ברוכים הבאים! בלוג זה נועד לספק משאבים לפסיכולוגים חינוכיים ואחרים בנושאים הקשורים לדיאגנוסטיקה באורייטנצית CHC אבל לא רק.

בבלוג יוצגו מאמרים נבחרים וכן מצגות שלי וחומרים נוספים.

אם אתם חדשים כאן, אני ממליצה לכם לעיין בסדרת המצגות המופיעה בטור הימני, שכותרתה "משכל ויכולות קוגניטיביות".

Welcome! This blog is intended to provide assessment resources for Educational and other psychologists.

The material is CHC - oriented , but not entirely so.

The blog features selected papers, presentations made by me and other materials.

If you're new here, I suggest reading the presentation series in the right hand column – "intelligence and cognitive abilities".

נהנית מהבלוג? למה שלא תעקוב/תעקבי אחרי?

Enjoy this blog? Become a follower!

Followers

Search This Blog

Featured Post

קובץ פוסטים על מבחן הוודקוק

      רוצים לדעת יותר על מבחן הוודקוק? לנוחותכם ריכזתי כאן קובץ פוסטים שעוסקים במבחן:   1.      קשרים בין יכולות קוגניטיביות במבחן ה...

Saturday, July 1, 2017

מה קורה כשפסיכולוג פוגש קליינטים מתרבות לא מערבית או: מיהם האנשים המוזרים בעולם?


Henrich, J., Heine, S. J., & Norenzayan, A. (2010). Beyond WEIRD: Towards a broad-based behavioral science. Behavioral and Brain Sciences, 33(2-3), 111-135. https://henrich.fas.harvard.edu/files/henrich/files/henrich_heine_norenzayan_2010-2.pdf

מה קורה לעולם המושגים הפסיכולוגי במפגש עם אנשים מתרבויות לא מערביות.  האם התאוריות הפסיכולוגיות עליהן אנו נשענים במהלך טיפול או דיאגנוסטיקה נכונות עבור אנשים לא מערביים באותה מידה כפי שהן נכונות עבור אנשים מערביים?

זו אינה שאלה תיאורטית אלא מעשית, בה נתקלים פסיכולוגים רבים כשהם נפגשים עם עובדים זרים וילדיהם, עולים חדשים מאתיופיה או אפילו, במידה מסויימת, בעבודה עם אנשים מהחברה הערבית או עם אנשים חרדים.

מאמרם של Henrich, Heine  & Norenzayan פותח בעובדה שהפסיכולוגיה התפתחה בתרבות המערבית.  החוקר  Arnett (2008) בדק מאמרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מובילים בפסיכולוגיה בין השנים 2003-2007 ומצא ש – 68% מהנבדקים במחקרים עליהם נכתבו המאמרים היו אמריקנים, ו – 96% מהם היו ממדינות מערביות מתועשות, במיוחד צפון אמריקה ואירופה, אוסטרליה וישראל (כרגיל, ישראל על המפה).  משמעות הדבר היא ש – 96% מהמדגמים הפסיכולוגים באים ממדינות המכילות רק 12% מאוכלוסית העולם.  ומעבר לזה:  מדגמים אלה אפילו לא מייצגים היטב את האוכלוסיה המערבית.   ב – JOURNAL OF PERSONALITY AND SOCIAL PSYCHOLOGY  67% מהנבדקים האמריקנים, ו – 80% מהנבדקים ממדינות אחרות בין השנים 2003-2007 היו סטודנטים לתואר ראשון. 

במלים אחרות, לסטודנט לתואר ראשון יש סיכוי של פי 4000 להשתתף במחקר בפסיכולוגיה מאשר לאדם ממדינה שאינה מערבית.  שבעים אחוזים מהציטוטים של מאמרים בפסיכולוגיה הם של מאמרים אמריקנים – אחוז גבוה יותר מאשר ב - 19 תחומי מדע אחרים.  בכימיה, למשל, אחוז הציטוטים של מחקרים אמריקנים הוא רק 37%.  דווקא פסיכולוגיה, בה ניתן לצפות להבדלים גדולים יותר בין תרבויות מאשר בכימיה או פיסיקה, למשל, היא התחום שבו נמצאת ההטיה הגדולה ביותר לעבר מחקרים שמתבצעים בארה"ב. 

למרות שמחקרים רבים נערכים רק בסטודנטים אמריקנים, החוקרים שעורכים אותם נוטים להסיק מסקנות על המוח האנושי ועל ההתנהגות האנושית בכללותם, מעבר לתרבויות. 

כך, פסיכולוגים עורכים מחקרים ומפתחים תאוריות על אוכלוסייה אותה מכנים Henrich, Heine  & Norenzayan  בראשי התיבות WEIRD (משמעות המלה WEIRD באנגלית היא "מוזרים"/"מוזר"):


 WEIRD people:
 people from Western, Educated, Industrialized, Rich and Democratic societies 

במה שונים אנשי WEIRD משאר אוכלוסית העולם?  הנה כמה דוגמאות.

א.  תפיסה חזותית ואשליות תפיסתיות

סביר להניח, שלא צריכים להיות הבדלים בין אנשים מתרבויות שונות במשימות שדורשות תהליכים קוגניטיבים בסיסיים כמו תפיסה חזותית.  אבל בשנות ה – 60,  Segall   וחבריו גילו שיש הבדלים כאלה, למשל באשליית Müller-Lyer.  



תמונה 1:  אשליית Müller-Lyer


באשליה זו, המוצגת בתמונה 1, גוף החץ עם שני ה"זנבות" (התחתון) נתפס כארוך יותר מגוף החץ עם שני ה"ראשים" (העליון), למרות שבעצם שני גופי החץ הם באותו אורך.  סגל וחבריו בדקו עד כמה צריך להאריך את גוף החץ עם שני ה"ראשים" כדי שהוא ייתפס כשווה באורכו לגוף החץ עם שני ה"זנבות".

 כפי שרואים בתרשים למטה, כדי שסטודנטים אמריקנים מ – EVANSTON  שבמדינת אילינוי שבארה"ב יראו את שני גופי החץ כשווים, צריך להאריך את גוף החץ עם שני ה"ראשים" ב – 20%!  בכך הסטודנטים האמריקנים שונים באופן מובהק מכל האוכלוסיות האחרות שנבדקו.  אנשים שהתגוררו במדבר קלהרי (SAN FORAGERS) לא הושפעו בכלל מהאשליה (כלומר, ראו את גופי החץ כשווים באורכם מלכתכילה). 





PSE    הוא האחוז שבו גוף החץ עם ה"ראשים" צריך להיות ארוך מגוף החץ עם ה"זנבות" כדי שנבדקים יתפסו את שני גופי החץ כשווים באורכם.  גילאי הילדים היו 5-11. 
(הגדילו את התרשים בלחיצה עליו)



ייתכן שהאשליה נוצרת כתוצאה מהסביבה הבנויה בה אנו חיים, או אפילו מהיכרות שלנו עם קונבנציות של ציור (הדרכים בהן אנו מייצגים את המציאות התלת מימדית כדו מימדית, כפי שנראה בתמונה 2).  משמעות הדבר היא, שיש הבדלים בין תרבויות אפילו בתהליך בסיסי כמו תפיסה חזותית. 





תמונה 2



ב.  דימוי עצמי

94% מהמרצים האמריקנים שהשתתפו במחקר מסויים דירגו את עצמם כ"טובים ממרצה האמריקני הממוצע"...

אנחנו מניחים כמובן מאליו שאנשים נוטים לראות את עצמם באור חיובי.   כאשר אנו נפגשים בילד בעל דימוי עצמי שלילי אנחנו בדרך כלל חושבים שיש לו בעיה.  הפסיכולוג החברתי Roger Brown (1986) ניסח זאת כך:

 The motivation to maintain high self esteem is an “urge so deeply human, we  can hardly imagine its absence”

אבל זה לא בהכרח כך בחברות לא מערביות!  מקסיקנים, אינדיאנים, צ'ילאנים ופיג'יאנים מקבלים ציונים נמוכים הרבה יותר מאשר מערביים במדדים שונים של דימוי עצמי.  במזרח אסיה יש הטיה לעבר צניעות (יתר?):  אמריקנים זוכרים יותר הצלחות ויותר אירועים חיוביים מן העבר האישי שלהם לעומת יפנים.  יפנים זוכרים יותר כשלונות.   ייתכן שהסיבה לכך היא שלאמריקנים יש מוטיוציה לחיזוק העצמי (SELF ENHANCEMENT)   ולעומתם ליפנים יש מוטיוציה לשיפור העצמי (SELF IMPROVEMENT).

גם בתרבות הרוסית קיימת, לדעתי, מוטיוציה חזקה לשיפור העצמי, לעתים על חשבון המוטיוציה לחיזוק העצמי.

ג.  בחירה חפשית

ילדים מערב אירופאים וילדים אמריקנים מעדיפים לעבוד על משימה כשהם בחרו בה מאשר כשאחרים בחרו בה עבורם.  כשהם בחרו במשימה, הם משקיעים בה זמן רב יותר ומבצעים אותה טוב יותר מאשר כשאחרים בחרו בה עבורם.  בניגוד לכך, ילדים מזרח אסיאתים הם בעלי אותה מידה של מוטיוציה לבצע משימה כשהם בוחרים בה בעצמם וכשאדם בו הם בוטחים בוחר בה עבורם.   

דברים אלה בהחלט מעוררים מחשבה לאור הדרך בה אנו רואים ילדים ש"לא מעזים" לבטא את רצונם או את בחירתם (למשל, ילד בטיפול שמבקש מהמטפלת שתבחר עבורו את המשחק בו הם ישחקו).

ד.  דפוסי חשיבה

הפסיכולוג החברתי Jonathan Haidt    שקרא מאמר זה סיכם סוגיה זו כך:  ככל שאתה יותר WEIRD, כך אתה תופס את העולם כמלא באובייקטים נפרדים, ולא במערכות יחסים.  ככל שאתה יותר WEIRD, כך אתה משתמש יותר בסגנון חשיבה אנליטי, המתמקד בקטגוריות ובחוקים, במקום להשתמש בדפוס חשיבה הוליסטי, המתמקד בדפוסים ובהקשרים. 

חשיבה הוליסטית היא חשיבה בה האדם מתייחס להקשר (החברתי או הפיסי) בו נמצאת הסוגיה/האובייקט עליה/עליו הוא חושב.  למשל, אדם עם חשיבה הוליסטית לא יראה ורד כאובייקט נפרד, אלא יראה אותו כחלק מגן הורדים בו הוא נמצא.  אדם בעל חשיבה הוליסטית יטה להסביר ולנבא אירועים על בסיס היחסים בין אובייקטים לבין ההקשר החברתי או הפיסי בו הם נמצאים. 

חשיבה אנליטית היא חשיבה בה האדם מנתק את הסוגיה/האובייקט עליה/עליו הוא חושב מההקשר החברתי או הפיסי שלו.  בחשיבה מסוג זה, האדם נוטה להתמקד במאפייני הורד במנותק מגן הורדים בו הוא נמצא, ומעדיף להסביר ולנבא אירועים והתנהגויות על בסיס כללים/חוקים. 

למרות שמבוגרים מכל התרבויות מסוגלים לחשוב הן באופן הוליסטי והן באופן אנליטי, סביבות שונות, חוויות והתנסויות שונות, ושגרה תרבותית שונה עשויים לעודד הישענות על חשיבה מסוג אחד יותר מאשר על חשיבה מסוג אחר.  כך יהיו הבדלים בין תרבויות בשימוש באסטרטגיות קוגניטיביות כדי לפתור בעיות זהות.

יש עדויות לכך שתרבות המדגישה אינדיוידואליזם מעודדת חשיבה אנליטית, בעוד שתרבות המדגישה תלות הדדית מעודדת חשיבה הוליסטית. 

אנשים ממזרח אסיה זוכרים אובייקטים פחות טוב מאשר אמריקנים כאשר הרקע בו מוצגים האובייקטים מוחלף.  זאת מכיוון שאנשים ממזרח אסיה מקדישים תשומת לב רבה יותר להקשר בו מוצגים האובייקטים (לרקע).    

סינים נוטים יותר לקבץ אובייקטים על פי קשר פונקציונלי ביניהם (עפרון ומחברת) או על פי הימצאותם בהקשר דומה (שמיים ואור שמש), בעוד שאמריקנים נוטים לקבץ אובייקטים על פי קטגוריה (למשל, מחברת – שבועון).  Ji, Nisbett & Zhang (2004)  הציגו לנבדקים סינים ואמריקנים סטים של שלוש מלים (למשל, "גזר, ארנב וחציל" או "מורה, רופא ושיעורי בית").  הנבדקים התבקשו לבחור שתיים משלוש המלים שיש ביניהן קשר חזק יותר.  הסינים נטו לבחור לפי יחסים (גזר וארנב, או מורה ושיעורי בית) ולעומתם האמריקנים נטו לבחור לפי קטגוריה (גזר וחציל או מורה ורופא)..


ה.  טעות הייחוס הבסיסית

בהמשך ישיר להבדלים בין חשיבה הוליסטית לאנליטית:

טעות הייחוס הבסיסית :(Fundamental Attribution Error) בני אדם נוטים בעת שיפוט של בני אדם אחרים לתת משקל יתר לגורמים פנימיים שהביאו לביצוע המעשה, כגון תכונות ומנטליות של המבצע, ולתת משקל חסר להשפעת הסיטואציה והגורמים החיצוניים שאינם תלויים באדם שהובילו למעשה. הנטייה נובעת מהבולטות הרבה יותר של מבצע ההתנהגות בהשוואה לסיטואציה שהוא מצוי בה (עד כאן מהויקיפדיה). 
מסתבר, שטעות הייחוס הבסיסית אינה כה בסיסית...
בעוד שאמריקנים נוטים אכן להקדיש תשומת לב למניעים פנימיים על חשבון מאפיינים מצביים, מזרח אסיאתים נוטים יותר מאמריקנים להסיק שהתנהגויות נשלטות בחוזקה על ידי גורמים מצביים.
אנשים מתרבויות מערביות (אמריקנים ואוסטרלים ממוצא אירופאי) חושבים שתכונות אישיות נשארות יציבות לאורך זמן ומנבאות התנהגות במצבים רבים, בעוד שאנשים מתרבויות לא מערביות (למשל אוסטרלים ממוצא אסיאתי, מלזים ממוצא סיני, פיליפינים, יפנים, מקסיקנים ומאלאים) מאמינים שתכונות אישיות מתארות אנשים פחות טוב מאשר התפקידים שלהם (אמא, פסיכולוגית וכו') ושהתנהגות הקשורה לתכונות 
אישיות משתנה ממצב למצב. 

ו.  ערכים מוסריים

אנשים מתרבות מערבית חילונית נשענים בחשיבתם המוסרית על בסיס צר יחסית: צדק, זכויות אדם והימנעות מפגיעה באחרים.  מסתבר, שקוד מוסרי זה אינו הקוד המוסרי הרווח בעולם.  אנשים מתרבויות לא מערביות ואנשים מערביים שהם דתיים ושמרנים נשענים על טווח רחב יותר של עקרונות מוסריים, למשל על ערכים של קהילה (מימוש של מחויבות בינאישית לתפקיד של האדם בקהילה) או על ערכים של קדושת הגוף (אדם לא יכול לעשות בגופו ככל העולה על רוחו.  הוא צריך לשמור עליו מכיוון שהוא דבר קדוש).

לסיכום, כותבים Henrich, Heine  & Norenzayan, שבמהלך מרבית ההיסטוריה האנושית, אנשים גרו בחברות קטנות, בלי בתי ספר, ממשלות, בתי חולים, משטרה, חלוקה מורכבת של העבודה, שווקים, צבא, חוקים או תחבורה מסחרית.  כל משק בית סיפק לעצמו את מרבית המזון שלו, בגדיו, כליו וביתו, וכמעט כל אחד היה צריך לשלוט באותן מיומנויות ובאותם תחומי אחריות (הנשים עשו אותן מלאכות, והגברים עשו אותן מלאכות).  ילדים בדרך כלל גדלו במשפחות גדולות עם הרבה קרובי משפחה בסביבה, והם גם לא למדו בבית הספר, הרחק מבני משפחותיהם במשך מרבית שעות היום.

כך חיים עדיין אנשים במקומות מסויימים בעולם.  כך חיו (ועדיין חיים) אנשים בכפרים באתיופיה, למשל.
במהלך ההיסטוריה, ועדיין בתרבויות מסויימות, ילדים גדלו בקבוצות משחק רב גילאיות, בהן הם קיבלו מעט מאד הנחיה פעילה או חשיפה לספרים או למדיה אלקטרונית.  ילדים למדו בעיקר באמצעות צפיה וחיקוי.  הם קיבלו יותר הוראות, יותר ענישה פיסית ופחות שבח, והם פחות שוחחו עם מבוגרים מאשר בתרבות המערבית.  בערך בגיל 10, בנים בתרבויות מסויימות החלו לצוד חיות למאכל באופן שגרתי, ובנות החלו לקחת על עצמן מלאכות של נשים. 

אנשים שחיים בחברות כאלה חשופים יותר לרעב, כאב, מחלות כרוניות וסכנות, וחווים מוות של בן משפחה בתדירות גבוהה יותר.  אנשי WEIRD   מנקודת מבט זו, גדלים ומסתגלים לסביבה מאד לא טיפוסית ביחס למרבית ההסטוריה האנושית וביחס לחלק מהחברה האנושית שעדיין קיימת .

בשלוש הפיסקאות האחרונות השוו המחברים בין אנשי WEIRD  לבין אנשים שחיים בתרבות שהיא שונה באופן קיצוני.  אך קיימים הבדלים משמעותיים בין אנשי WEIRD  לבין אנשים שחיים בתרבויות לא מערביות פחות שונות כמו תרבויות מזרח אסיאתיות, ואולי גם התרבות הערבית או התרבות החרדית. 

Arnett   מניח שפסיכולוגים לא היו רוצים ששמות כתבי העת בהם הם מפרסמים את מחקריהם ישונו כך שישקפו באופן מדוייק יותר את המדגמים שלהם (למשל, Journal of Personality and Social Psychology of American Undergraduate Psychology Students)...

כדי שזה לא יקרה, קוראים מחברי המאמר לחוקרים לשים דגש חזק יותר על איסוף נתונים גם מאנשים בחברות לא מערביות כדי לבדוק אילו המשגות תיאורטיות הן נכונות באופן אוניברסלי ואילו נכונות לחברות מסויימות בלבד.


ועד אז חשוב שאנו הפסיכולוגים נשים לב לא לחיות בתוך "מטריקס" שבו אנו מסתכלים על הקליינטים שלנו דרך תאוריות פסיכולוגיות שפותחו על סמך מחקרים בסטודנטים אמריקנים. 

No comments:

Post a Comment