Friday, August 24, 2018

Your brain was designed to be distracted


 By DAPHNE LEPRINCE-RINGUET, WIRED.





While it may seem that you are continuously focusing on reading this … the reality is that you’re zooming in and out of attention up to four times per second.  During those periods of distraction, the brain pauses and scans the environment to see if there is something outside the primary focus of attention that might be more important. If there is not, it re-focus back to what you were doing.  The reason why we are not aware of those gaps is because the brain tricks us into perceiving reality as a continuous movie.

Why does our brain make us go through attention pulses at such a fast rate? Researchers suggest that it corresponds to an evolutionary advantage. “Think about when life was more dangerous," Fiebelkorn says. "You would have to constantly be on the lookout, you would want to always be aware if there was something around you with bigger teeth.”

“Whether you are talking about the hyper-focused type of ADHD or the distractible type, you can easily draw a parallel with the two states that normal brains alternate between,” she says. “It could be that brains affected by ADHD are unable to balance between the two attentional spaces and instead get locked into one or the other.” 

Monday, August 20, 2018

CHC Theory Revised




כאן תמצאו סדרת שקופיות עם גרפיקה מאירת עיניים שמציגות את מחשבותיהם של קאוין מקגרו וג'ואל שניידר לגבי מודל ה – CHC.  סדרת השקופיות נכתבה ע"י שניידר ומקגרו במאי 2018. 


CHC Theory Revised: A Visual-Graphic Summary of Schneider and McGrew’s 2018 CHC Update Chapter 
Dr. Kevin S. McGrew, Director, Institute for Applied Psychometrics (IAP)
 Dr. W. Joel Schneider, Associate Professor, Temple University

Sunday, August 19, 2018

CHC 2018 VERSION


CHC גירסת 2018

באדיבותו הרבה של קאוין מקגרו, הנה תרשים ופירוט של מודל CHC גירסת 2018,  מתוך פרק חדש שכתבו מקגרו ושניידר    למהדורה הרביעית של הספר  Contemporary Intellectual Assessment בעריכתן של פלאנגן  ו – McDonough.   ׁׁ

(לחצו על התמונות להגדלה)







מה אנחנו רואים?

18 יכולות רחבות (יש אינפלציה).

חלוקה של היכולת אחסון ושליפה לטווח ארוך לשתי יכולות רחבות:  יעילות בלמידה ושטף בשליפה.

תוספת של יכולת רחבה חדשה:  אינטליגנציה רגשית. 

מקגרו ושניידר מציעים חלוקה המשגתית של היכולות לפי קבוצות:

אינטליגנציה כתהליך:  יכולת פלואידית, זיכרון לטווח קצר (זה השם החדש של היכולת הרחבה), יעילות בלמידה, עיבוד חזותי, עיבוד שמיעתי).

אינטליגנציה כידע: ידע מגובש, ידע מומחה/ידע ספציפי, יכולת קריאה וכתיבה, ידע כמותי (להזכירכם, אנו מתייחסים ליכולת קריאה וכתיבה ולידע הכמותי כאל תחומי הישג).

אינטליגנציה כתהליך בהיבט של מהירות ושטף:  שטף בשליפה, מהירות עיבוד, מהירות החלטה וזמן תגובה, מהירות פסיכומוטורית.

יכולות רחבות שטרם נקבעו סופית ככאלה: יכולות פסיכומוטוריות, יכולת הרחה, יכולת טקטילית, יכולת קינסטתית, אינטליגנציה רגשית. 

הגדרות מפורטות יותר של היכולות הרחבות והצרות ניתן למצוא בפוסט הזה של קאוין מקגרו. 


Cognition or personality?



Raymond Cattell (the first C in CHC…) considered intelligence to be a facet of personality.  Intelligence/reasoning is one of the 16 personality factors in Cattell's model. 

We know that responses to items in tests that measure intelligence and cognitive abilities also reflect facets of personality, and that responses to items in tests that assess personality also reflect cognitive abilities.

The American Psychological Association (APA) defines personality as “individual differences in characteristic patterns of thinking, feeling, and behaving”.  APA’s 1996 Intelligence Task Force likewise provides a definition of intelligence as “individual differences in the ability to understand complex ideas, to adapt effectively to the environment, to learn from experience, to engage in various forms of reasoning, to overcome obstacles by taking thought”.

Intelligence, personality and the assessment method

For a combination of historical, accidental, and practical reasons, two broad approaches to measuring these two constructs have emerged and come to dominate how we think of them. For personality, the dominant methodology has to do with endorsements of descriptions of characteristic behavior, thoughts, beliefs, or attitudes. The endorsements can be done by the self or by others—peers, teachers, or supervisors. The essence of the method is that it involves evaluating the target’s “characteristic patterns of thinking, feeling, and behaving” represented by descriptions.  For intelligence, the dominant method is the standardized test, with a problem and response format (multiple choice, short answer, and essay), scored as right or wrong, or in some cases, partially right.

However, intelligence can just as easily as personality be evaluated with the statement endorsement methodology. That is, rather than giving a test, we can ask examinees their level of agreement to statements such as “I understand complex ideas”, “I adapt effectively to the environment”, “I learn from experience”, or “I engage in various forms of reasoning to overcome obstacles by taking thought".  The correlation between self-estimates of intelligence and intelligence test scores is about r = 0.33.

In order to have meaning, the assessment of personality via questionnaires should be useful.  It should explain, for example, interpersonal differences in the ability to learn new things and solve new problems, or to explain individual differences in school achievement.   The ways in which people assess their intellectual abilities affect their motivation.  It's possible that these perceptions also affect individual differences in knowledge acquisition and in academic achievement.

Likewise, personality can be measured with tests.  James’ conditional reasoning test (CRT) presents five alternative multiple-choice reading comprehension problems with two correct answers. The two correct answers reflect different world views, which are presumed to be revealed by one’s selection.  There are personality tests that measure the tendency to take risks.  The willingness to exert effort and to persevere can also be measured with simple tests (like processing speed tests).

We see that personality and intelligence are intertwined.  Our challenge, argue Kyllonen and Kell, is to distinguish between the construct we wish to measure (personality or intelligence) and its measurement method.   The present state of affairs, in which the construct and the measurement method are indistinguishable, lead to distortions in our perception of the constructs and in our ability to measure them properly.  Boring said that intelligence is "what intelligence tests measure".  This is also true for personality.  The desired state of affairs is to measure each of these constructs in versatile ways:  with tests, questionnaires and other approaches.  In the existing state of affairs, the method of measurement determines whether we measure personality or intelligence…

Cognitive influences on personality and personality influences on cognition

It's possible to discern between general and specific non-cognitive factors that affect performance in cognitive tests:

General factors: personality traits, attitudes, emotional reactions, habits generally operating in situations like the test situation.  Other influencing factors can be health, motivation, mood, and the person's level of attention.  Personality factors that affect performance in cognitive tests can be, for instance, openness to new experiences, flexibility, the ability to tolerate ambiguousness, frustration and difficulties and the ability to monitor performance.  Personality factors related to externalization can underlie a tendency for speed over acuity.  Anxiety can disrupt cognitive functioning.  A person can have a tendency for internal attribution (I'm not smart enough/when I make an effort I usually succeed) or a tendency for external attribution (these questions are dumb/ I was lucky to be asked about things I just learned in class).  A person's performance can be affected by his perception of his intelligence/cognitive abilities as fixed or flexible.

Specific factors:  attitudes, emotional reactions or habits that arise in response to a specific test.  Training in a similar task can affect the quality of response to a specific test.  Relevant background knowledge can affect the quality of response to a specific test.  The health and fatigue of the child at the time of testing can also affect performance.  If the child is troubled at the time of testing – this can impede his ability to concentrate.

On the other hand there are cognitive and attentional factors that affect performance on personality questionnaires.  A child's linguistic ability can affect his reading comprehension (or listening comprehension, in case we read the items for him).  A child's ability to understand complexity in the wording of the items (fluid ability) and his ability for introspection and mentalization (in its cognitive aspects) can also affect performance.
A child's ability to observe himself from a third person viewpoint, the attentional capacities of the child, the test being culturally and linguistically appropriate for the country in which it is being used, the child's experience or familiarity with questionnaires, the child's strategies for dealing with questionnaires and/or his ability to form such strategies – all these factors influence performance.

In principle, test developers want to minimize the impact of non-cognitive factors on performance in cognitive tests and the impact of cognitive factors on personality questionnaires.  On the other hand, the existence of such influences emphasizes the extent to which these dimensions are not separate in reality.

Typical versus maximal performance.

Personality traits are often defined in terms of typicality—stable patterns of behavior over an extended period of time. If person A frequently acts in an assertive, talkative manner across a wide variety of everyday situations, she would be considered more extraverted overall than person B, who is only moderately talkative and assertive on average. However, person B, if properly motivated, may be able to act in ways more extraverted than usual, and the upper limit of person B’s extraversion may even exceed person A’s, because of situational press.

Intelligence is usually conceptualized and measured in terms of maximal performance - as what people are able to do.  Intelligence is defined as the limit of a person’s intellectual repertoire, which can be expressed when that person is exerting maximum effort.  When intelligence tests are administered under high-stakes conditions, all individuals are expected to be maximally motivated and, as a consequence, cognitive ability is assumed to be the primary (and perhaps only) source of test score variance. As we know from our work with children, the assumption of maximal performance does not always apply.  Nevertheless, since taking an IQ test is a limited-time event, the assumption is that a person can perform maximally throughout the test.  Maximal performance is not possible over longer time periods.

We've noted that personality traits are often conceptualized in terms of typical performance.  Personality is usually measured with questionnaires that refer to typical behaviors and thoughts, and in this respect they are typical performance tests.  But questionnaires are not tests…

What distinguishes between tests that measure maximal versus typical performance?


Maximal performance tests
Typical performance tests
Tests that measure mostly maximal performance:  Wechsler, Kaufman, REY – AVLT, BENDER.
Tests that measure mostly typical performance:  TAT, HTP, reading comprehension (as assessed dynamically with a text).
Typical items: what is South Korea's currency?  Scan these drawings as fast as you can, and when you see a ball, cross it out.
Typical items: tell me a story about this picture; draw a person.  Tell me the story you've just read.
Mostly assess an ability.
Mostly assess a tendency.
Predict ability in situations that are similar to the test situation.
Predict the ability to organize and to respond in ambiguous situations.
Expose mainly product and only a little of the process that led up to it.  Expose knowledge but not the use of knowledge.
Expose both process and product.
The problem is explicit and clear.
Very little instructions.  The person has to decipher the situation, to recognize that there is a problem and to create a solution.

The presented problems are relatively simple.
The presented problems are complex and require the synthesis of ideas, the organization of a sequence of actions, monitoring performance etc.

 There usually is only one right solution.
Many "right" answers.
There is a clear performance standard according to which the response is judged.
General criteria for judging the response (coherence, logic, relation with the stimulus etc.)
Coping time with each problem is short.  Because of the short time period, it's possible to invest effort for maximal performance.
Require coping for a long time period - it's harder to maintain maximal performance for an extended time period. 

Is it possible to measure intelligence with typical performance tests? Is it meaningful to talk about maximal performance in personality tests?

Typical performance tests assess the tendency to think in different life situations.  The tendency to think is affected by the person's sensitivity to identify moments that call for thinking and by his tendency to invest the necessary energy.  There are individual differences in people's tendency to look for new information in their surroundings, and to act upon the information they discover.

It's important to know how a person usually thinks in ordinary life situations, not only whether he is capable of thinking under maximal performance conditions, that call for solutions to clearly defined problems.  This distinction is important both for task with social – emotional content and for tasks with a cognitive/ achievement content.

Chamorro-Premuzic & Furhnam suggest the term "intellectual competence" as a way to broaden the traditional concept of intelligence.  Intellectual competence refers to a person's ability to acquire knowledge throughout life, an ability that depends not only on traditional cognitive abilities but also on his appraisal of his intelligence and personality traits. 

Intellectual competence is a marker for a person's ability to succeed in professional and learning environments, especially in environments that require both cognitive and emotional adaptation.

Chamorro-Premuzic, T., & Furhnam, A. (2006). Intellectual competence and the intelligent personality: A third way in differential psychology. Review of General Psychology10(3), 251.

Kyllonen,C &  Kell, H. (2018).  Ability Tests Measure Personality, Personality Tests Measure Ability: Disentangling Construct and Method in Evaluating the Relationship between Personality and Ability. Journal of Intelligence.  6, 32.

Saturday, August 18, 2018

המרוץ אחר לקויות הלמידה: תופעת ההתחזות בשדה ההשכלה הגבוהה בישראל.




מאמר נוסף מבית היוצר של ד"ר עופר קצ'רגין שעושה עבודה מבורכת באיפיון סוציולוגי ביקורתי של תחום לקויות הלמידה. כדאי מאד לקרוא.  ד"ר קצ'רגין שוזר במאמר אמירות רבות מפיהם של המרואיינים שהן מאירות עיניים (אם כי לא מפתיעות לצערי).

במחקר של ד"ר קצ'רגין "השתתפו 30 סטודנטים ... שאובחנו באופן פורמלי כבעלי לקויות...גילם בזמן הריאיון היה 22-30 .כל המרואיינים סיימו 12 שנות לימוד והחזיקו בתעודת בגרות מלאה. חמישה מהם היו בעת הריאיון בעלי תואר ראשון. כל המרואיינים למדו תחומים אקדמיים שונים: פסיכולוגיה, חינוך, סוציולוגיה, כלכלה, מדעי הרוח, אמנויות, ביולוגיה ומשפטים (מעניין שאיש מהם לא למד במדעי הטבע). 

...הפרופיל המשפחתי שלהם חשף מיצב חברתי־כלכלי גבוה והון השכלתי ומקצועי. מסיפוריהם ניתן היה ללמוד שמקצתם באו ממשפחות הקשורות מבחינה חברתית לעילית תרבותית, אקדמית, כלכלית ופוליטית. נוסף על כך, נראה שהמשפחות כולן היו מצויות בדרך זו או אחרת בשיח לקויות הלמידה.  למשל, בכמה מן המקרים היה חבר, קרוב משפחה או אף אחד ההורים בעצמו מאבחן מומחה ללקויות למידה.
....

הקשר הראשוני עמם נוצר באמצעות פנייה לקהל הסטודנטים בכיתות לימוד ובקשה ממי שמאובחנים כבעלי לקויות למידה למסור למבצע המחקר פרטי התקשרות אם הם מעוניינים בכך. הסטודנטים שאותרו בדרך זו סייעו ביצירת קשר עם מרואיינים פוטנציאליים נוספים בשיטת "כדור השלג": בתום כל ריאיון סיפקו משתתפי המחקר שמות ונתוני התקשרות של מאובחנים נוספים. בדרך זו התגבש לבסוף מאגר של כ־80 סטודנטים מאובחנים. קרוב למחציתם, 36 סטודנטים, ציינו בשלב האיתור כי נקטו פעולות יזומות כדי לקדם את סיכויי תיוגם כבעלי לקות במהלך אבחון שנעשה להם בעבר. עם זאת, משנתבקשו ה־36 להשתתף במחקר, 6 מהם סירבו לעשות כן."

ד"ר קצ'רגין דן בסיבות להתחזות ומסכם את מאמרו כך:

"ייתכן שסף הסיבולת של הסטודנטים יורד בהתמדה. מטלות ודרישות פדגוגיות שנתפסו בעבר כנסבלות ואף כטריוויאליות, נתפסות כעת בעיני המרואיינים כבלתי הגיוניות. מאמץ לימודי מזוהה בעיניהם כלא כדאי וכמיותר. חשיבות נודעת רק לציונים ... ולא, להבדיל, לידע, לתרגול או לערכים — יהיו אשר יהיו...

זיווג העמדות של חשיבות ההצלחה והנהייה אחר הציונים מצד אחד ושל רתיעה ממאמץ ואף עוינות לגילויי השקעה מן הצד האחר עשוי לסייע בביאור מקור המשיכה של מסלול לקויות הלמידה בעבור סטודנטים המתחזים לבעלי לקויות. ראשית, אימוץ, ולּו להלכה, של תג הלקות מקדם את סיכויי החיים שלהם, "סיכויי ההצלחה", במונחי המרואיינים: זהות לקויה משמשת במוסדות חינוך בימינו משאב סמלי חשוב שניתן להמירו לסוגים שונים של התאמות פורמליות, להבָנות בלתי פורמליות ואף לגילויים של אמפתיה מצד סוכנים חברתיים משמעותיים בשדה — גילויים בעלי השתמעויות פסיכולוגיות ורגשיות שעשויה להיות להן השפעה מיטיבה, כגון אפקט פיגמליון.

... אימוץ כזה של תג הלקות ממזער את גילויי המאמץ הנתבעים באופן נורמטיבי ממושאיהן של מערכות חינוכיות. הוא מספק מסגרת פרשנית מקִלה לכל חריגה מן הדרישות המוסדיות המשמשות בשגרה למשמוע, להערכה ולמיון של תלמידים וסטודנטים."

המרוץ אחר לקויות הלמידה:  תופעת ההתחזות בשדה ההשכלה הגבוהה בישראל.  עופר קצ'רגין.  מגמות, 2016 נ(3)108-147
https://www.megamot-journal.org.il/_cid_5315.aspx

גירסה נוספת של המאמר, פתוחה לקריאה ברשת, נקראת "הִ תְ חלות, לקויות למידה ומעשי רמייה: על בריחה מאחריות בחינוך בן-זמננו".

Wednesday, August 15, 2018

קוגניציה או אישיות?



CATTELL  RAYMOND  (ה -C הראשון ב – CHC) התייחס למשכל כהיבט של האישיות.  משכל הוא אחד מ – 16 גורמי האישיות במודל האישיות שלו.  

אנחנו יודעים שתגובה לפריטים במבחנים שבודקים משכל ויכולות קוגניטיביות משקפת גם היבטים של האישיות, ותגובה לפריטים במבחנים שבודקים אישיות משקפת גם את היכולות הקוגניטיביות. 

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה APA מגדירה אישיות כך: "הבדלים בין אישיים בדפוסים אופייניים של חשיבה, רגשות והתנהגות".  את המשכל מגדירה ה – APA כך:  "הבדלים בין אישיים ביכולת להבין רעיונות מורכבים, להסתגל באופן יעיל לסביבה, ללמוד מהניסיון, לעסוק בצורות שונות של חשיבה ולהתגבר על מכשולים על ידי חשיבה". 

משכל, אישיות ושיטת המדידה

כתוצאה משילוב של סיבות הסטוריות, מקריות ופראקטיות, התגבשו שתי גישות רחבות למדידת אישיות ומשכל, ושתי הגישות הללו משפיעות על הדרך בה אנו חושבים על האישיות ועל המשכל.  לגבי אישיות הגישה הדומיננטית היא מדידתה באמצעות שאלונים, בהם האדם ו/או אנשים שמכירים אותו מקרוב (הורים, מורים, ממונים) מדרגים את מידת ההסכמה שלהם עם תיאורים של התנהגות, מחשבות, אמונות או עמדות מאפיינות. 

עבור משכל, הגישה הדומיננטית היא מבחן סטנדרטי, המציג שאלה או בעיה ופורמט לתשובה (רב ברירה, תשובה קצרה או ארוכה).  התשובה לשאלה מקבלת ציון נכון או לא נכון, ובמקרים מסוימים גם ציון חלקי. 
אבל באופן עקרוני אפשר גם הפוך:  ניתן להעריך את המשכל באמצעות אמירות שהאדם ואנשים המכירים אותו היטב מדרגים את מידת ההסכמה להן.  אמירות כאלה יכולות להיות, למשל, "אני מבין רעיונות מורכבים", "אני מסתגל ביעילות לסביבה", "אני לומד מהניסיון" או "אני עוסק בצורות שונות של חשיבה כדי להתגבר על מכשולים" (כפי ששמתם לב, האמירות לקוחות מהגדרת APA למשכל).  קיים מתאם של  בסביבות 0.3 בין הערכה עצמית של משכל לבין משכל כפי שנמדד במבחני משכל.

כדי שתהיה לה משמעות, הערכת המשכל באמצעות שאלונים צריכה להיות שימושית.  היא צריכה, למשל, להסביר הבדלים בין אישיים ביכולת ללמוד דברים חדשים ולפתור בעיות חדשות, או להסביר הבדלים בין אישיים בהישגים בבית הספר.  הדרכים בהן אנשים תופסים את היכולות האינטלקטואליות שלהם משפיעות על רמת המוטיוציה שלהם.  יש סיכוי שתפיסות אלה גם משפיעות על הבדלים בין אישיים ברכישת ידע ובהישגים אקדמים.

באופן דומה, ניתן למדוד את האישיות באמצעות מבחנים.  למשל, קיים מבחן אישיות המציג שאלות של הבנת הנקרא בפורמט רב ברירה שיש בו שתי תשובות נכונות.  שתי התשובות הנכונות מבטאות השקפות עולם שונות שנחשפות באמצעות  הבחירה של הנבדק.  קיימים מבחנים שבודקים את הנטיה לקחת סיכונים.  ניתן לבדוק נכונות להשקיע מאמץ ויכולת התמדה באמצעות מבחנים פשוטים ורוטינים (כמו מבחני מהירות עיבוד).

אנחנו רואים שאישיות ומשכל שלובים ביחד.  האתגר שלנו, טוענים Kyllonen and Kell, הוא להבחין בין המושג אותו אנו רוצים למדוד (אישיות או משכל) לבין שיטת המדידה שלו.  חוסר ההבחנה שקיים כרגע גורם לעיוות בתפיסה שלנו את משמעות המושג וביכולת שלנו למדוד אותו בצורה נאותה.  BORING אמר שהמשכל הוא "מה שמבחני המשכל בודקים".  ניתן לומר כך גם לגבי האישיות.  המצב הרצוי הוא שנבדוק כל אחד מהמושגים הללו, אישיות ומשכל, בדרכים מגוונות ככל האפשר:  הן במבחנים, הן בשאלונים וכן בגישות נוספות.  כרגע אפשר לומר ששיטת המדידה היא שקובעת במידה רבה אם אנחנו מעריכים אישיות או משכל...

השפעות של קוגניציה על אישיות ושל אישיות על קוגניציה

ניתן להבחין בין גורמים לא קוגניטיבים כלליים וספציפים שמשפיעים על התפקוד במבחנים קוגניטיבים: 

גורמים כללים:  מאפייני אישיות, עמדות, תגובות רגשיות, הרגלים שפועלים במצבים דומים למצב המבחן.  מצב הבריאות הכללי, רמת המוטיוציה, מצב הרוח הכללי, רמת הקשב הקיימת בדרך כלל.  מאפייני אישיות יכולים להיות למשל פתיחות להתנסויות חדשות וגמישות מחשבתית, היכולת לסבול אי ודאות, תסכול וקושי, היכולת להתמיד למרות קושי והיכולת לבצע בקרה על העבודה.  הם יכולים להיות נטיה לייחוס פנימי (אני לא מספיק חכם/כשאני מתאמץ אני בדרך כלל מצליח) לעומת נטיה לייחוס חיצוני (השאלות כאן מטומטמות/ היה לי מזל ששאלו בדיוק על דברים שלמדתי לפני שבוע).  הם יכולים להיות מושפעים מתפיסה של האדם את המשכל שלו או את יכולותיו הקוגניטיביות כקבועות לעומת כניתנות לשינוי.  אנחנו יודעים שחרדה פוגעת בתפקוד הקוגניטיבי.  גם העדפה של מהירות על חשבון דיוק נובעת, לפחות בחלקה, ממרכיב אישיותי הקשור לתכונת ההחצנה.

גורמים ספציפים:  עמדות, תגובות רגשיות או הרגלים שמתעוררים בתגובה למבחן מסוים.  אימון במשימה דומה יכול להשפיע על איכות התגובה למבחן מסוים.  ידע קודם רלוונטי יכול להשפיע על איכות התגובה למבחן מסוים.  מצב העייפות והבריאות של הילד בזמן הבחינה אף הוא משפיע.  גם היות הילד מוטרד בזמן הבחינה מנושא אחר שמפריע לו להתרכז בבחינה. 

ומצד שני, ניתן לאתר גורמים קוגניטיבים וקשביים שמשפיעים על התפקוד במבחני אישיות (באמצעות דיווח עצמי):  רמת השפה של הילד, שמשפיעה על יכולתו להבין את הנקרא או את הנשמע (כאשר אנחנו מקריאים לילד את ההיגדים).  היכולת של הילד להבין מורכבות בניסוח של ההיגדים (יכולת פלואידית), היכולת לאינטרוספקטיבה ולמנטליזציה (בהיבט הקוגניטיבי שלה), היכולת של הילד להסתכל על עצמו מנקודת מבט חיצונית, רמת הקשב הכללית של הילד, היות המבחן מותאם מבחינה לשונית ותרבותית לישראל (המידה בה ההיגדים מנוסחים בשפה בהירה ומובנת, במשלב מתאים, המידה בה ההיגדים מתארים חוויות שמתאימות לתרבות הישראלית), מידת ההתנסות או ההיכרות עם מבחני דיווח עצמי (גם זה חלק מהידע המגובש של הילד), אסטרטגיות שיש לילד להתמודדות עם מבחני דיווח עצמי ו/או היכולת ליצור אסטרטגיה להתמודדות עם מבחן כזה.   

בעקרון, המגמה של מפתחי המבחנים צריכה להיות צימצום ההשפעה של גורמים לא קוגניטיבים על הביצוע במבחנים קוגניטיבים ושל גורמים קוגניטיבים על הביצוע במבחני אישיות.   מצד שני עצם קיום ההשפעות הללו מדגיש בפנינו עד כמה המימדים הללו אינם נפרדים במציאות. 

ביצוע טיפוסי לעומת ביצוע מקסימלי  

תכונות אישיות מוגדרות לעתים קרובות במונחים של ביצוע טיפוסי – דפוסים יציבים, טיפוסיים, של התנהגות של האדם במצבים יומיומיים מעבר לתקופות זמן ממושכות.  אם אדם א' מתנהג לעתים קרובות באופן אסרטיבי, והוא גם נוטה להיות דברן במגוון רחב של מצבים יומיומיים, נתייחס אליו כאל אדם מוחצן יותר מאדם ב' שהוא פחות דברן ופחות אסרטיבי.  אולם בנסיבות מסוימות ועם המוטיוציה המתאימה, אדם ב' עשוי להיות מסוגל לפעול בדרכים יותר מוחצנות מהרגיל.  הגבול העליון של המוחצנות של אדם ב' עשוי אפילו להיות גבוה מזה של אדם א', בשל לחצים מצביים. 

לעומת זאת, המשכל מומשג ונמדד בדרך כלל במונחים של ביצוע מקסימלי – הביצוע הטוב ביותר שהאדם יכול לתת, הגבול העליון של הרפרטואר האינטלקטואלי של האדם שמתבטא כאשר האדם משקיע את מלוא מאמץ.  ההנחה היא שכאשר האדם נבחן במבחן משכל הוא ישקיע את מלוא המאמץ להצליח, מכיוון שהתוצאות יכולות להיות מכריעות עבורו (להשפיע על קבלה לאוניברסיטה, לעבודה, לחינוך מיוחד וכו').  כפי שאנו מכירים מעבודתנו עם ילדים – הנחה זו לא תמיד מתקיימת בפועל.  למרות זאת, מכיוון שהיבחנות במבחן משכל היא אירוע מוגבל בזמן, ההנחה היא שהאדם יכול להפגין ביצוע מקסימלי לכל אורכו (מה שלא מתאפשר כאשר בוחנים תפקוד לאורך תקופת זמן ממושכת).

אמרנו שתכונות אישיות מוגדרות לעתים קרובות במונחים של ביצוע טיפוסי.  אישיות נמדדת בדרך כלל באמצעות שאלונים המתייחסים להתנהגויות ולמחשבות טיפוסיות, ומבחינה זו הם מבחני ביצוע טיפוסי.  אך שאלונים אינם מבחנים...

מה מאפיין מבחנים שבודקים ביצוע מקסימלי לעומת מבחנים שבודקים ביצוע טיפוסי?

מבחני ביצוע מקסימלי
מבחני ביצוע טיפוסי
מבחנים אופייניים  הבודקים בעיקר ביצוע מקסימלי: וכסלר, קאופמן, REY  AVLT
א -ת, בנדר.
מבחנים אופייניים הבודקים בעיקר ביצוע טיפוסי: TAT, ציורים, טקסטים להבנת הנקרא.
פריטים אופייניים: מהו שם המטבע של קוריאה הדרומית?   עבור על כל הציורים האלה הכי מהר שאתה יכול, ובכל פעם שאתה רואה ציור של כדור, "מחק" אותו בקו.
פריטים אופייניים: ספר לי סיפור על התמונה הזו (איני מפרטת כאן את מלוא ההנחיה) ; צייר דמות אנוש;
ספר את הסיפור שקראת בלשונך (כחלק מבדיקה של הבנת הנקרא).
מעריכים בעיקר יכולת 
מעריכים בעיקר נטיה
מנבאים יכולת במצבים בעלי מבנה דומה למצב בו היכולת נבדקה.
מנבאים יכולת להתארגן ולהגיב במצבים עמומים.
חושפים בעיקר תוצר מוגמר ומעט את התהליך שהוביל אליו.  חושפים ידע אבל לא את השימוש בידע.
חופשים את התהליך וגם את התוצר.
הבעיה /השאלה מפורשת וברורה.
מעט מאד הנחיות חיצוניות. הנבדק צריך לפרש את הסצינה, לזהות שקיימת בעיה וליצור פתרון.
הבעיות המוצגות פשוטות יחסית.
הבעיות המוצגות מורכבות ודורשות סינתזה של רעיונות, ארגון סדר פעולות, בקרה וכו'.
 קיים פתרון נכון אחד (בד"כ).
ריבוי תשובות "נכונות".
קיים סטנדרד ביצוע ברור לפיו התגובה נשפטת.
קיימים קריטריונים כלליים לשיפוט התגובה (קוהרנטיות, לוגיקה, תיאום לגירוי...).
משך ההתמודדות עם כל בעיה – קצר.
דורשים התמודדות לאורך זמן.
בגלל המשך הקצר, ניתן לרכז מאמץ לביצוע מקסימלי.
קשה יותר לשמור על ביצוע מקסימלי לאורך זמן.


האם ניתן לבדוק את המשכל במבחני ביצוע טיפוסי?  ומצד שני, האם יש פשר לביצוע מקסימלי במבחני אישיות? 
מבחנים של ביצוע טיפוסי מעריכים את הנטיה לחשוב במצבי חיים שונים.  הנטיה לחשוב מושפעת מהרגישות של האדם לזהות את הרגעים שמזמנים חשיבה ומהנטיה שלו להשקיע את האנרגיה הנדרשת.  יש הבדלים בין אנשים בנטיה לחפש מידע חדש בסביבתם, ולפעול על המידע שהם מגלים.
חשוב לנו לדעת איך האדם בדרך כלל חושב בתנאי חיים רגילים ולא רק אם הוא מסוגל לחשוב בתנאי ביצוע מקסימלים, שמזמנים פתרונות לבעיות ברורות.  הבחנה זו חשובה, בין אם הביצוע הוא במשימה בעלת תוכן אישיותי (חברתי – רגשי), ובין אם המשימה היא בעלת תוכן קוגניטיבי/הישגי (לא חברתי ולא רגשי). 

Chamorro-Premuzic     & Furhnam מציעים את המושג קומפיטנטיות אינטלקטואלית INTELLECTUAL COMPETENCE כדרך להרחיב את הרעיון המסורתי של משכל.  קומפיטנטיות אינטלקטואלית היא היכולת של האדם לרכוש ולגבש ידע במהלך החיים, יכולת שתלויה לא רק ביכולות הקוגניטיביות המסורתיות אלא גם בהערכה עצמית של המשכל, ובתכונות אישיות.  קומפיטנטיות אינטלקטואלית היא סמן של היכולת של האדם להצליח בסביבה לימודית ומקצועית, במיוחד בסביבות שדורשות הסתגלות קוגניטיבית ורגשית גם יחד.
את השאלה המעניינת על המשמעות של ביצוע מקסימלי במבחני אישיות אשאיר להמשך חשיבה ואולי לפוסטים עתידיים.

Chamorro-Premuzic, T., & Furhnam, A. (2006). Intellectual competence and the intelligent personality: A third way in differential psychology. Review of General Psychology10(3), 251.

Kyllonen,C &  Kell, H. (2018).  Ability Tests Measure Personality, Personality Tests Measure Ability: Disentangling Construct and Method in Evaluating the Relationship between Personality and Ability. Journal of Intelligence.  6, 32.