שימוש במשלימי פעלים אצל ילדים לקויי שפה וילדים שהתפתחותם תקינה

על פעלים ומשלימים: מידע משלימי אצל ילדים צעירים – עם ליקוי שפתי ועם התפתחות תקינה. אריקה ענתבי ומיכל בירן.  שפה ומוח 12 , 30-52  , 2017.  http://www.language-brain.com/journal/docs/Antebi_Biran_LanguageBrain12_complementation_information_children.pdf

כדי להשתמש בפעלים נדרשות בדרך כלל מלים משלימות (אי אפשר לומר רק "סגר" וגם לא "דני סגר".  יש להשלים את הפועל "סגר" במלים נוספות, למשל כך: "דני סגר את הדלת").  לעתים נדרש רק משלים אחד, כמו בפעלים "בכה" או "התעטש" ("דני בכה" או "דני התעטש").  לעתים נדרשים שני משלימים, במו במקרה של "דני סגר את הדלת".  לעתים נדרשים שלושה משלימים.  לדוגמה, לא ניתן לומר "דני מסר" וגם לא "דני מסר את הכדור" אלא: "דני מסר את הכדור לרן".  קיימים הבדלים גם בסוג המלים המשלימות הנדרשות לפעלים שונים.  למשל עבור הפועל "קטף" ניתן לומר: "דני קטף תפוז", אך הפועל "נגע" דורש צירוף יחס כמו "דני נגע בתפוז". את הפועל "ביקש" ניתן להשלים באופנים שונים: "דני ביקש סליחה", "דני ביקש מאמא מתנה", "דני ביקש ללכת הביתה", "דני ביקש שאורי ימסור לו את הכדור".  השלמת הפועל נעשית על בסיס מידע תחבירי המאוחסן בלקסיקון.  מידע כזה על כל פועל נמצא בלקסיקון כחלק מייצוג הפועל, בנוסף לייצוג הסמנטי והפונולוגי שלו.  מידע זה מכתיב את הסביבה התחבירית בה ניתן להשתמש בפועל ובכך משפיע על המבנה התחבירי של המשפט. 

בגלל מורכבות הפעלים, קשה לרכוש אותם יותר מאשר לרכוש שמות עצם.  קושי זה מועצם אצל ילדים לקויי שפה.  למרות שרכישת המידע המשלימי הקשור לפעלים מתחילה בגיל צעיר מאד, רק בשנת החיים החמישית יש לילדים ידע על מערכת יחסי הגומלין בין העקרונות הסמנטיים לעקרונות התחביריים הדרושים כחלק מהמידע המשלימי של פעלים.  לילדים עם לקות שפתית עשויים להיות ליקויים בייצוג המידע המשלימי ובגישה אליו.

ישנן עדויות רבות ממחקרים שונים לכך שילדים עם לקות שפתית מפגינים ליקויים בתחום הפועל. הליקויים שתוארו בספרות מתייחסים ללקסיקון פעלים דל, שכיחות גבוהה של טעויות דקדוקיות בהשלמת הפועל, הימנעות ממבנים מורכבים ושימוש מצומצם בסוגי משלימים שונים אותם הפועל מאפשר.

במחקרים על ילדים שאינם דוברי עברית, נמצא שילדים לקויי שפה בגילאי 5-9 השתמשו פחות מילדים שהתפתחותם תקינה בפעלים שדורשים שלושה משלימים (כמו "מסר") ובפעלים עם מספר אפשרויות להשלמה (כמו "ביקש").  גם במחקרים על ילדים דוברי עברית נמצאו ממצאים דומים.  למשל, דודזון (2002) השוותה בין קבוצת ילדים עם לקות שפתית בגילאי 6-4 שנים, לבין קבוצה תואמת גיל כרונולוגי ללא לקות שפתית וקבוצת ילדים צעירים יותר תואמת גיל שפתי. היא מצאה שכיחות גבוהה של השמטות של מרכיבי משפט חיוניים, כמו נושא, פועל או משלים בהפקות של ילדים עם לקות שפתית.  קינן (2008) בדקה קבוצה של 16 ילדים עם לקות שפתית בגילאי 6:12-6:8 שנים ומצאה כי כקבוצה הם ביצעו מספר רב יותר של טעויות דקדוקיות במטלת הפקת משפט לפועל ובמטלת שיפוט דקדוקיות בהשוואה לקבוצת ביקורת.  במטלת הפקת משפט לפועל הילד מקבל פועל וצריך לומר משפט המכיל פועל זה.  במטלת שיפוט דקדוקיות הילד מאזין למשפט ואומר אם הוא משפט תקין בעברית או לא.  משפטים שגויים יהיו למשל: "אמא פתחה", "דני העביר", "איתי לבש בחולצה", "דני הפריע את הכיתה". קינן מצאה כי מרבית הטעויות במטלת הפקת משפט לפועל היו במשלימי הפועל. 

במחקר של אריקה ענתבי ומיכל בירן נבדק המידע המשלימי אצל ילדים דוברי עברית בני חמש וחצי עד שבע וחצי עם לקות שפתית, בהשוואה לילדים תואמי גיל שהתפתחותם תקינה.  קבוצת גיל זו נבחרה מכיוון שהילדים אמורים לרכוש את המידע המשלימי של פעלים בגיל זה.  הילדים השתייכו למיצב סוציואקונומי בינוני-גבוה.  במחקר השתתפו 10 ילדים עם ליקויי שפה, ללא עדויות לבעיות שמיעה, בעיות נוירולוגיות, חברתיות או רגשיות ראשוניות. קבוצת הביקורת כללה 21 ילדים עם התפתחות שפה תקינה.  הילדים ביצעו משימות הפקת משפט לפועל, שיפוט דקדוקיות וחזרה על משפטים.   

הביצוע של קבוצת הילדים לקויי השפה היה נמוך באופן מובהק משל ילדי קבוצת הביקורת במטלות הפקת משפט לפועל ושיפוט דקדוקיות.  יחד עם זאת, שלושה ילדים לקויי שפה (מתוך עשרת הילדים שנבדקו) הפיקו משפט לפועל באופן שאינו שונה מהביצוע של קבוצת הביקורת.  במטלת חזרה על משפטים ביצועיהם של הילדים לקויי השפה היה תקין ולא שונה מזה של קבוצת הביקורת, גם אצל ילדים שהתקשו בשני המבדקים האחרים.

הילדים לקויי השפה נטו להשמיט מלים משלימות לפועל יותר מאשר ילדי קבוצת הביקורת.  רק הילדים לקויי השפה השמיטו שני משלימים (לדוגמה, עבור הפועל "נתן" הפיקו את המשפט "עמית נתן").  הילדים לקויי השפה נטו להפיק יותר משפטים שגויים (כגון "ריחמה הבטיחה", "השאיר שקוראים לו יאיר") או שלא הפיקו משפט כלל ("לא יודע") בהשוואה לילדי קבוצת הביקורת.  הילדים לקויי השפה השמיטו את נושא המשפט יותר מאשר ילדי קבוצת הביקורת.  השמטת הנושא יוצרת משפט לא דקדוקי כמו "יכול ללכת לגן" או "שבר צעצוע".  

לסיכום, לילדים לקויי שפה אוצר פעלים דל יותר, והם שוגים יותר בשימוש במשלימי הפועל מאשר ילדים שהתפתחותם תקינה.