב שכדי להבין את המוח צריך להבין את הקשר שלו עם הגוף הפיסי שיוצר אינטראקציה עם העולם. הקוגניציה עשויה לא להיות ממוקדת רק במוח אלא להתבצע בחלקה גם על ידי מערכות סנסורימוטוריות.

גישה זו, שיש לה כמה וריאציות, נקראת EMBODIED COGNITION.  קשה לתרגם ביטוי זה:  קוגניציה מוגשמת (מהמלה גשמי)?  קוגניציה גופנית?  אף אחד מהם לא נשמע טוב.  

מערכות התפיסה והמוטוריקה הן חלק מהקוגניציה הן "בזמן אמת" והן שלא בזמן אמת:

בזמן אמת, פעולות קוגניטיביות רבות כוללות תפיסה ופעולה מוטורית.  למשל, ביצוע מבחן קוביות בוכסלר הוא פעולה קוגניטיבית הכוללת תפיסה ומניפולציה של אובייקטים בעולם האמיתי.  כך גם נהיגה.  במהלך ביצוע הפעולות הקוגניטיביות הללו, המידע התפיסתי ממשיך לזרום ולהשפיע על העיבוד הקוגניטיבי ועל המוטוריקה.  גם הפעולות המוטוריות עצמן משפיעות על הקוגניציה.  כלומר, התפיסה, המוטוריקה והקוגניציה משפיעות זו על זו בעת ביצוע הפעולה.   

אבל גם פעולות קוגניטיביות שלא מתרחשות בזמן אמת משתמשות במערכות של תפיסה ומוטוריקה.  למשל, אם אני כרגע רואה בדמיוני את חוף הים, זוהי פעילות קוגניטיבית אך היא לא כוללת תפיסה של אובייקטים בעולם האמיתי (אני לא נמצאת עכשיו בים).  תהליך כזה של יצירת דימוי ומניפולציה בו (אני יכולה לראות בדמיוני את הים הופך לורוד)  הוא תהליך של עיבוד חזותי לכל דבר, למרות שהוא נערך ללא גירוי חזותי.  כדי ליצור דימוי מנטלי אנו משתמשים במערכת התפיסה.  דימוי מנטלי הוא כלי עזר לחשיבה.  למשל, הוא עוזר מאד לפתור את "בעית הנזיר הבודהיסטי".   בבעיה זו יש להוכיח,  שנזיר שמטפס על הר מזריחה ועד שקיעה ביום אחד ויורד מההר ביום השני חייב לעבור בנקודה מסוימת בשביל בדיוק באותו זמן בשני הימים.   כאשר מדמיינים את מסלולי ההליכה של הנזיר "זה על גבי זה",  ניתן "לראות" מייד שהנזיר העולה והנזיר היורד חייבים לחלוף זה על פני זה בנקודה כלשהיא. 

היבט אחר של קוגניציה גופנית נחשף באמצעות השפה.  אנו משתמשים במטפורות רבות הנשענות על חוויות גופניות.

המדורג שני במפלגת כחול לבן, יאיר לפיד אמר בפתח ישיבת הסיעה: "אני מכבד את החלטת הבוחרים. לא ניצחנו את הסיבוב הזה. אני מודיע לליכוד, לקואליציה - אנחנו הולכים למרר את חייהם. נגמרו הימים שבהם האופוזיציה ניסתה לזחול לממשלה". 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5492502,00.html

דימוי הזחילה הוא גופני, וכך גם הביטוי "נמרר את חייו", שנשען על חוש הטעם.  תיאורטיקנים של קוגניציה גופנית כמו GEORGE LAKOFF טוענים שאנו מבינים מושגים מופשטים רבים באמצעות מטפורות המעוגנות בגוף.   למשל יחסי אהבה, לדעת לייקוף, מבוססים על דימויים של הליכה/דרך/מסע.  "דרכם היתה סוגה בשושנים"; "הם רכבו באושר אל השקיעה"; "יחסיהם עלו על שרטון"; "דרכיהם נפרדו"; "יחסיהם הגיעו למבוי סתום/לפרשת דרכים"  הן כמה דוגמאות לכך.  דימויי הדרך קרובים לחוויה הגופנית, ועוזרים להמחיש את המושג המופשט.

בתחום החשבון,  יתכן שהקוגניציה הגופנית באה לידי ביטוי באפקט SNARC - spatial-numerical association of response codes .    כאשר מציגים לאנשים מספרים בטווח מסוים (נניח, בין 0 ח-10) ומבקשים מהם לבצע משימה פשוטה עמם (למשל, להחליט לגבי כל מספר אם הוא זוגי או אי זוגי), אנשים מגיבים למספרים קטנים מהר יותר ביד שמאל, ולמספרים גדולים הם מגיבים מהר יותר ביד ימין.  חוקרים מפרשים תופעה מעניינת זו בכך שיש לנו "ציר מספרים מנטלי".  מספרים גדולים מיוצגים "בצד ימין"  ומספרים קטנים "בצד שמאל".  אפקט זה נמצא בדרכים שונות: כאשר מבקשים מאנשים לומר מספרים אקראיים שעולים בדעתם, הם נוטים לומר מספרים גדולים יותר כאשר הם מפנים ראשם ימינה ומספרים קטנים יותר כאשר הם מפנים ראשם שמאלה.  השפעה אפשרית נוספת של הגוף על הקוגניציה ניתן לראות בניסוי אחר, בו קבוצה אחת של אנשים החזיקה את האצבעות במצב של "רווח קטן" בין הבוהן לאצבע בזמן שאמרו מספרים שעלו בדעתם, בעוד שקבוצה שניה החזיקה את האצבעות במצב של "רווח גדול" בין הבוהן לאצבע בזמן שאמרו מספרים שעלו בדעתם.  הקבוצה שהחזיקה "רווח קטן" נטתה לומר מספרים קטנים, בעוד שהקבוצה שהחזיקה "רווח גדול" נטתה לומר מספרים גדולים. 

חיבור (קטן) אל הדיאגנוסטיקה

מסתבר, שאפקט סנארק מושפע גם מכיוון הקריאה.  הקישור בין מספרים גדולים וצד ימין ומספרים קטנים וצד שמאל נמצא במדינות בהן כיוון הקריאה הוא משמאל לימין.  כאשר בדקו מבוגרים דוברי שפות בהן כיוון הקריאה הוא מימין לשמאל (למשל, עברית), מצאו אפקט סנארק קטן יותר או אפילו הפוך.  יותר מזה: מספר דקות של קריאה ברוסית (משמאל לימין) או בעברית (מימין לשמאל) משפיע על אפקט סנארק אצל נבדקים דו לשוניים בעברית ורוסית.  לאחר קריאה ברוסית, מספרים גדולים נתפסים "בצד ימין" ומספרים קטנים "בצד שמאל".  לאחר קריאה בעברית – האפקט חלש יותר.  יש השערה שאפקט סנארק קשור לכיוון בו מלמדים את הילד למנות אובייקטים (מימין לשמאל או משמאל לימין). 

במהלך הפיתוח של מבחן הוודקוק בעברית ובערבית, עמדו לפתחנו שאלות דומות: האם להציג גירויים חזותיים שונים משמאל לימין (כפי שהוצגו במקור) או מימין לשמאל?  האם לבקש מהילד לעבוד משמאל לימין או מימין לשמאל? האם ילד עולה שרגיל לקרוא בשפה שכתובה משמאל לימין, יבצע משימות מימין לשמאל באותה מידה של קלות ומהירות כמו ילד שקורא בעברית?  עד כמה נורמות למשימות כאלה תהיינה מוטות לרעתו?   השתדלנו לבנות את המבחן כך שכל ילד יוכל לעבוד בכיוון העבודה שנוח וטבעי לו.

 Dehaene, S., Bossini, S., & Giraux, P. (1993). The mental representation of parity and number magnitude. Journal of 

Experimental Psychology: General, 122(3), 371.

Fischer, M. H., & Shaki, S. (2018). Number concepts: abstract and embodied. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 373(1752), 20170125.

Wilson, M. (2002). Six views of embodied cognition. Psychonomic bulletin & review, 9(4), 625-636