ביום
אביב נעים בשנת 1137, הקדוש הנוצרי סנט ברנרד מקליירבו טייל לאורך החוף של אגם
ז'נבה, כשהוא שקוע בתפילה ובמחשבה. בערב, כשחבריו דיברו על האגם הנהדר, הוא שאל
בהפתעה: "איזה אגם?". נזכרתי בסיפור הזה, המדגים כיצד אנחנו לא מבחינים
בדברים שאיננו מפנים אליהם קשב, כשקראתי על תאורית העיבוד המחזורי של התודעה (recurrent processing theory)
של .Victor Lamme תיאוריה זו מבחינה בין שני מימדים של עיבוד מנטלי:
עומק העיבוד וכיוון העיבוד.
St Bernard of Clairvaux
עומק העיבוד קשור
למספר האזורים במוח שמופעלים על ידי פיסת מידע. ככל שמעורבים אזורים רבים יותר
בעיבוד המידע כך העיבוד עמוק יותר. עומק העיבוד תלוי גם בקשב. כאשר מפנים קשב
למידע, מעבדים אותו באופן עמוק יותר (ראו תרשים מתוך המאמר שפרטיו למטה).
כיוון העיבוד קשור לשאלה האם המידע מעובד בכיוון אחד או בשני כיוונים. מידע שמעובד בכיוון אחד בא "מלמטה למעלה" ((FEED FORWARD. אנו מתחילים בעיבוד בסיסי של מרכיבי הגירויים שאנחנו שומעים, רואים וכו', הכולל תנועה, צבע וכיוון. המידע שהפקנו "עולה" במוח ועובר תהליכי עיבוד מורכבים יותר, למשל חיבור של חלקי הגירוי לשלם, והכנה של פעולה מוטורית בתגובה לגירוי (למשל הכנת התנועה שמניעה את מחבט הטניס כשהוא פוגע בכדור). מידע שמעובד בכיוון אחד, מלמטה למעלה, הוא תמיד לא מודע, גם אם הוא מעובד באופן עמוק, ואפילו משפיע על קבלת החלטות.
בהבנת מידע שמעובד בשני כיוונים מעורבים תהליכי ניבוי
שיורדים "מלמעלה למטה". אנו מצפים שהגירוי שאנו מתחילים לתפוס יהיה
אובייקט מסוים, וציפיות אלה עוזרות לנו לתפוס את אותו אובייקט. אנו מזהים גם
אובייקטים מוסתרים חלקית או באיכות נמוכה או בתנאי תאורה לא טובים בגלל שאנו לא
מסתמכים אך ורק על המידע שזורם מתהליכי התפיסה של הגירוי עצמו לעבר אזורים גבוהים
במוח, אלא משלבים בין מידע זה לבין מידע קודם שיש לנו על הגירוי שגורם לסט ציפיות
לגבי זהות הגירוי. כך קיים תהליך של משוב הדדי בין ציפיות שיורדות מלמעלה ותהליכי
תפיסה שעולים מלמטה. הציפיות מתקנות את מה שאנו תופסים כאשר הגירוי באיכות נמוכה,
ותהליכי התפיסה מתקנים את הציפיות במידה והגירוי שונה ממה שחשבנו שהוא, בתהליך מחזורי
חוזר ונשנה.
על פי תאוריית העיבוד המחזורי של התודעה, התודעה מגיעה כאשר המוח מתחיל לשלב בין מידע שזורם מלמטה למעלה למידע שזורם מלמעלה למטה. התאוריה מאפשרת שתי רמות של תודעה. הרמה הראשונה היא "לראות" (או "לשמוע" וכו) – המוח משלב בין מידע שזורם בשני הכיוונים, המידע קיים בתודעה, אך עיבודו אינו עמוק ומתבצע באזורים תחומים במוח. ברמה זו הקשב עדיין אינו מופנה לאובייקט. כאן ההבדל מתאוריית התודעה של דהאן, עליה דיברנו בפוסט קודם. לדעת דהאן, אם העיבוד לא עמוק, כלומר לא מתבצע באזורים נרחבים במוח, אין תודעה כלל.
הרמה השנייה של תודעה היא "לדעת" – המוח משלב בין מידע
שזורם בשני הכיוונים, עיבוד המידע עמוק ומתבצע באזורים רבים במוח, והקשב מופנה
לאובייקט. בשלב זה זיכרון העבודה נכנס לתמונה ויכול לעבד את הגירוי.
ההבחנה
הזו בין לראות לבין לדעת היא מעניינת מאד. אנחנו נתקלים בה כל הזמן בחיי היומיום
באופן קונקרטי ופשוט. למשל, לפני כמה ימים חיפשתי שמרים במזווה, וחשבתי שאין, כאשר
למעשה חבילת השמרים היתה הדבר הראשון שעמד מול עיני כשפתחתי את דלת המזווה. לא ראיתי
את השמרים מכיוון שלא הפניתי אליהם קשב.
אני
תוהה עד כמה אפשר להסביר מצבים מורכבים יותר באמצעות התאוריה הזו. לשם כך נזכרתי בספרה
המקורי והמעולה של מריה סמפל "איפה את, ברנדט?". הספר עוסק בשנינות
ובהומור בנושאים כמו הגבול בין שפיות לאי שפיות נפשית, שייכות וחריגת בחברה, מתי
אירוע חיים הופך לטראומה נפשית, תקינות פוליטית לגבי בריאות נפשית ועוד. אחת
הדמויות בספר, אודרי גריפין, היא אמא אמריקנית טיפוסית שגרה בבית פרטי בפרבר של
סיאטל ומעורבת בקהילת בית הספר של בנה קייל, שהוא בחור לא נחמד שמסתבך בסמים. בכל
פעם שצוות ביה"ס מזמין את אודרי לפגישה לגבי קייל, היא מתחמקת בתואנות שונות,
וכאשר היא נוכחת בפגישה כזו, היא מגנה על קייל בחירוף נפש ולא מצליחה לראות שום
בעיה בהתנהגותו. אודרי ממשיכה כך במצב של לראות ולא לדעת, עד שאירוע מטלטל גורם לה
להבין את המצב לאשורו.
במונחים
של התאוריה, נדמה לי שכל עוד אודרי ראתה ולא ידעה, התהליכים "מלמעלה
למטה" גברו על המידע שזרם "מלמטה למעלה" ודיכאו אותו. אודרי החזיקה
בתאוריה שלה על קייל, ולא נתנה למציאות לבלבל אותה. האירוע המטלטל עורר תהליכים
מחזוריים ששילבו בין המידע שהגיע מלמעלה למידע שהגיע מלמטה, ואיפשרו ידיעה. אולי זה
מה שאנחנו עושים בטיפול, עוזרים לעורר את התהליך המחזורי הזה שמוביל ממצב תודעה של
"לראות" למצב תודעה של "לדעת".
Mudrik,
L., Boly, M., Dehaene, S., Fleming, S. M., Lamme, V., Seth, A., & Melloni,
L. (2025). Unpacking the complexities of consciousness: Theories and
reflections. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 170,
106053.
מריה
סמפל, איפה את ברנדט?