כיצד ילדים עם מגבלה שכלית התפתחותית מתפקדים במבחן הוודקוק?

 

  

Bergeron, R., & Floyd, R. G. (2006). Broad cognitive abilities of children with mental retardation: An analysis of group and individual profiles. American Journal on Mental Retardation, 111(6), 417-432

 

Renee Bergeron and Randy Floyd בחנו את תפקודם של ילדים עם מגבלה שכלית התפתחותית (מש"ה) ביחס לילדים שתפקודם תקין במבחן הוודקוק.  הם רצו לדעת מה המשקל שצריך לתת ליכולות הרחבות לעומת רמת המשכל הכללית בהבנה של התפקוד של ילדים עם מש"ה. זאת על רקע העובדה שהביטוח הלאומי האמריקני מאפשר החל משנת 2002 לאבחן ילד כמתמודד עם מש"ה באמצעות שימוש בציונים של אינדקסים (למשל, יכולות רחבות) במקום באמצעות ציון משכל כללי, כאשר יש סיבה להטיל ספק בתוקף של ציון המשכל הכללי. 

 

שלושים ילדים עם מש"ה בגילאי 8-18, מתוכם 17 בנות, נבחרו למחקר זה לפי אמות המידה הבאות:

•        הערכה פסיכולוגית שבוצעה במהלך חמש השנים האחרונות ובה הילד עמד בקריטריונים למש"ה.

•        רמת משכל בין 40 ל – 70. 

•        בעיות בכישורי התנהגות מסתגלת ובעיות קוגניטיביות שלא ניתן ליחס למצב רפואי או נוירולוגי כמו תסמונת דאון.

 

 לכל ילד עם מש"ה הותאם ילד עם הישגים ממוצעים ממדגם התקנון של מבחן    . WJ-III  הילד הותאם בגיל, במין, ברמה סוציואקונומית ובמוצא האתני (במידת האפשר).

 

הילדים עם מש"ה עברו את 14 המבחנים הראשונים של מבחן WJ III בגירסתו האמריקנית. רמת המשכל הכללית שלהם היתה 54.8 וסטית התקן 12.45. נתונים על ציוניהם הממוצעים ביכולות השונות מוצגים בטבלה 1 (לחצו על השקופית להגדלה).

 

 

טבלה 1: ביצוע של 30 ילדים עם מש"ה  במבחן – WJ3

 

 הנה הממצאים המעניינים ביותר ממחקר זה:

 

הפרופיל של הילדים עם מש"ה לא היה שטוח. ששים אחוזים מהילדים עם מש"ה (18 ילדים) קיבלו ציון גדול/שווה ל – 85 באחת היכולות הקוגניטיביות.  כלומר לששים אחוזים מהם היתה יכולת קוגניטיבית אחת ממוצעת. שימו לב לטווח הציונים בטבלה.  ניתן לראות שיש ילדים עם מש"ה שקיבלו 93, 97 ו - 100 בעיבוד שמיעתי, עיבוד חזותי ומהירות עיבוד.

 

לפי Detterman , אחד מחוקרי המשכל הבולטים, מש"ה נגרמת מיכולת קוגניטיבית פגועה אחת או יותר שהיא מרכזית למשכל ושמורידה את התפקוד של המערכת כולה. ככל שיכולת קוגניטיבית היא מרכזית יותר, המתאם שלה עם רמת המשכל הכללית גבוה יותר.  מתאם זה נקרא "טעינות g" של היכולת.  במחקר זה, המתאם בין הביצועים של הילדים עם מש"ה לבין טעינות ה – g של היכולות הרחבות היה 0.75-.  כלומר, ככל שהיכולת מרכזית יותר, כך הציון של ילד עם מש"ה ביכולת זו נטה להיות נמוך יותר.  לילדים עם מש"ה היה חוזק מובהק ביחס לעצמם ביכולות העיבוד החזותי והשמיעתי, וחולשה מובהקת ביחס לעצמם בידע מגובש ובאחסון ושליפה לטווח ארוך. הציון הממוצע הגבוה ביותר של קבוצת הילדים עם מש"ה היה בעיבוד החזותי (79.6), יכולת עם טעינות נמוכה על רמת המשכל הכללית במבחן הוודקוק בגירסתו האמריקנית.  הציון הממוצע הנמוך ביותר של קבוצת הילדים עם מש"ה היה באחסון ושליפה לטווח ארוך (59.10).  לאחסון ושליפה לטווח ארוך טעינות בינונית – גבוהה על רמת המשכל הכללית.  יש לציין, שרק מעט מאד ילדים עם מש"ה הראו פרופיל שהיה דומה לפרופיל של הקבוצה כולה.  כלומר, אין פרופיל של ציוני יכולות שמאפיין ילדים עם מש"ה.

 

גם הפרופילים הקוגניטיבים האישיים של ילדים עם מש"ה במחקר זה תומכים בהשערה של Detterman. כל הילדים עם מש"ה היו פגועים לפחות באחת משתי היכולות הטעונות ביותר על רמת המשכל הכללית:  הידע המגובש והיכולת הפלואידית.  רבים מהילדים עם מש"ה היו פגועים בשתיהן גם יחד.  

   

ממצאי המחקר מעידים על כך שכאשר רמת המשכל הכללית נמוכה, לא בהכרח כל היכולות הקוגניטיביות נמוכות. גם להיפך נכון:  כאשר ילד מקבל ציון מאד מאד נמוך ביכולת קוגניטיבית מסוימת אין לצפות שכל היכולות האחרות שלו תהיינה גם הן נמוכות. 

היכולות הקוגניטיביות הפגועות אינן אותן יכולות בכל הילדים עם מש"ה.  לכל ילד עם מש"ה יש דפוס של חוזקות וחולשות משלו.