מבחן ריי שמיעתי והבדלים בין אנשים באזור במוח הקשור ביכולת להבחין בין מציאות לדמיון

מבחן הריי השמיעתי, Rey auditory learning test REY – AVLT)) בודק יכולת למידה, אחסון בזיכרון, זיהוי ושליפה של רשימות מלים.  בהעברה 7 של המבחן אנו מבקשים מהילד לומר את כל המלים שהוא זוכר מרשימת המלים הראשונה.  כדי לעשות זאת, הילד צריך לדעת להבחין בינה לבין רשימת המלים השניה. 

גם בשלב האחרון של המבחן, בו אנו מקריאים לילד מלים והוא צריך לומר לגבי כל מלה, אם היא היתה או לא היתה ברשימה הראשונה, הילד צריך לדעת להבחין בין מלים מהרשימה הראשונה לשניה ובין מלים מהרשימה הראשונה לבין מלים שלא היו בשתי הרשימות. 

הבחנה כזו בין רשימות המלים מצביעה על היכולת של הילד לזהות את מקור הזיכרון (האם המקור היה הרשימה הראשונה או השניה) ולהבחין בין מקורות שונים. 

למה זה חשוב?

במהלך ההתפתחות הילד לומד לעשות שלושה סוגים של הבחנות לגבי מקור הזיכרון: 

הבחנה בין מקורות חיצוניים – הילד מבחין, למשל, בין זכרונות של דברים שהמורה אמרה בשיעור מסויים לבין זכרונות של דברים שחבריו לכיתה אמרו באותו נושא ובאותו שיעור. 

הבחנה בין מקורות פנימיים – הילד מבחין, למשל, בין דברים שהוא זוכר שהוא עצמו אמר באותו שיעור, לבין דברים שהוא זוכר שהוא חשב לומר אך לא אמר. 

הבחנה בין מקורות פנימיים לחיצוניים – הילד מבחין, למשל, בין דברים שהוא זוכר שהוא עצמו אמר באותו שיעור, לבין דברים שהוא זוכר שחבר שלו אמר באותו שיעור. 

ברור למה ההבחנות הללו חשובות.  כשאנחנו מסיקים מסקנות או מקבלים החלטות על סמך מידע מסוים, אנחנו לוקחים בחשבון הן את התוכן והן את מקור המידע.  חשוב לנו מאד לדעת להבחין בין מה שאנו זוכרים לבין מה שאנו מדמיינים, בין מה שאנו חושבים ומדמיינים לבין מה ששמענו או ראינו ממקור חיצוני; בין מה שאנחנו עשינו לבין מה שאחרים עשו.  בין מציאות לדמיון.

קיימות משימות רבות הבודקות את היכולת של אנשים להבחין בין מציאות לדמיון, או לנטר מציאות.      באחת המשימות הנבדק קורא בקול רם צירופי מלים (כמו "רומיאו ויוליה") או שומע נסיין קורא אותם, או קורא את המלה הראשונה בזוג ("רומיאו"), משלים את השניה ואומר את הצמד בקול רם, או רואה את הנסיין קורא את המלה הראשונה, משלים את השניה ואומר את צמד המלים בקול רם. לאחר מכן, בשלב הבחינה, הנבדק קורא את המלה הראשונה בצמד ועליו לומר אם הוא קרא או דמיין את המלה השניה, ואם הוא עצמו קרא או אמר את צמד המלים בקול או אם הנסיין עשה זאת. 

מסתבר שאנשים בריאים, שמתפקדים באופן תקין, נבדלים זה מזה באופן מאד משמעותי בביצוע משימות ניטור מציאות כגון זו שתוארה למעלה עם צמדי המלים.   מה גורם להבדלים אלה?  חלק מהתשובה טמון באזור במוח שנקרא PARACINGULATE SULCUS (או בקיצור PCS).  אזור זה שונה באורכו אצל אנשים שונים, ויש אנשים שהוא לא קיים כלל במוחם, בשתי האונות (בשני צידי המוח).   הבדלים באורך ה – PCS נוצרים עוד במהלך התפתחות העובר ברחם ועשויים לנבוע מגורמים גנטים או מהפרעה בהתפתחות או עשויים אפילו לנבוע מהבדלים בינאישיים נורמלים.  אנשים בריאים חסרי PCS בשתי האונות מתקשים יותר מאנשים אחרים במשימות של ניטור מציאות. 

ממצא זה הוביל חוקרים לחשוב שהבדלים באורך ה – PCS קשורים להופעה של הזיות (הלוזינציות, חוויה של דברים שאינם קיימים במציאות.  הלוזינציות יכולות להתרחש בכל החושים: ראיה של משהו שלא קיים, שמיעה של קולות או דיבור שלא קיים וכו').   ד"ר ג'יין גאריסון מאוניברסיטת קיימברידג' ועמיתיה השוו בין אורך ה -  PCS אצל אנשים עם סכיזופרניה שיש להם הלוזינציות, אנשים עם סכיזופרניה שאין להם הלוזינציות ואנשים בריאים מקבוצת ביקורת.  מסתבר שבקבוצת האנשים עם סכיזופרניה והלוזינציות אורך ה – PCS הממוצע היה קצר יותר ב – 2 סנטימטרים מבקבוצת האנשים עם סכיזופרניה ללא הלוזינציות וב – 3 סנטימטרים מבקבוצת הביקורת.  החוקרים חישבו שהקטנה של סנטימטר אחד באורך ה – PCS קשורה לעליה של 20% בסיכון לחוות הלוזינציות. 

ככל הנראה, ה – PCS עוזר לזהות מידע שאנו מפיקים בעצמנו (מחשבות, דמיון שלנו) ולהבחין בינו לבין מידע שמגיע אלינו מהעולם החיצון.  אנשים עם PCS קצר יותר מסוגלים פחות לבצע את ההבחנות הללו, ולכן יש להם סיכון גבוה יותר לחוות מידע פנימי כמידע שמגיע מבחוץ. 

ייתכן שניתן יהיה להשתמש במידע זה בעתיד כדי לאתר אנשים בסיכון מבעוד מועד ולתת להם סיוע בטרם התפרצות של מחלה.  

יש לציין שהלוזינציות קשורות גם לאזורים אחרים במוח ששולטים בתפיסה ובשפה.  פגיעות להלוזינציות, התעוררותן ושימורן על ידי גורמים פסיכולוגים וסביבתיים, עשויים להיות תהליכים מורכבים המושפעים מגורמים רבים ולא רק מאורך ה – PCS.

Garrison, J. R. et al. Paracingulate sulcus morphology is associated with hallucinations in the human brain. Nat. Commun. 6:8956 doi: 10.1038/ncomms9956 (2015).  https://www.nature.com/articles/ncomms9956