Friedmann, N., Dotan, D., & Rahamim, E.
(2010). Is the visual analyzer
orthographic-specific? Reading words and numbers in letter position dyslexia. Cortex, 46(8), 982-1004.
בפוסט הקודם סקרנו מחקר בו השתתפו שני מבוגרים בעלי דיסלקסיה במיקום אותיות בקריאת מילים ולקות במיקום ספרות בקריאת מספרים רב ספרתיים. קשיים אלה גרמו לשיכול אותיות ולשיכול ספרות בקריאה של מילים ומספרים.
האם ככל
שמילה או מספר רב ספרתי ארוכים יותר, חלות בקריאתו טעויות שיכול רבות יותר?
החוקרים פרופ' נעמה פרידמן, ד"ר דרור דותן ועינב רחמים בדקו שאלה זו
אצל אותם שני מבוגרים. החוקרים השוו בין קריאת מילים בנות ארבע, חמש ושש אותיות
לבין קריאת מספרים בני שלוש, ארבע, חמש ושש ספרות. הם מצאו, שככל שמספר הספרות במספר עלה, כך גדל אחוז
טעויות שיכול הספרות בקריאתו. לא כך לגבי
מילים. אחוז טעויות השיכול במילים לא היה
תלוי באורך המילה.
בעוד ששיכולי האותיות בקריאת מילים נטו להתבצע
יותר באמצע מילה, שיכולי ספרות בקריאת מספרים רב ספרתיים נטו להתבצע יותר בסוף
המספר – בין ספרת האחדות לספרת העשרות (36854-36845).
מה גורם
להבדלים הללו בשגיאות בקריאה של מילים ושל מספרים? ייתכן שההבדל הוא בהפנית הקשב. כאשר קוראים מילים הקשב מוקצה קודם
לאותיות הקצה - לאות הראשונה ולאות האחרונה.
רק אחר כך מוקצה הקשב לאותיות האמצע. יתכן שהסיבה לכך היא שאותיות הקצה מעוררות
מילים בלקסיקון האורתוגרפי שמועמדות להיות המילה הנקראת. הקשב לאותיות האמצע מופנה
רק מאוחר יותר ומוקצה לכל אותיות האמצע ביחד, ולכן אותיות אלה נמצאות בסיכון גבוה לשיכולים.
מכיוון שהקשב מופנה לאותיות האמצע במקביל, אורך המילה לא משפיע על אחוז טעויות
השיכול.
שלא כמו בקריאת מילים, בקריאת מספרים רב ספרתיים
הקשב מופנה ברצף, ספרה אחרי ספרה משמאל לימין. הספרות משמאל מקבלות את הקשב
ראשונות והקשב קושר אותן למיקומן היחסי כך שיש פחות בעיות מיקום בהן. הספרות
הימניות מקבלות את הקשב אחרונות, מקבלות הכי פחות קשב, ולכן עלולות להיות בהן יותר
טעיות שיכול. מכיוון שהקשב למספרים מופנה באופן רציף, ככל שהמספר ארוך יותר כך משאבי
הקשב במהלך קריאתו הולכים ומידלדלים והסיכוי לטעויות שיכול גדל.
אפשרות נוספת שמסבירה את הנטיה לשכל את שתי
הספרות האחרונות במספר רב ספרתי היא שלמרות שהקשב מופנה לספרות ברצף, יתכן שלשתי
הספרות האחרונות הוא מופנה באופן סימולטני.
אם זה כך, הסיבה לכך עשויה להיות תחבירית. ההמרה מספרות למילים של שתי
הספרות האחרונות היא שונה כאשר שתי הספרות האחרונות הן ספרות עשרה (כמו במספר
35416). מספר זה נקרא כמובן "שלושים
וחמש אלף, ארבע מאות ושש עשרה". ייתכן שמספרי העשרה מופקים כמילה אחת,
"ששסרה". אם זה כך, הדבר מעודד
עיבוד סימולטני של שתי הספרות האחרונות. עיבוד סימולטני והפנית קשב סימולטנית לשתי
ספרות עלולים לגרום לשיכול ביניהן. הבעיה עם הסבר זה היא שהוא ספציפי למצב בו שתי
הספרות האחרונות הן מספר עשרה (11-19).
לדעתי, ככל
שמספרים רב ספרתיים ארוכים יותר כך יש יותר טעויות שיכול בקריאתם בגלל עליה בעומס
התחבירי. כאשר קוראים מספר כמו 35416 יש לנתח אותו מבחינה תחבירית ולקשור כל ספרה
לערך שלה. ניתוח זה גוזל משאבי קשב רבים
יותר ככל המספר ארוך יותר.
כך ניתן
להסביר את הממצא המפתיע שאחת משתי המשתתפות ביצעה שיכולים רבים בקריאה של מספרים
רב ספרתיים בני ארבע וחמש ספרות שונות, אך כאשר התבקשה לקרוא את אותם המספרים
בצורה מפורקת (למשל לקרוא את המספר 3456 כ – "שלושים וארבע, חמישים ושש"
ולקרוא את המספר 34567 כ – "שלושים וארבע, חמש מאות ששים ושבע") היא
הצליחה לעשות זאת כמעט ללא טעויות. ההבדל
בין "שלושים וארבע אלף, חמש מאות ששים ושבע" לבין "שלושים וארבע,
חמש מאות ששים ושבע" הוא במילה "אלף" בלבד! הקריאה של "שלושים וארבע אלף, חמש מאות
ששים ושבע" קשה יותר מכיוון שהיא דורשת ניתוח תחבירי של המספר.
לכן, יתכן
שעוד לפני שהקשב מופנה לכל ספרה באופן רצפי משמאל לימין, הקשב מופנה למספר כולו
כדי לבצע ניתוח תחבירי ראשוני שלו.
החוקרים
מציעים שניתן להתמודד עם קושי בקריאה של מספרים רב ספרתיים ארוכים על ידי פיצול
המספר וקריאת הספרות שלו בזוגות ובשלשות.
הבעיה היא שכך הילד עלול "לפספס" את המשמעות התחבירית והכמותית
של המספר.
No comments:
Post a Comment