קצר ומעניין: פרופ' נעמה פרידמן על ליקוי בתחביר

פרופ' נעמה פרידמן - זוכה פרס מפעל הפיס למדעים ע"ש לנדאו 2015.

https://www.youtube.com/watch?v=VXRiiMS5hsg

בסרטון קצר ומעניין זה (חמש דקות הכוללות הקדמה של לוסי אהריש) מספרת פרופ' נעמה פרידמן על מחקריה על לקות בתחביר (בטקס קבלת פרס מפעל הפיס). 

הנה תמליל ערוך של דבריה:

את איזו ילדה הסבתא נישקה?

ילדים מסויימים ששומעים משפט זה לא יודעים מי נישק את מי (הילדה את הסבתא או הסבתא את הילדה).  משפט זה קשה מכיוון שיש בו תנועה תחבירית.  במשפטים רגילים בעברית מבצע הפעולה מופיע לפני מי שמושפע (למשל, במשפט "הילד מרטיב את הפיל" הילד הוא מבצע הפעולה והפיל מושפע).  במשפטים שיש בהם תנועה תחבירית הסדר הוא הפוך:  מי שמקבל את הפעולה מופיע לפני מי שמבצע את הפעולה ("הנה הפיל שהילד מרטיב").  המשפטים האלה קשים קצת יותר לכולנו.  ילדים דוברי עברית וערבית רוכשים את היכולת להבין ולומר משפטים כאלה רק בסביבות גיל חמש – שש.   אבל ילדים שיש להם ליקוי תחבירי לא מצליחים להבין את המשפטים האלה.  הם מתקשים לומר משפטים כאלה ומתקשים להצביע על ציור שיתאים למשפט כזה.  למשל, כשמבקשים מילד עם ליקוי תחבירי להצביע על  ציור שיתאים למשפט "הנה הפיל שהילד מרטיב", הילד יתקשה לבחור בין ציור בו נראה פיל מרטיב ילד (פיל משפריץ מים על ילד באמצעות החדק שלו) לבין ציור בו נראה ילד מרטיב פיל (ילד משפריץ מים על פיל באמצעות צינור). 

מסתבר, שכמחצית מהמשפטים שאנו אומרים ושומעים כוללים תנועה תחבירית.  לכן לליקוי בתחביר יש השפעה דרמטית על היכולת של ילדים להבין ולשוחח, לקרוא וללמוד.  הליקוי הזה נפוץ:  7-10% מהילדים שיושבים בכיתות רגילות סובלים מהליקוי הזה.  86% מהילדים שלומדים בבתי ספר לילדים לקויי למידה סובלים מהליקוי הזה.  המודעות לליקוי התחבירי הזה נמוכה, ולכן הילדים האלה מאובחנים הרבה פעמים כסובלים מבעיה בהבנת הנקרא או מבעיה בקשב וריכוז.  לפעמים הם לא מאובחנים בכלל ומתקשים מאד בבית הספר.  ואז פעמים רבות הם מרגישים מתוסכלים ונמנעים משיחה. 

לרבים מהילדים שנולדים עם ליקוי בשמיעה יש ליקוי תחבירי אך לא לכולם.   פרופ' פרידמן בדקה מה מייחד ילדים לקויי שמיעה שאין להם לקות תחבירית וגילתה שילדים אלה קיבלו מכשירי שמיעה לפני גיל שנה.  כלומר ילדים לקויי שמיעה שמקבלים קלט שפתי בשנה הראשונה לחיים יכולים לפתח שפה תקינה.  הקלט השפתי בשנה הראשונה לחיים הוא קריטי.

עד כאן פרופ' פרידמן.

מעניין וחשוב מאד!  כדאי שנהיה מודעים לסוג זה של לקות ונדע לאתר אותו.  במונחים של CHC, תחביר ודקדוק הם חלק מהידע המגובש, לכן לקות בתחביר תהיה לקות בהיבט זה של הידע המגובש.

אני חושבת שניתן לאתר בעיה כזו אפילו במהלך בדיקה שגרתית של הקריאה והבנת הנקרא.  כאשר ילד משיב לא נכון על שאלה על טקסט שקרא, אני מנסה להבין מה גרם לו להשיב כפי שהשיב:  איך בדיוק הוא הבין את הטקסט ולמה הוא זקוק כדי להגיע להבנה נכונה של הטקסט. 

לשם כך אני עובדת עם הילד על הטקסט באופן דינמי.  ראשית, אבקש מהילד לבדוק את תשובתו ואראה כיצד הוא עושה זאת.  אראה אם הוא מסוגל לאתר את החלק של הטקסט בו נמצא המידע הרלוונטי.  אם לא, אכוון אותו לחלק זה ואבדוק האם בקריאה חוזרת הוא יכול להגיע להבנה מלאה.  אם לא, אבדוק מה הסיבה לכך:  האם חוסר שליטה באוצר המלים בקטע הרלוונטי (לשם כך אבקש ממנו לבאר מספר מלים מתוך הטקסט)?  האם חוסר בידע כללי רלוונטי להבנת הטקסט?  האם חוסר יכולת להבין כוונות העומדות מאחורי המעשים של הדמויות בטקסט (לשם כך אבקש מהילד להסביר מדוע כל אחת מהדמויות התנהגה כפי שהתנהגה)?  האם חוסר יכולת לראות את הסצינה המתוארת בטקסט בעיני רוחו (לשם כך אבקש מהילד לתאר לי את הסצינה, אילו דמויות נמצאות שם, את נקודת המבט של כל דמות וכו')? האם קושי ליצור אינטגרציה של פרטים בטקסט? האם קושי להסיק על דברים שלא נאמרים בטקסט בצורה מפורשת?

באמצעות עבודה דינמית כזו גיליתי מספר פעמים ילדים עם קושי בתחביר.  ילדים אלה הבינו כל מלה במשפט מסויים, אך התקשו להבין את משמעות המשפט כולו, מכיוון שלא הצליחו להפיק משמעות מהמבנה התחבירי שלו.  כאשר ניסחתי את המשפט הבעייתי בתחביר פשוט יותר ילדים אלה הגיעו להבנה מלאה.    

אני חושבת שעבודה כזו עם טקסט היא מאד חשובה  -  היא עוזרת לנו לגלות בדיוק היכן נמצא הקושי של הילד.  השערה על מוקד הקושי יכולה לכוון אותנו היכן לשים דגש בבדיקה של היכולות הקוגניטיביות (למשל, קושי ליצור אינטגרציה של פרטים בטקסט יכול לכוון אותו לבדוק את היכולת הפלואידית באופן רחב יותר.  לעומת זאת, חוסר שליטה באוצר המלים של הטקסט יכול לכוון אותנו לבדוק את הידע המגובש באופן רחב יותר).  השערה על מוקד הקושי בהבנת הנקרא יכולה לכוון אותנו להמלצות לעבודה של הצוות החינוכי עם הילד (למשל, האם לשים דגש על העשרה של אוצר מלים, או לעבוד עם הילד על תחביר ודקדוק, או לאמן את הילד ליצור דימוי מנטלי של הטקסט, או לאמן את הילד לשאול את עצמו מדוע כל דמות התנהגה כפי שהתנהגה (לשער השערות על כוונות) וכו').