כמה דברים שיעזרו לכם לעשות דיאגנוסטיקה טובה יותר - 7

"טיפ" שביעי מסדרה של "עצות" שגובשו בצוות הפיתוח בדיאגנוסטיקה של שפ"ח ירושלים, שמשקפות את ה"אני מאמין" שלנו בנושא דיאגנוסטיקה.  חברי צוות הפיתוח: רות אומן שקד, ריטה באומגרטן, חנה ברימר, אורי דאר, אתי דניאל סימון, דליה זית,  עינת כהן רחמן, מישל ליסס טופז, בטי נצר, סמדר ספיר יוגב, ענאן סרור,  נאדין קפלן ועדינה שכנוביץ.

נסו לעבור, בהבנת המקרה ובכתיבה, מתיאור – להסבר.

אל תסתפקו בתיאור הממצאים בתחום הקוגניטיבי ("היכולות"), בתחום הדידקטי ("הקריאה/הכתיבה/החשבון") ובתחום האישיותי - רגשי.  נסו לחשוב ולכתוב כיצד היכולות הנמוכות מסבירות את הקשיים הספציפיים שראיתם בקריאה/כתיבה/חשבון, וכיצד היכולות התקינות מסבירות את תחומי התפקוד התקינים של הילד.  למשל, ילד שקורא בשטף תקין אבל בפענוח לא מדוייק, בשל שילוב של מהירות עיבוד תקינה עם קושי בעיבוד שמיעתי (וספציפית, במודעות הפונולוגית). 

נסו לחשוב ולכתוב כיצד המאפיינים האישיותיים-רגשיים משפיעים על היכולות הקוגניטיביות וכיצד היכולות הקוגניטיביות משפיעות על מאפייני האישיות.  למשל, ילד שמתקשה לעשות אינטגרציה של פרטים לשלם בגירויים חזותיים מורכבים, ומתקשה גם לעשות אינטגרציה בין הדמויות השונות ובין הדמויות והאובייקטים ב – TAT וליצור מהם סיפור אחד מורכב.  או נער שמתקשה להבחין בבירור בין נקודות המבט של עצמו ושל אחרים, שמתקשה לראות את עצמו ואת האחרים כישויות פסיכולוגיות בעלות מניעים וחוויות מורכבים, מתאר את הדמויות בסיפורי TAT בעיקר באמצעות מאפיינים חיצוניים/נצפים, ומתקשה להבין את הנקרא כשהוא נדרש לייחס כוונות לדמויות בטקסטים שהוא קורא.