קוגניציה או אישיות?

CATTELL  RAYMOND  (ה -C הראשון ב – CHC) התייחס למשכל כהיבט של האישיות.  משכל הוא אחד מ – 16 גורמי האישיות במודל האישיות שלו.  

אנחנו יודעים שתגובה לפריטים במבחנים שבודקים משכל ויכולות קוגניטיביות משקפת גם היבטים של האישיות, ותגובה לפריטים במבחנים שבודקים אישיות משקפת גם את היכולות הקוגניטיביות. 

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה APA מגדירה אישיות כך: "הבדלים בין אישיים בדפוסים אופייניים של חשיבה, רגשות והתנהגות".  את המשכל מגדירה ה – APA כך:  "הבדלים בין אישיים ביכולת להבין רעיונות מורכבים, להסתגל באופן יעיל לסביבה, ללמוד מהניסיון, לעסוק בצורות שונות של חשיבה ולהתגבר על מכשולים על ידי חשיבה". 

משכל, אישיות ושיטת המדידה

כתוצאה משילוב של סיבות הסטוריות, מקריות ופראקטיות, התגבשו שתי גישות רחבות למדידת אישיות ומשכל, ושתי הגישות הללו משפיעות על הדרך בה אנו חושבים על האישיות ועל המשכל.  לגבי אישיות הגישה הדומיננטית היא מדידתה באמצעות שאלונים, בהם האדם ו/או אנשים שמכירים אותו מקרוב (הורים, מורים, ממונים) מדרגים את מידת ההסכמה שלהם עם תיאורים של התנהגות, מחשבות, אמונות או עמדות מאפיינות. 

עבור משכל, הגישה הדומיננטית היא מבחן סטנדרטי, המציג שאלה או בעיה ופורמט לתשובה (רב ברירה, תשובה קצרה או ארוכה).  התשובה לשאלה מקבלת ציון נכון או לא נכון, ובמקרים מסוימים גם ציון חלקי. 

אבל באופן עקרוני אפשר גם הפוך:  ניתן להעריך את המשכל באמצעות אמירות שהאדם ואנשים המכירים אותו היטב מדרגים את מידת ההסכמה להן.  אמירות כאלה יכולות להיות, למשל, "אני מבין רעיונות מורכבים", "אני מסתגל ביעילות לסביבה", "אני לומד מהניסיון" או "אני עוסק בצורות שונות של חשיבה כדי להתגבר על מכשולים" (כפי ששמתם לב, האמירות לקוחות מהגדרת APA למשכל).  קיים מתאם של  בסביבות 0.3 בין הערכה עצמית של משכל לבין משכל כפי שנמדד במבחני משכל.

כדי שתהיה לה משמעות, הערכת המשכל באמצעות שאלונים צריכה להיות שימושית.  היא צריכה, למשל, להסביר הבדלים בין אישיים ביכולת ללמוד דברים חדשים ולפתור בעיות חדשות, או להסביר הבדלים בין אישיים בהישגים בבית הספר.  הדרכים בהן אנשים תופסים את היכולות האינטלקטואליות שלהם משפיעות על רמת המוטיוציה שלהם.  יש סיכוי שתפיסות אלה גם משפיעות על הבדלים בין אישיים ברכישת ידע ובהישגים אקדמים.

באופן דומה, ניתן למדוד את האישיות באמצעות מבחנים.  למשל, קיים מבחן אישיות המציג שאלות של הבנת הנקרא בפורמט רב ברירה שיש בו שתי תשובות נכונות.  שתי התשובות הנכונות מבטאות השקפות עולם שונות שנחשפות באמצעות  הבחירה של הנבדק.  קיימים מבחנים שבודקים את הנטיה לקחת סיכונים.  ניתן לבדוק נכונות להשקיע מאמץ ויכולת התמדה באמצעות מבחנים פשוטים ורוטינים (כמו מבחני מהירות עיבוד).

אנחנו רואים שאישיות ומשכל שלובים ביחד.  האתגר שלנו, טוענים Kyllonen and Kell, הוא להבחין בין המושג אותו אנו רוצים למדוד (אישיות או משכל) לבין שיטת המדידה שלו.  חוסר ההבחנה שקיים כרגע גורם לעיוות בתפיסה שלנו את משמעות המושג וביכולת שלנו למדוד אותו בצורה נאותה.  BORING אמר שהמשכל הוא "מה שמבחני המשכל בודקים".  ניתן לומר כך גם לגבי האישיות.  המצב הרצוי הוא שנבדוק כל אחד מהמושגים הללו, אישיות ומשכל, בדרכים מגוונות ככל האפשר:  הן במבחנים, הן בשאלונים וכן בגישות נוספות.  כרגע אפשר לומר ששיטת המדידה היא שקובעת במידה רבה אם אנחנו מעריכים אישיות או משכל...

השפעות של קוגניציה על אישיות ושל אישיות על קוגניציה

ניתן להבחין בין גורמים לא קוגניטיבים כלליים וספציפים שמשפיעים על התפקוד במבחנים קוגניטיבים: 

גורמים כללים:  מאפייני אישיות, עמדות, תגובות רגשיות, הרגלים שפועלים במצבים דומים למצב המבחן.  מצב הבריאות הכללי, רמת המוטיוציה, מצב הרוח הכללי, רמת הקשב הקיימת בדרך כלל.  מאפייני אישיות יכולים להיות למשל פתיחות להתנסויות חדשות וגמישות מחשבתית, היכולת לסבול אי ודאות, תסכול וקושי, היכולת להתמיד למרות קושי והיכולת לבצע בקרה על העבודה.  הם יכולים להיות נטיה לייחוס פנימי (אני לא מספיק חכם/כשאני מתאמץ אני בדרך כלל מצליח) לעומת נטיה לייחוס חיצוני (השאלות כאן מטומטמות/ היה לי מזל ששאלו בדיוק על דברים שלמדתי לפני שבוע).  הם יכולים להיות מושפעים מתפיסה של האדם את המשכל שלו או את יכולותיו הקוגניטיביות כקבועות לעומת כניתנות לשינוי.  אנחנו יודעים שחרדה פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי.  גם העדפה של מהירות על חשבון דיוק נובעת, לפחות בחלקה, ממרכיב אישיותי הקשור לתכונת ההחצנה.

גורמים ספציפים:  עמדות, תגובות רגשיות או הרגלים שמתעוררים בתגובה למבחן מסוים.  אימון במשימה דומה יכול להשפיע על איכות התגובה למבחן מסוים.  ידע קודם רלוונטי יכול להשפיע על איכות התגובה למבחן מסוים.  מצב העייפות והבריאות של הילד בזמן הבחינה אף הוא משפיע.  גם היות הילד מוטרד בזמן הבחינה מנושא אחר שמפריע לו להתרכז בבחינה. 

ומצד שני, ניתן לאתר גורמים קוגניטיבים וקשביים שמשפיעים על התפקוד במבחני אישיות (באמצעות דיווח עצמי):  רמת השפה של הילד, שמשפיעה על יכולתו להבין את הנקרא או את הנשמע (כאשר אנחנו מקריאים לילד את ההיגדים).  היכולת של הילד להבין מורכבות בניסוח של ההיגדים (יכולת פלואידית), היכולת לאינטרוספקטיבה ולמנטליזציה (בהיבט הקוגניטיבי שלה), היכולת של הילד להסתכל על עצמו מנקודת מבט חיצונית, רמת הקשב הכללית של הילד, היות המבחן מותאם מבחינה לשונית ותרבותית לישראל (המידה בה ההיגדים מנוסחים בשפה בהירה ומובנת, במשלב מתאים, המידה בה ההיגדים מתארים חוויות שמתאימות לתרבות הישראלית), מידת ההתנסות או ההיכרות עם מבחני דיווח עצמי (גם זה חלק מהידע המגובש של הילד), אסטרטגיות שיש לילד להתמודדות עם מבחני דיווח עצמי ו/או היכולת ליצור אסטרטגיה להתמודדות עם מבחן כזה.   

בעקרון, המגמה של מפתחי המבחנים צריכה להיות צימצום ההשפעה של גורמים לא קוגניטיבים על הביצוע במבחנים קוגניטיבים ושל גורמים קוגניטיבים על הביצוע במבחני אישיות.   מצד שני עצם קיום ההשפעות הללו מדגיש בפנינו עד כמה המימדים הללו אינם נפרדים במציאות. 

ביצוע טיפוסי לעומת ביצוע מקסימלי  

תכונות אישיות מוגדרות לעתים קרובות במונחים של ביצוע טיפוסי – דפוסים יציבים, טיפוסיים, של התנהגות של האדם במצבים יומיומיים מעבר לתקופות זמן ממושכות.  אם אדם א' מתנהג לעתים קרובות באופן אסרטיבי, והוא גם נוטה להיות דברן במגוון רחב של מצבים יומיומיים, נתייחס אליו כאל אדם מוחצן יותר מאדם ב' שהוא פחות דברן ופחות אסרטיבי.  אולם בנסיבות מסוימות ועם המוטיוציה המתאימה, אדם ב' עשוי להיות מסוגל לפעול בדרכים יותר מוחצנות מהרגיל.  הגבול העליון של המוחצנות של אדם ב' עשוי אפילו להיות גבוה מזה של אדם א', בשל לחצים מצביים. 

לעומת זאת, המשכל מומשג ונמדד בדרך כלל במונחים של ביצוע מקסימלי – הביצוע הטוב ביותר שהאדם יכול לתת, הגבול העליון של הרפרטואר האינטלקטואלי של האדם שמתבטא כאשר האדם משקיע את מלוא מאמץ.  ההנחה היא שכאשר האדם נבחן במבחן משכל הוא ישקיע את מלוא המאמץ להצליח, מכיוון שהתוצאות יכולות להיות מכריעות עבורו (להשפיע על קבלה לאוניברסיטה, לעבודה, לחינוך מיוחד וכו').  כפי שאנו מכירים מעבודתנו עם ילדים – הנחה זו לא תמיד מתקיימת בפועל.  למרות זאת, מכיוון שהיבחנות במבחן משכל היא אירוע מוגבל בזמן, ההנחה היא שהאדם יכול להפגין ביצוע מקסימלי לכל אורכו (מה שלא מתאפשר כאשר בוחנים תפקוד לאורך תקופת זמן ממושכת).

אמרנו שתכונות אישיות מוגדרות לעתים קרובות במונחים של ביצוע טיפוסי.  אישיות נמדדת בדרך כלל באמצעות שאלונים המתייחסים להתנהגויות ולמחשבות טיפוסיות, ומבחינה זו הם מבחני ביצוע טיפוסי.  אך שאלונים אינם מבחנים...

מה מאפיין מבחנים שבודקים ביצוע מקסימלי לעומת מבחנים שבודקים ביצוע טיפוסי?

מבחני ביצוע מקסימלי	מבחני ביצוע טיפוסי
מבחנים אופייניים  הבודקים בעיקר ביצוע מקסימלי: וכסלר, קאופמן, REY  AVLT א -ת, בנדר.	מבחנים אופייניים הבודקים בעיקר ביצוע טיפוסי: TAT, ציורים, טקסטים להבנת הנקרא.
פריטים אופייניים: מהו שם המטבע של קוריאה הדרומית?   עבור על כל הציורים האלה הכי מהר שאתה יכול, ובכל פעם שאתה רואה ציור של כדור, "מחק" אותו בקו.	פריטים אופייניים: ספר לי סיפור על התמונה הזו (איני מפרטת כאן את מלוא ההנחיה) ; צייר דמות אנוש; ספר את הסיפור שקראת בלשונך (כחלק מבדיקה של הבנת הנקרא).
מעריכים בעיקר יכולת	מעריכים בעיקר נטיה
מנבאים יכולת במצבים בעלי מבנה דומה למצב בו היכולת נבדקה.	מנבאים יכולת להתארגן ולהגיב במצבים עמומים.
חושפים בעיקר תוצר מוגמר ומעט את התהליך שהוביל אליו.  חושפים ידע אבל לא את השימוש בידע.	חופשים את התהליך וגם את התוצר.
הבעיה /השאלה מפורשת וברורה.	מעט מאד הנחיות חיצוניות. הנבדק צריך לפרש את הסצינה, לזהות שקיימת בעיה וליצור פתרון.
הבעיות המוצגות פשוטות יחסית.	הבעיות המוצגות מורכבות ודורשות סינתזה של רעיונות, ארגון סדר פעולות, בקרה וכו'.
קיים פתרון נכון אחד (בד"כ).	ריבוי תשובות "נכונות".
קיים סטנדרד ביצוע ברור לפיו התגובה נשפטת.	קיימים קריטריונים כלליים לשיפוט התגובה (קוהרנטיות, לוגיקה, תיאום לגירוי...).
משך ההתמודדות עם כל בעיה – קצר.	דורשים התמודדות לאורך זמן.
בגלל המשך הקצר, ניתן לרכז מאמץ לביצוע מקסימלי.	קשה יותר לשמור על ביצוע מקסימלי לאורך זמן.

האם ניתן לבדוק את המשכל במבחני ביצוע טיפוסי?  ומצד שני, האם יש פשר לביצוע מקסימלי במבחני אישיות? 

מבחנים של ביצוע טיפוסי מעריכים את הנטיה לחשוב במצבי חיים שונים.  הנטיה לחשוב מושפעת מהרגישות של האדם לזהות את הרגעים שמזמנים חשיבה ומהנטיה שלו להשקיע את האנרגיה הנדרשת.  יש הבדלים בין אנשים בנטיה לחפש מידע חדש בסביבתם, ולפעול על המידע שהם מגלים.

חשוב לנו לדעת איך האדם בדרך כלל חושב בתנאי חיים רגילים ולא רק אם הוא מסוגל לחשוב בתנאי ביצוע מקסימלים, שמזמנים פתרונות לבעיות ברורות.  הבחנה זו חשובה, בין אם הביצוע הוא במשימה בעלת תוכן אישיותי (חברתי – רגשי), ובין אם המשימה היא בעלת תוכן קוגניטיבי/הישגי (לא חברתי ולא רגשי). 

Chamorro-Premuzic     & Furhnam מציעים את המושג קומפיטנטיות אינטלקטואלית INTELLECTUAL COMPETENCE כדרך להרחיב את הרעיון המסורתי של משכל.  קומפיטנטיות אינטלקטואלית היא היכולת של האדם לרכוש ולגבש ידע במהלך החיים, יכולת שתלויה לא רק ביכולות הקוגניטיביות המסורתיות אלא גם בהערכה עצמית של המשכל, ובתכונות אישיות.  קומפיטנטיות אינטלקטואלית היא סמן של היכולת של האדם להצליח בסביבה לימודית ומקצועית, במיוחד בסביבות שדורשות הסתגלות קוגניטיבית ורגשית גם יחד.

את השאלה המעניינת על המשמעות של ביצוע מקסימלי במבחני אישיות אשאיר להמשך חשיבה ואולי לפוסטים עתידיים.

Chamorro-Premuzic, T., & Furhnam, A. (2006). Intellectual competence and the intelligent personality: A third way in differential psychology. Review of General Psychology, 10(3), 251.

Kyllonen,C &  Kell, H. (2018).  Ability Tests Measure Personality, Personality Tests Measure Ability: Disentangling Construct and Method in Evaluating the Relationship between Personality and Ability. Journal of Intelligence.  6, 32.