למידה פרוצדוראלית – מהי ואיך היא קשורה לדיסלקסיה?

למידה פרוצדוראלית היא רכישה של רצף של תהליכים לביצוע של תפקוד מסוים.  היכולת ללמוד רצפים של פעולות מאפשרת לנו ללמוד לרכב על אופניים, להפיק ולתפוס רצפים של פונמות שמרכיבות מלים, לקשור שרוכים, לנהוג, לנגן ולבצע כל סוג של פעולה בעלת היבט רצפתי.  כל המיומנויות הללו נרכשות באמצעות אימון וביצוע חוזר ונשנה. 

הדבר המעניין בלמידה ובזיכרון פרוצדורליים הוא, שהם יכולים להתרחש גם מחוץ למודעות.  זה אומר שאנו לומדים להבחין בסדירויות וברצפים בגירויים שסובבים אותנו, גם כאשר איננו מודעים לכך ובוודאי שאיננו מקדישים לכך מאמץ ותשומת לב. 

במחקר זה, שערכו יפית גבאי, רחל שיף ואלי וקיל מאוניברסיטת בר אילן, נחקרה למידה פרוצדורלית אצל דיסלקטים.

Dissociation between the procedural learning of letter names and motor sequences in developmental dyslexia.  Yafit  Gabay  , Rachel Schiff  , Eli Vakil.  Neuropsychologia 50 (2012) 2435–2441

החוקרים השתמשו בפרוצדורה לבדיקת למידה פרוצדוראלית, שנקראת SERIAL SEARCH TASK.  סטודנטים דיסלקטים וסטודנטים לא דיסלקטים ראו ארבע אותיות מוקרנות על מסך מחשב, ושמעו את שמה של אחת מהאותיות מוקרא.  הם לחצו על אחד מארבעה מקשים המתאים למיקום האות שאת שמה שמעו.  כך הם עשו שוב ושוב.  סדר האותיות שהוצגו על המסך השתנה בכל פעם, וכך גם האות שהוקראה.  אצל חלק מהמשתתפים, סדר הלחיצות על המקשים יצר דפוס מוטורי ספציפי שחזר על עצמו.  אצל חלקם האחר, סדר האותיות המוקראות יצר דפוס ספציפי חוזר.  המשתתפים לא היו מודעים, כמובן, לא לקיומו של דפוס מוטורי חוזר ולא לקיומו של דפוס אותיות חוזר .  

מה הסתבר?

הן המשתתפים הדיסלקטים והן המשתתפים שאינם דיסלקטים למדו באופן לא מודע את הרצף המוטורי.  

איך הגיעו החוקרים למסקנה זו? 

במהלך ביצוע המשימה, זמן התגובה של כל המשתתפים לרצף המוטורי הסמוי הלך וירד (זה אחד הסימנים לכך שהם לומדים את הרצף אפילו שאינם מודעים לכך).  אבל כאשר שינו את הרצף המוטורי הספציפי לרצף מוטורי רנדומלי, זמן התגובה של כל המשתתפים עלה (בגלל שהיה להם קשה יותר, כי הרצף הוא רנדומלי ולא נלמד)!  כאשר הרצף המוטורי חזר להיות אותו רצף שנלמד, ירד זמן התגובה שוב. 

אבל, המשתתפים הדיסלקטים לא הצליחו ללמוד את רצף שמות האותיות!  במהלך ביצוע המשימה, זמן התגובה של המשתתפים הלא דיסלקטים לרצף האותיות הסמוי הלך וירד, בעוד שזמן התגובה של המשתתפים הדיסלקטים לא השתנה בהרבה.  כאשר שינו את רצף שמות האותיות הספציפי לרצף רנדומלי של שמות אותיות, זמן התגובה של המשתתפים הלא דיסלקטים עלה (היה להם קשה יותר, מכיוון שהרצף הרנדומלי לא נלמד), בעוד שזמן התגובה של המשתתפים הדיסלקטים לא השתנה. 

מה זה אומר?  שלאנשים עם דיסלקסיה קשה ללמוד רצפים, פרוצדורות, שיש בהן מרכיבים שפתיים.  התמיכה בטיעון זה התקבלה במחקר הזה ממשימת למידה שמתרחשת מחוץ למודעות (למידה אימפליציטית).   ממצא זה מצטרף לממצאים ממשימות למידה מודעות, אקספליציטיות, שהראו שלילדים עם לקות למידה ספציפית בשפה יש קושי חמור לחזור על מלות תפל.  עוצמת הקושי גוברת ככל שמספר ההברות במלה עולה.  חזרה על מלת תפל היא משימה שדורשת עיבוד רצפתי עם מרכיב שפתי.   ללמוד להגות מלה חדשה זו משימה של למידה פרוצדוראלית.

עיכוב בלמידת רצפים פוגם ביכולת לרכוש דקדוק.  גם טענה זו נתמכת על ידי הליך מעניין של למידה פרוצדוראלית אימפליציטית (שמחוץ למודעות): למידת דקדוק מלאכותי.  במשימה זו, נותנים למשתתפים במחקר לשנן סטים של רצפי אותיות שנראים רנדומלים, אך  שנוצרו על ידי סט כללים מורכב ("דקדוק מלאכותי").  לאחר שלב השינון, מציגים למשתתפים סטים חדשים של רצפי אותיות שחלקם בנויים על פי כללי ה"דקדוק" וחלקם לא.  המשתתפים מתבקשים למיין את ה"מלים" החדשות למלים "דקדוקיות" ו"לא דקדוקיות".  למרות שהמשתתפים בדרך כלל לא מסוגלים לתאר את כלל המיון בו הם משתמשים, ולעתים קרובות הם טוענים שהם רק מנחשים, הם בהחלט מצליחים למיין את המלים באופן שמשקף את למידת הכללים.  מסתבר, שילדים עם דיסלקסיה אינם מצליחים במשימה זו.