פרופ' מקגיל בביקורת נוספת על ה – CHC. האם יצליח הפעם?

פרופ' מקגיל בביקורת נוספת על ה – CHC.  האם יצליח הפעם?

McGill, R. J. (2017). Re (Examining) Relations between CHC Broad and Narrow Cognitive Abilities and Reading Achievement. Journal of Educational and Developmental Psychology, 7(1), 265.‏  http://www.ccsenet.org/journal/index.php/jedp/article/viewFile/66066/36510

ביוני 2016 פרסמתי פוסט על מאמר של פרופ' MCGILL  בו הוא מתח ביקורת על הגדרת לקות למידה לפי CHC.  באותו פוסט העזתי ומתחתי גם אני ביקורת על מאמרו של פרופ' מקגיל.  לשמחתי הרבה פרופ' מקגיל קרא את הפוסט (במהדורתו האנגלית) והגיב עליו.  פרסמתי את תגובתו כאן.  

כעת נתקלתי במאמר נוסף וחדש של פרופ' מקגיל.  במאמר זה הוא לא עוסק בהגדרת לקות למידה אלא בשאלה מה מנבא טוב יותר את הקריאה – היכולת הכללית (ציון ה – IQ) או יכולות ה – CHC  הרחבות.  לפני שאציג את טיעוניו (ואת תגובתי להם), אני חושבת שהגיע הזמן להכיר טוב יותר את פרופ' מקגיל, שאינו אלא קולגה שלנו (הפסיכולוגים החינוכיים):

Prof. Ryan McGill

    

פרופ' מקגיל הוא מנהל התכנית לפסיכולוגיה חינוכית ב – COLLEGE OF WILLIAM AND MARY בארה"ב.  תחום המחקר וההוראה שלו כולל הערכה פסיכולוגית, שיפוט וקבלת החלטות בפסיכולוגיה חינוכית, הערכה וזיהוי של לקות למידה ספציפית, ופסיכולוגיה כמותית (QUANTITATIVE PSYCHOLOGY.  לא ברור לי עד הסוף מה זה).  מקגיל עבד בשטח כפסיכולוג חינוכי בין השנים 2009-2014. 

כעת אציג את טיעוניו של מקגיל כמיטב יכלתי (טקסט בירוק הוא נסיונות שלי להבהיר חלק מהאמירות של מקגיל, המופיעות בשחור):

מחקרים רבים, שאף צוטטו בהרחבה בספרות המקצועית, מספקים עדויות לכך שיכולות ה - CHC  הרחבות מנבאות קריאה, כתיבה ומתמטיקה -  כל יכולת במידה שונה.  החוקר EVANS  וחבריו מצאו, למשל, שמספר יכולות CHC  צרות ורחבות (כמו מודעות פונולוגית, מהירות עיבוד ואחסון ושליפה לטווח ארוך) מסבירות בעקביות הישגים בקריאה ב – 14 קבוצות גיל שונות.  לכן חוקרים אלה מעודדים פסיכולוגים לבדוק את מצב היכולות הקוגניטיביות של הילד כאשר הם רוצים לעמוד על התפתחות הקריאה שלו.  הם מעודדים את בדיקת היכולות הקוגנטיביות מכיוון שהנמכות ביכולות רחבות וצרות מסויימות עשויות להסביר קשיים ספציפיים שיש לאותו ילד בקריאה.  אולם EVANS  וחבריו לא כללו במודל הניבוי שלהם את היכולת הכללית (ציון המשכל הכללי, ה- IQ).  יש הרבה מחקרים שתומכים בכך שהיכולת הכללית מסבירה הרבה מהשונות בתחומי ההישג (קריאה, כתיבה, חשבון).

על פי החוקר הנודע THORNDIKE, 85% עד 90% מהשונות המנובאת בתחומי ההישג מוסברת על ידי ציון המשכל הכללי.  בגלל ש – EVANS  וחבריו השמיטו את מדד המשכל הכללי, לא ניתן לדעת בודאות מהי התרומה הייחודית של יכולות ה -  CHC  הרחבות והצרות בניבוי קריאה מעל ומעבר לתרומה של ציון המשכל הכללי.

חוקרים רבים נוספים התחבטו בשאלה מה משפיע יותר על הקריאה – היכולת הכללית או היכולות הרחבות? ומצאו ממצאים סותרים.   החוקרים Floyd, Keith, Taub, and McGrew  רצו לבדוק האם היכולות הרחבות מנבאות קריאה (ברמת פענוח).  בניגוד ל – EVANS, הם  כן כללו את גורם המשכל הכללי במודל הניבוי שלהם ומצאו שהשפעתו על הקריאה תווכה על ידי היכולות הרחבות.  כלומר, שהיכולות הרחבות השפיעו על הקריאה, והיכולת הכללית השפיעה על הקריאה באמצעותן.  חוקר אחר, BENSON, מצא שליכולת הכללית יש השפעה ישירה ומשמעותית על הקריאה ושההשפעות הקשורות ליכולות הרחבות והצרות הן קטנות בדרך כלל.  החוקרים Floyd, Meisinger, Gregg, and Keith הציעו מודל אינטגרטיבי שבו הבנת הנקרא מנובאת באופן הטוב ביותר על ידי שילוב של השפעות ישירות של היכולת הכללית והשפעות עקיפות שלה.  במלים "השפעות עקיפות" מקגיל מתכוון כנראה לכך שהיכולת הכללית משפיעה על הבנת הנקרא באמצעות היכולות הרחבות המרכיבות אותה.   

    

מקגיל טוען שאם לא ניקח בחשבון את ההשפעה של היכולת הכללית על הקריאה, הכתיבה והחשבון, אנחנו עלולים להגזים בחשיבות ההשפעה של היכולות הרחבות על תחומים אלה. 

במחקר זה מקגיל ניסה לראות מה השפעתן של היכולות הרחבות על הקריאה מעבר להשפעה של היכולת הכללית.  מקגיל השתמש בנתונים של מדגם התקנון של  מבחן הוודקוק ג'ונסון 3  ( ,WJ-3-COGמבחן המשכל שעומד לצאת בקרוב בעברית ובערבית).  הוא לקח את הנתונים של ילדים ומתבגרים בגילאים 6 עד 18 ו – 11 חדשים (בסך הכל 4722 ילדים).  מבחן הוודקוק3 בודק שבע יכולות CHC:  ידע מגובש, יכולת פלואידית, עיבוד שמיעתי, עיבוד חזותי, זיכרון לטווח קצר, אחסון ושליפה לטווח ארוך ומהירות עיבוד, באמצעות 30 תת מבחנים.  מקגיל השתמש בתוצאות של 20 המבחנים הראשונים מתוך 30 תת המבחנים.  במבחן הוודקוק3 יש גם מדדים נוספים, מתוכם מקגיל השתמש במדדים של מודעות פונולוגית, זיכרון עבודה, קשב, שטף קוגניטיבי, תהליכים ניהוליים ושליפה מושהית.   מקגיל בדק כיצד כל המדדים הקוגניטיבים הללו מנבאים את הקריאה.  

    

במערכת מבחני הוודקוק3 קיימים כאמור 30 מבחנים קוגניטיבים, שבודקים את היכולות הקוגניטיביות, אך קיימים גם 22 מבחני הישגים, הבודקים קריאה, כתיבה וחשבון (מבחני ההישגים לא יצאו במהדורה ישראלית).  כך יכול היה מקגיל להשוות בין נתוני היכולות הקוגניטיביות ונתוני הקריאה, הכתיבה והחשבון של אותם ילדים שעברו את מדגם התקנון של הוודקוק.

מקגיל מצא שציון המשכל הכללי הסביר בין 40% מהשונות (בגיל 12) ל – 63% מהשונות (בגיל 17) בקריאה הבסיסית.  היכולות הרחבות הסבירות רק בין 2% מהשונות (בגיל 17) ל – 6% מהשונות (בגיל 6) בקריאה הבסיסית מעל ומעבר להשפעה של היכולת הכללית.  המדדים הנוספים הסבירו רק בין 1% מהשונות (בגילאי 8-10) ל – 7% מהשונות (בגיל 7) בקריאה הבסיסית מעל ומעבר להשפעה של היכולת הכללית. 

מקגיל הוסיף ומצא שציון המשכל הכללי הסביר בין 46% מהשונות (בגיל 6) ל – 67% מהשונות (בגיל 17) בהבנת הנקרא.  היכולות הרחבות הסבירו רק בין 3% מהשונות (בגיל 6) ל – 10% מהשונות (בגיל 17) בהבנת הנקרא מעל ומעבר להשפעה של היכולת הכללית.  מתוך היכולות הרחבות, רק הידע המגובש הסביר אחוז משמעותי מהשונות בהבנת הנקרא (בגיל 17) מעל ומעבר להשפעה של היכולת הכללית.  המדדים הנוספים הסבירו בין 0% מהשונות (בגיל 14) ל – 9% מהשונות (בגיל 7) בהבנת הנקרא, מעל ומעבר להשפעה של היכולת הכללית.

בהינתן הממצאים האלה, מקגיל ממליץ על "זהירות בהערכת החשיבות של יכולות ה – CHC  בקשר להתפתחות של כישורי קריאה".

מקגיל מציין, שסדר הכנסת הגורמים לניתוח הסטטיסטי בו הוא השתמש (Hierarchical Multiple Regression Analysis ) השפיע על התוצאה.  החוקרים  Hale, Fiorello, Kavanaugh, Holdnak, and Aloe הראו שכאשר מכניסים לניתוח מדדים של יכולות רחבות לפני שמכניסים את ציון המשכל הכללי, הכוח המנבא של ציון המשכל הכללי הופך להיות לבלתי משמעותי.  חוקרים אלה טוענים שסדר הכנסת המדדים לניתוח קובע באופן שרירותי אם מדדים כמו ציון המשכל הכללי מנבאים הכל או לא מנבאים כלום.  המדדים הקוגניטיבים שמוכנסים ראשונים למשוואת הרגרסיה מנבאים יותר שונות בקריאה מאשר המדדים הקוגניטיבים המוכנסים לאחר מכן.  אולם, טוען מקגיל, סדר הכנסת המדדים אינו שרירותי והוא חייב להיקבע מראש לפי הקשר התיאורטי בין המדדים.  על פי תאורית ה – CHC , טוען מקגיל, מתאים להכניס למשוואה קודם כל את ציון המשכל הכללי לפני שמכניסים את היכולות הרחבות והצרות, מכיוון שהן מרכיבות את ציון המשכל הכללי. 

עד כאן מחקרו של מקגיל.

ואני אומרת:  האין זה טריויאלי?

מכיוון שיכולות רחבות רבות תורמות לקריאה, ומכיוון שהיכולת הכללית (ציון המשכל הכללי) מורכבת מהיכולות הרחבות הללו, ברור שהיכולת הכללית תהיה המנבא הטוב ביותר של הקריאה. 

אבל זה לא אומר שמעכשיו נשתמש רק ביכולת הכללית כמנבאת של הקריאה.  זה לא מעניין אותנו.  מה שאנחנו רוצים לדעת זה אילו יכולות רחבות בתוך היכולת הכללית מנבאות את הקריאה.  אנו יכולים ללמוד את זה אם לא נכלול את ציון המשכל הכללי במודל הניבוי.  אנו לא רוצים שהיכולות הרחבות תהיינה מנבאות טובות יותר של הקריאה מאשר היכולת הכללית.  אבל אם יכולות רחבות מסויימות תורמות לקריאה יותר מאשר יכולות רחבות אחרות, אנחנו רוצים לדעת את זה.