תאורית מערכות ההסתגלות של האישיות

Henriques, G. (2017). Character adaptation systems theory: A new big five for personality and psychotherapy. Review of General Psychology, 21(1), 9.‏

אחד היתרונות של ה – CHC  הוא, שהוא מספק מסגרת תיאורטית אחת לתחומים רבים של הקוגניציה.  כאשר למדתי את מודל ה – BIG5, חשבתי שניתן לאחד בין שני המודלים הפסיכומטרים הללו (CHC  ו – BIG5)  באופן שיתן מבט–על על האדם – הן בהיבט הקוגניטיבי והן בהיבט האישיותי.  מעין דבר כזה (אפשר להגדיל את התרשים על ידי לחיצה עליו):

  

נניח שאנחנו יכולים לחשב מעין "מנת אישיות" PERSONALITY QUOTIENT   על משקל "מנת משכל" ולכנות אותה בשם p, ואז השילוב של g ו – p  יתן h    מהמלה HUMAN. 

מן הסתם רבים מכם מזדעזעים מהמחשבה לכמת את האישיות לכדי "ציון" אחד כלשהו.  אני מסכימה שיש בכך היבט מכניסטי ואף רדוקציוניסטי, כזה שמצמצם ומקטין את העושר של האישיות לכדי "מספר".  שימו לב שאנחנו עושים אותו דבר לגבי הקוגניציה ולגבי המשכל.  אנחנו מצמצמים ומקטינים את העושר של היכולות הקוגניטיביות לכדי "מספר" שלעולם לא יבטא עושר זה.  מצד שני הכללה של היבטים אישיותיים במודל הפסיכומטרי בו אנו משתמשים עבור ההיבטים הקוגניטיבים של האישיות תוכל לשמש כתזכורת מועילה לכך שהתפקוד הקוגניטיבי מושפע מגורמים אישיותיים וגם להיפך – התפקוד האישיותי מושפע מגורמים קוגניטיביים.

אבל זו נקודת מבט פסיכומטרית – הן על הקוגניציה והן על האישיות. 

האם יש אפשרות נוספת לראות את האדם בכללותו, הן בהיבטים קוגניטיבים והן בהיבטים אישיותיים – מנקודת מבט שאינה פסיכומטרית?

מחבר המאמר, Henriques, אכן מנסה ליצור תאורית – על לפסיכולוגיה, שתארגן את התחום שכרגע בנוי מערב רב של תאוריות.  מאמר זה מציג רק חלק מתאורית העל של הנריק, את החלק הקשור לאישיות.  חלק זה נוגע גם בקוגניציה אך לא בכל היבטיה.  התרומה העיקרית של המאמר היא בנסיון שלו לחבר בין תאוריות אישיות לבין גישות לפסיכותרפיה.  המסגרת התיאורטית שפיתח הנריק נקראת 

CAST - Character Adaptation Systems Theory

ב – CAST  יש חמש מערכות של האישיות:  מערכת ההרגל  HABIT ,SYSTEM   מערכת החוויה/התנסות EXPERIENTIAL SYSTEM ,  מערכת היחסים RELATIONAL SYSTEM , מערכת ההגנות DEFENSIVE SYSTEM , ומערכת ההצדקה JUSTIFICATION SYSTEM.

לא ברור לי כיצד הנריק הגה את חמש המערכות הללו דווקא.  בכל מקרה זה לא היה כתוצאה מניתוח פסיכומטרי (כפי שהתקבלו תכונות ה – BIG5).  כעת נסקור כל מערכת CAST  ונראה כיצד מערכת זו קשורה לגישה לפסיכותרפיה.

מערכת ההרגלים: מערכת זו מורכבת מדפוסים סנסורי-מוטורים ומרפלקסים, מדפוסי פעולה קבועים שנלמדו באמצעות התניה ומזכרונות/למידה פרוצדורלים.  כל אלה יכולים להתבצע באופן אוטומטי ולא מודע.  זיכרון פרוצדורלי הוא זיכרון שיש לנו לפעולות כמו רכיבה על אופניים, נהיגה במכונית, שריכת שרוכים וכו'.  הרבה מאד פעולות בשגרת היום שלנו (כמו הרגלי אכילה מסוימים שיש לנו, הרגלי התעמלות) נשענים על מערכת ההרגל. 

טיפול התנהגותי עולה בקנה אחד עם מערכת ההרגל (כדי להבין את הכתוב בפסקה הבאה ובהמשך, נשים לב שהנריק מפריד בין טיפול התנהגותי לקוגניטיבי.  זאת למרות שהוא מזכיר גם את החיבור ביניהם).

טיפול התנהגותי מיישם כללי למידה כדי לשנות התנהגות בעייתית.  המוקד הכללי בטיפול התנהגותי אינו בחוויה הפנימית או בתהליכי החשיבה, אלא בפעולה ובסביבה - כיצד האדם מגיב לגירויים או מקבל תגמול או עונש על התנהגויות מסוימות.  המטרה של טיפול התנהגותי הוא לשנות רמזים סביבתיים, דפוסי תגובה או חיזוקים כדי לשבור מעגלי הרגל לא מסתגל ולהחליפם בהתנהגויות נלמדות מסתגלות יותר.

מערכת החוויה/התנסות: מערכת זו מנחה את האדם באמצעות קישור בין תפיסה חושית, מוטיוציה ורגשות. לראות צבע אדום, להיות רעב ולהרגיש כועס הן דוגמאות לתופעות של מערכת החוויה.   מערכת זו היא לא מאד מילולית, והיא יוצרת את החוויה האישית של "להיות" BEING, את "התיאטרון" של המודעות המיידית.  היא קשורה למערכת הזיכרון האפיזודי (הזיכרון שלנו לאירועי חיים שהתרחשו לנו בזמנים ובמקומות מסויימים). 

שיטות טיפול התנסותיות הומניסטיות עולות בקנה אחד עם המערכת החוויתית.  נקודת המבט ההומניסטית בטיפול מדברת על שתי דרכים לידיעה:  המשגה (ידיעה באמצעות תיאור מילולי אנליטי) וחוויה (ידיעה באמצעות חוויה ישירה).  טיפולים הומניסטים מדגישים את החשיבות שבשימוש בחוויה כדי להשיג שינוי (בניגוד לטיפולים קוגניטיבים, שמדגישים המשגה).  קארל רוג'רס, מעמודי התווך של הגישה ההומניסטית, מדגיש פנומנולוגיה ושימוש באמפטיה כדי להגיע לעצמי האמיתית. 

 אחד משיטות הטיפול ההתנסותיות המובילות כיום היא EFT – EMOTION FOCUSED THERAPY.   בטיפול כזה מנסים להבין את הדרכים בהן רגשות מארגנים את החוויה המודעת.  תגובות רגשיות נותנות לנו מידע חשוב על הצרכים של האדם (למשל, להיות נאהב או קומפיטנטי).  תשומת לב לצרכים אלה ואינטגרציה בין הרגשות ובין המודעות העצמית מובילים להרמוניה תוך אישית ובין אישית.  בטיפולי EFT עוזרים לאנשים לעבד רגשות בלתי פתורים וכך להגיע להסתגלות טובה יותר. 

מערכת היחסים:  במערכת זו קיימים ייצוגים של העצמי ביחס לאחרים (מודלי עבודה פנימיים) המנחים אותנו במערכת הקשרים החברתיים שלנו.  מערכת זו מתייחסת למידה בה אנו מרגישים שאנשים חשובים לנו מכירים ומעריכים אותנו, עד כמה אנחנו רצויים, מכובדים ומוערכים או חלילה דחויים, מוקטנים או מבוקרים וסובלים מהתעלמות.  במערכת זו ניתן להתייחס לשלושה מימדים של יחסים בינאישיים:  כוח (דומיננטיות חברתית לעומת כניעה), אהבה (חיבה לעומת עוינות) וחופש (אוטונומיה לעומת תלות).  מימדים אלה קשורים לרגשות כמו גאווה, בושה, כעס, אשמה וכו'.

מערכת ההגנה:  מערכת זו כוללת את הדרכים בהם אנשים מנהלים את הפעולות, הרגשות והמחשבות שלהם כדי לשמר שיווי משקל נפשי בזמנים של איום או חוסר בטחון.  אלה תהליכים המיועדים להפחית דיסוננס קוגניטיבי ולסנן חוויות מאיימות דרך הדחקה והימנעות. מערכת זו כוללת מנגנוני הגנה של האדם מפני עצמו (הדחקה, למשל) ודרכים בהם אנשים מבחינים בין דברים שהם חולקים עם אחרים לבין דברים שהם שומרים לעצמם.  ניתן לזהות חמישה תחומים רחבים שאנשים מגנים על עצמם כנגדם: מוות ורעיון המוות, איומים  על תפיסת העולם ועל תחושה של משמעות, איומים על הקשר עם אחרים, איומים על הדימוי העצמי או על תפיסת העצמי, רגשות או זכרונות כואבים.

גישות פסיכודינמיות מודרניות עולות בקנה אחד עם מערכת היחסים ועם מערכת ההגנה.  גישות פסיכודינמיות מתמקדות ביחסים עם אחרים משמעותיים, בדפוסי התקשרות ובדרכים בהן אנשים מגנים על עצמם מחומרים מאיימים. 

בגישות פסיכודינמיות מודרניות מתייחסים לתת מודע בעיקר במונחים של סכמות לא מודעות של יחסים, תסריטים וציפיות לא מודעים ורצונות לא מודעים המשפיעים על הדרך בה אנשים מתמודדים בעולם החברתי. המטפל הפסיכודינמי רוצה לשנות את מערכות היחסים של הפציינט באמצעות חוויה רגשית מתקנת ודרך תובנה המושגת על ידי פרשנויות שהמטפל מציע. 

מערכת ההצדקה:  מערכת זו מתייחסת למחשבות, אמונות וערכים מבוססי שפה והסמלה (חשיבה סימבולית).  האדם משתמש בהם כדי לקבוע אילו פעולות ואילו טענות שלו הם לגיטימים ואילו לא, כדי להסביר את ההתנהגות שלו וכדי לפתח תפיסת עולם.  זו מערכת למתן סיבות להתנהגות ולא מערכת לחשיבה אנליטית טהורה (לא יכולת פלואידית).

הגישות הקוגניטיביות לטיפול עולות בקנה אחד עם מערכת ההצדקה.  גישות קוגניטיביות מתמקדות בפרשנויות מבוססות שפה וברשתות של אמונות מבוססות שפה. על פי בק ואליס, מה שמארגן את נקודת המבט הקוגניטיבית הוא ההנחה הבסיסית שהפרעות רגשיות נוצרות מפרשנויות בעייתיות, לא מסתגלות ולא מציאותיות של מצבים (למשל, "כנראה שאכשל בזה" או "היא לעולם לא תחבב אותי").  פרשנויות אלה עלולות לגרום לתחושה של כשלון ולהוביל להימנעות שמגבירה את הבעיה עוד יותר.  הטיפול הקוגניטיבי מגביר מודעות למערכת ההצדקה ומשנה אותה.  למשל, מלמדים את האדם לשים לב למחשבות אוטומטיות, ולדרכים בהן פרשנויות מילוליות ודיבור עצמי משפיעים על מצבים רגשיים ועל פעולות.

גישת הגל השלישי של הטיפולים הקוגניטיבים התנהגותיים מדגישה את הצורך להיות מודע למחשבות ולרגשות ולקבל אותן בלי קשר לתוכן שלהם.  הדגש הוא פחות על נסיון לשלוט במערכת ההצדקה, אלא על היכולת לצפות בזרם המחשבות המודעות ולקבל אותו ולא לעסוק בהימנעות.  כך גישות הגל השלישי קשורות גם במערכת החוויה/התנסות ובמערכת ההגנה. 

 כיצד אפשר להשתמש בהמשגות הללו בדיאגנוסטיקה?  

אפשר לנסות לאפיין את מצבו של הילד בכל אחת מהמערכות הללו:

מערכת ההרגלים:  עד כמה הילד מצליח ללמוד פרוצדורות שונות (כמו קריאה, שחיה וכו') או לפתח הרגלים שעוזרים לו להסתגל (הרגלי למידה, למשל).

מערכת החוויה/ההתנסות:  עד כמה הילד מודע לרגשות שלו ומקשר אותן בצורה נכונה לאירועים שונים שהוא חווה.

מערכת היחסים:  אנחנו יכולים להתייחס כאן להיבטים של ערך עצמי ולהיבטים שונים של יחסי אובייקט.

מערכת ההגנות:  עד כמה הילד משתמש בהגנות באופן מסתגל (מצד אחד יודע מה לומר ומה לא לומר בסיטואציות מסויימות, ומצד שני לא מדחיק באופן שמעוות את תפיסת המציאות שלו או נמנע מהתמודדות באופן שפוגע בתפקודו, למשל).   

מערכת ההצדקה: אנחנו יכולים לראות כיצד הילד מסביר לעצמו התנהגויות שונות שלו ושל אחרים, ועד כמה הוא מפרש מצבים באופן שעוזר לו להסתגל ולהסתדר עם אחרים ועם עצמו.

כך נוכל לאתר מוקדים של קושי ולהנחות טוב יותר את הצוות החינוכי למה לשים לב בעבודה עם הילד.

מה חסר כאן?   

 תאורית ה – CAST  עדיין בראשיתה.  

הנריק כותב, שהוא מפתח שאלון שיבדוק את מערכות ה – CAST  השונות ויעזור להמשיג את ההסתכלות על האדם ולכוון להמלצות לעבודה בתחומי הקושי.  

 דבר נוסף שחסר לי הוא הסתכלות כוללת על הקוגניציה ועל האישיות.  אני לא בטוחה עד כמה ניתן למפות את תחומי הקוגניציה על פי CAST.  

עיבוד חזותי ושמיעתי למשל יכולים להיות שייכים למערכת ההתנסות.  הזיכרון לטווח ארוך יהיה שייך בהיבט הפרוצדורלי למערכת ההרגלים,  בהיבט הסמנטי למערכת ההצדקה ובהיבט האפיזודי למערכת ההתנסות.  ידע מגובש יהיה שייך אולי למערכת ההצדקה וגם למערכת היחסים.  נראה לי שקשה יהיה "לשבץ" לתוך CAST  את הזיכרון לטווח קצר, את היכולת הפלואידית ואת מהירות העיבוד.        

המאמר לא פתוח לקריאה ברשת, אך ניתן לקרוא תקציר טוב שלו שכתב הנריק עצמו בבלוג שלו.