הקשר של מבחן הבנה מילולית בוודקוק-ג'ונסון לקשיים בשיום ובשליפה של מלים

 

Messer, D., & Dockrell, J. E. (2006). Children’s naming and word-finding difficulties: Descriptions and explanations. Journal of Speech, Language, and Hearing Research. https://discovery.ucl.ac.uk/id/eprint/1486817/1/Messer2006Children's309.pdf

 

שיום היא פעולה שבה הילד רואה תמונה של אובייקט ואומר את שמו.  שליפה היא פעולה בה הילד שולף מלה ממאגר הידע שלו ואומר אותה, ללא גירוי חזותי.  שליפת מלים מתרחשת כל הזמן תוך כדי דיבור, והיא יכולה להתרחש כמובן על פי דרישה (בתגובה לשאלה או למטלה שהילד מקבל).

מבחן "הבנה מילולית" במבחן הוודקוק בודק אוצר מלים באמצעות שיום ובאמצעות שליפה.  המבחן כולל ארבעה תת מבחנים:  בתת מבחן "אוצר מלים על פי תמונות" הילד מתבקש לשיים תמונות של חפצים, בתת המבחנים "מלים נרדפות" ו"הפכים" הילד מתבקש לשלוף מלים נרדפות והפכים למלים המוצגות בפניו, ובתת מבחן "אנלוגיות מילוליות" הילד מתבקש לשלוף מלים שישלימו אנלוגיות מילוליות.

כך, ילדים עם קשיים בשיום ובשליפת מלים עשויים להתקשות במבחן הבנה מילולית בגלל קשיי השיום והשליפה שלהם ולאו דווקא בשל אוצר מלים נמוך.  כיצד ניתן להבחין אם הקשיים של הילד במבחן זה נובעים מקשיים בשיום ובשליפה או מאוצר מלים נמוך?  כתבתי כמה רעיונות בסוף הפוסט.  לפני כן ננסה להבין כיצד נראים קשיים בשיום ובשליפה ומה הסיבות המשוערות לקשיים אלה, בעזרת מאמר הסקירה של Messer and Dockrell משנת 2006.

לכל אדם יש מדי פעם קשיים לשיים ולשלוף מלים שהוא מכיר.  קושי לשיים מילה עשוי להיגרם מכך שאותה מילה אינה קיימת בלקסיקון (האדם פשוט לא מכיר אותה).  ילדים בעלי קושי בשיום ובשליפה הם ילדים שמתקשים יותר מבני גילם להפיק מלים אותן הם מכירים ומבינים.     

קיימים הבדלים בין מלים בקלות שבה ניתן לשלוף ולשיים אותן.  קלות השיום של מילה מושפעת משכיחותה (ככל שהמילה שכיחה יותר קל יותר לשיים אותה), מגיל הרכישה שלה (ככל שהמילה נרכשה בגיל צעיר יותר קל יותר לשיים אותה), ומצפיפות "השכונה הלקסיקלית" שלה (ככל שהמילה מקושרת בקשרים רבים יותר למלים אחרות, כלומר ככל שהיא מתגוררת ב"שכונה לקסיקלית" צפופה יותר, כך קל יותר לשיים אותה).

איך נראים קשיים בשליפת מלים?  בשיח חופשי של הילד, או כאשר הילד מתאר תמונה או מספר סיפור, קשיים בשליפה יבואו לידי ביטוי בשימוש במלים אחרות מהמילה החסרה כדי להביע את המסר, גם אם באופן פחות מדויק ("מה ששמים על הראש" במקום "כובע", או "כובע" במקום "מצנפת"), בחזרות מיותרות על תכנים במהלך הדיבור, בשימוש במלות מילוי כגון "אה..., כאילו, לקחתי את הזה..", בשימוש במחוות כדי לבטא את משמעות המילה המבוקשת, וכן בהפסקות בשטף הדיבור.  ניתן יהיה לראות שהילד מתאמץ לשלוף את המלה ("זה...נו...הדבר הזה...איך קוראים לזה...ממטרה").  כמו כן, נראה טעויות שליפה סמנטיות ("ציפיתי את התבנית בנייר אפיה" במקום "ציפיתי את התבנית בניילון נצמד") או פונולוגיות ("ערכתי את הפותחן" במקום "ערכתי את השולחן").   

איך בודקים קשיים בשליפת מלים?  באמצעות מבחני שיום עצמים (מבחנים בהם מוצגות תמונות של עצמים אותם הילד צריך לשיים ללא מגבלת זמן), מבחני השלמת משפטים, מבחני שטף מילולי (בהם הילד מתבקש לשלוף כמה שיותר מלים ששייכות לקטגוריה מסוימת או מתחילות באות מסוימת בתוך דקה), ובאמצעות מבחנים בהם הילד צריך לספר סיפור על פי תמונה. 

כיצד שולפים מלים?  שליפת מילה אצל מבוגרים מתחילה בחיפוש המילה במאגר הסמנטי, מאגר המשמעויות.  בעת החיפוש, מלים בעלות משמעות דומה למילה אותה מחפשים מקבלות עירור ומתחרות ביניהן על השליפה. לאחר שנבחרה המילה/המשמעות המבוקשת, מעורר המידע הפונולוגי על רצף הצלילים הנדרש כדי לומר את המילה הזו.  שיום של מילה כולל תהליך נוסף של זיהוי האובייקט המופיע בתמונה שאותו יש לשיים.  כך, שיום מאופיין בשלושה שלבי עיבוד:  זיהוי האובייקט, עירור שם האובייקט במאגר הסמנטי, ועירור הרצף הפונולוגי הנדרש כדי לומר את שם האובייקט.

מה גורם לקשיים בשליפת מלים?  קיימות שלוש השערות מרכזיות:

א.      קשיים ביצוג הסמנטי של מלים (ביצוג של המשמעות),

ב.     קשיים ביצוג הפונולוגי של מלים,

ג.      מהירות עיבוד איטית. 

קשיים ביצוג הסמנטי של מלים: 

שגיאות סמנטיות הן שגיאות השיום השכיחות ביותר.  שגיאות סמנטיות בשליפת מלים עשויות לנבוע מיצוגים סמנטים לא שלמים של אותן מלים במאגר הסמנטי. כלומר: המשמעות של מילה שאינה נשלפת היטב מיוצגת בזיכרון בצורה חלקית – לא כל ההיבטים של המשמעות מיוצגים.  ואכן, כאשר ילדים עם קשיים בשליפת מלים לא מצליחים לשלוף פועל מסוים, הם לא נוטים להפיק פועל אחר בעל משמעות דומה, אלא להפיק פועל כללי כמו "עושה" או פועל לא מתאים.  כמו כן, ילדים עם קשיים בשליפת מלים מגדירים מלים באופן הרבה פחות מדויק מאשר ילדים באותו גיל בעלי התפתחות תקינה.  ילדים עם קשיים בשליפת מלים שולפים פחות תכונות שמתייחסות למאפיינים הסמנטים של האובייקט אותו הם מנסים להגדיר, ויותר תכונות שמתייחסות למראה החיצוני של האובייקט ביחס לקבוצת ביקורת.  

במחקר שבדק את התפקוד של ילדים בעלי קושי בשליפת מלים במבחני שטף סמנטי, נמצא שבגיל שבע, רק 6% מילדים אלה קיבלו ציון ממוצע בשטף סמנטי, ובגיל תשע – רק 10% מהם קיבלו ציון ממוצע במבחן זה.  ממצאים אלה מוסברים בכך שרשת הקשרים בין ייצוגים סמנטים בלקסיקון היא פחות עשירה אצל ילדים עם קשיים בשליפת מלים מאשר אצל ילדים אחרים.  עדות תומכת נוספת לקשיים סמנטים בשליפת מלים נובעת מהתפקוד של ילדים בעלי קשיים בשיום ובשליפה במטלות של שיום מהיר.  בהשוואה לילדים באותו גיל כרונולוגי, ילדים עם קשיים בשליפת מלים הם איטיים יותר מילדים בני גילם בשיום מהיר של צבעים (שיש להם ייצוג סמנטי מורכב) אבל לא בשיום של אותיות או מספרים שיש להם תוכן סמנטי מינימלי. 

לדעתי השערת היצוג הסמנטי החלקי לא יכולה להסביר את כל השגיאות הסמנטיות. שגיאות סמנטיות מופיעות גם במלים שמשמעותן מיוצגת היטב בזיכרון.  שגיאות סמנטיות בשיום עשויות לנבוע מקושי להגיע ליצוג הפונולוגי של המילה המבוקשת, שגורם לכך שהילד יפעיל ייצוג פונולוגי של מילה אחרת קשורה סמנטית למילה המבוקשת. 

קשיים ביצוג הפונולוגי של מלים: 

שגיאות פונולוגיות בשיום מלים עשויות לנבוע מיצוגים פונולוגים לקויים או דלים של אותן מלים.  שגיאות פונולוגיות נפוצות יותר במלים ש"גרות בשכונות מרווחות" (כלומר מלים שמקושרות למספר מועט של מלים אחרות).  במהלך ההתפתחות חלים שינויים בולטים בייצוגים הפונולוגים של מלים.  אצל ילדים צעירים מלים מיוצגות באופן יותר הוליסטי מאשר אצל ילדים גדולים יותר.  במהלך ההתפתחות היצוג הופך ליותר סגמנטלי.  כך, הילד מצליח לפרק את המילה ליחידות פונולוגיות קטנות יותר ויותר – קודם להברות (שול-חן), אחר כך לצירופים של עיצור ותנועה- (שו-ל-ח-ן) ולבסוף לפונמות – לצלילים בודדים – SH/U/L/X/A/N)). בתחילה הילד מצליח לפרק מלים שכיחות שגרות בשכונות צפופות (מקושרות למלים רבות אחרות).  בהמשך הוא מצליח לפרק גם מלים פחות שכיחות, שגרות בשכונות מרווחות. 

לילדים עם קשיים בשליפה יש קשיים במטלות של שטף פונמי.  במחקר מסוים, רק  20% מילדים בני 7 ו – 9 עם קשיים בשליפת מלים קיבלו ציון ממוצע בשטף פונמי ו – 27% מהם קיבלו ציון ממוצע בשטף בשליפת מלים שמתחרזות עם מילה מסוימת.  אולם הקשיים של ילדים אלה בשטף פונמי פחות חריפים מהקשיים שלהם בשטף סמנטי.  רוב הילדים בעלי קשיים בשליפת מלים מתפקדים במטלות של מודעות פונולוגית וקידוד פונולוגי בטווח הממוצע.  לכן פגיעה בעיבוד פונולוגי וביצוגים פונולוגים לא יכולה להיות הגורם היחיד לקשיים בשליפה אצל ילדים אלה.

קשיים בשליפת מלים עשויים לנבוע מקשרים חלשים בין הייצוגים הסמנטים של מלים וליצוגים הפונולוגים שלהם.   המאמר לא מתייחס לאפשרות זו. 

 מהירות עיבוד איטית: 

קושי במהירות העיבוד מוזכר אמנם במאמר כגורם אפשרי לקשיים בשיום, אך המחקר המובא מתייחס לקשיים בשיום מהיר. בהקשר של מבחן "הבנה מילולית" בוודקוק, השיום הנדרש אינו שיום מהיר, מכיוון שאין הגבלת זמן.  לכן אני מעריכה שמהירות עיבוד לא תשפיע על הביצוע במבחן הבנה מילולית.

מחקרים שונים מצאו שילדים עם קשיים בשליפת מלים משיימים באופן איטי יותר מקבוצות ביקורת במבחני שיום מהיר.  אבל ילדים אלה אינם איטיים בתגובה לכל סוגי הגירויים.  כאמור למעלה, בהשוואה לילדים באותו גיל כרונולוגי, ילדים עם קשיים בשליפת מלים הם איטיים יותר בשיום מהיר של צבעים (שיש להם ייצוג סמנטי מורכב) אבל לא בשיום מהיר של אותיות או מספרים שיש להם תוכן סמנטי מינימלי.    

 

קשיים בשליפת מלים קשורים לקשיים בקריאה ולקשיים כלליים בלימודים בבית הספר.  לרבע מהילדים עם לקות שפה יש גם קשיים בשליפת מלים.  ככל הנראה, למחצית מהילדים לקויי הלמידה יש גם קשיים בשליפת מלים. 

 קשיים בשיום ובשליפה אצל ילדים עם הישגים נמוכים ודיסלקסיה

במחקר בילדים בני 7-11 בעלי הישגים נמוכים מרמת כיתתם בפער של שנה-שניים אך ציונים בטווח הממוצע במבחני משכל ושפה, נמצא שלילדים אלה יש קשיים בשליפת מלים בהשוואה לילדים בני אותו גיל ויכולת קוגניטיבית שהתפתחותם תקינה.  גם אצל מתבגרים בעלי הישגים נמוכים (בפער של יותר משתי כיתות ביותר משני תחומים אקדמים לעומת ילדים דומים להם בגיל, ברמת המשכל, בדרגת הכיתה ובמצב הסוציואקונומי) נמצאו קשיים בשליפת מלים ביחס לחבריהם בעלי התפקוד התקין.  כך נראה שילדים בעלי קשיים בלמידה הם בעלי סיכון גבוה יותר להיות גם בעלי קשיים בשליפה.      

ילדים עם דיסלקסיה פחות מדייקים מקבוצת ביקורת בשיום של תמונות (הן שיום מהיר והן שיום של אובייקטים בודדים ללא מגבלת זמן).  שלא כמו ילדים עם קשיים בשיום ובשליפה ללא דיסלקסיה, הקשיים בשיום של ילדים עם דיסלקסיה נגרמים ככל הנראה מיצוגים פונולוגים שגויים או דלים.  ילדים עם דיסלקסיה מבצעים יותר שגיאות פונולוגיות כאשר הם משיימים תמונות ומתקשים יותר בשליפה של שמות ארוכים לעומת שמות קצרים.

קשיים בשיום ובשליפה אצל ילדים עם לקות שפה ספציפית

 ילדים עם לקות ספציפית בשפה משיימים באופן איטי יותר ופחות מדויק.  לחוקרים לא ברור עד כמה השיום האיטי נובע מיצוגים סמנטים פחות מפורטים של המלים, מעיכוב בהתפתחות אוצר המלים, משפה פחות מפותחת באופן כללי, או ממהירות עיבוד איטית. 

לסיכום, הוצגו שלושה גורמים אפשריים לקשיים בשיום ובשליפת מלים:  קושי ביצוג הסמנטי של המילה, קושי ביצוג הפונולוגי שלה וקושי במהירות העיבוד.  משלשתם, ההשערה על קושי ביצוג הסמנטי נראית לי הכי משכנעת. אבל יתכן שמקור הקושי הוא בחיבור בין היצוג הסמנטי לפונולוגי – אפשרות שלא נידונה במאמר.

 ובחזרה למבחן הבנה מילולית:  כיצד נבחין אם קושי של ילד במבחן נובע מקושי בשיום או מאוצר מלים נמוך?  דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת רמז פונולוגי: כאשר אנו רואים שילד מתקשה בשליפת מילה, ניתן לו את הצליל או צירוף הצלילים הראשון שלה.  למשל, אם הוא מתקשה במילה "שולחן" ניתן לו את הצירוף  "שו...".  אם הילד מכיר את המילה, הוא בדרך כלל יצליח להשלים אותה.  דבר נוסף שנוכל לעשות הוא להשוות בין הביצוע של הילד במבחן הבנה מילולית לבין הביצוע שלו במבחנים שבודקים אוצר מלים לא באמצעות שליפה.  מבחן ידע כללי במבחן הוודקוק מציג לילד שאלות על מיקום ושימוש באובייקטים ובמושגים.  מבחן זה מושפע מאוצר מלים ואינו דורש שליפה:  הילד אינו צריך לשלוף את שם האובייקט או המושג אלא לתאר את המיקום או השימוש בו.   

ניתן לבדוק אוצר מלים שלא באמצעות שליפה גם במבחנים בהם נאמרת לילד מילה והוא צריך לבחור את התמונה שמתאימה למילה זו מבין ארבע תמונות חליפיות.