?האם מצב היכולות הקוגניטיביות משפיע על הסלף

 

  הרבה מאד מתחושת העצמי שלנו טמונה בזיכרון האוטוביוגרפי, הזיכרון שלנו לאירועי החיים שלנו, ובעצם "סיפור החיים" שלנו.  אנשים בדרך כלל לא זוכרים אירועים עד גיל 4, וזוכרים יותר אירועים מחמש עד עשר השנים האחרונות של חייהם.  בנוסף לכך, אנשים נוטים לזכור יותר אירועים מהתקופה בה היו בני 10 עד 30 מאשר מתקופות אחרות בחייהם.  למה?  בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת מתרחשים יותר אירועים חדשים ומובחנים, ביניהם אירועים חשובים ליצירת הזהות העצמית.  בגלל ייחודיותם, אירועים אלה נשמרים בזיכרון טוב יותר.  אירועים אלה גם נשלפים יותר, מכיוון שהם משמשים כדוגמאות לאירועים דומים בהם נתקלים מאוחר יותר בחיים.  לתופעה זו של ריבוי זכרונות מגיל 10-30 יש גם הסבר קוגניטיבי:  המערכות הקוגניטיביות ומערכות הזכרון (כמו זיכרון העבודה והזיכרון לטווח ארוך) מתפקדים באופן אופטימלי בין הגילאים 10-30.   לכן האחסון ובעקבותיו השליפה של זכרונות שנוצרו בגילאים אלה הוא טוב יותר    

ההסבר הקוגניטיבי  לתופעת ריבוי הזכרונות בגילאי 10-30 קשור לגישת המערכות הבסיסיות לזיכרון אוטוביוגרפי.  גישה זו טוענת שזיכרון אוטוביוגרפי תלוי במערכות קוגניטיביות אחרות, מכיוון שהוא מערב את כל החושים (זכרון של אירוע כולל מראות, ריחות, טעמים, צלילים וקולות, מגע) וכן שפה ורגשות.  פגיעה באחת מהמערכות הקוגניטיביות תוביל לפי גישה זו לפגיעה בתוכן הזיכרון האוטוביוגרפי.

מה אנחנו יודעים על הצלחה במבחני זיכרון מילוליים וויזומרחביים? נשים מצליחות יותר מגברים במבחני זיכרון מילוליים, בעוד שגברים מצליחים יותר מנשים במבחנים ויזו מרחביים.  בעלי השכלה גבוהה מצליחים יותר במבחני זיכרון מילוליים וויזומרחביים מבעלי השכלה נמוכה.  מתבגרים ומבוגרים צעירים מצליחים יותר במבחנים כאלה מאשר מבוגרים בגיל העמידה, ואלה מצליחים יותר מאנשים זקנים.  הביצוע במבחני זיכרון ויזו מרחביים מגיע לשיא גבוה יותר בהתבגרות ובבגרות המוקדמת ויורד בתלילות רבה יותר בגיל העמידה והזקנה, מאשר הביצוע במבחני זיכרון ומילוליים.

אחת הדרכים למדוד זיכרון אוטוביוגרפי היא להשוות בין יכולת השליפה של אירוע אישי מייד לאחר התרחשותו לבין יכולת השליפה של אותו אירוע לאחר זמן מה.  כדי לבצע תהליך זה משתמשים בדרך כלל ביומנים.   ככל שהפרש הזמנים בין התרחשות האירוע לבין שליפתו גדל, רמת הזכירה שלו יורדת.  רמת הזכירה מושפעת גם מעוצמת האירוע בעיני האדם, תדירות הופעתו (אם הוא אירוע שכיח מאד, יהיה קשה להבחין בינו לבין אירועים דומים שהתרחשו לפניו או אחריו וכך יהיה קשה יותר לזכור אותו), והמידה שבה האדם חוזר ונזכר בו בתקופה שבין התרחשותו לנקודת הזמן בה הזכירה נבדקת.

מחקר חדש זה (משנת 2015)

The relation between verbal and visuospatial memory and autobiographical memory. 

  Kristo, Rouw, Murre and Janssen

http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1053810014001792

נערך, כמו מחקרים רבים אחרים בתקופה האחרונה, באמצעות האינטרנט.  החוקרים יצרו אתר אינטרנט ובו מבחני זיכרון שונים, ביניהם מילוליים וויזומרחביים, וכן שאלונים על זיכרון אוטוביוגרפי.  האתר פתוח לכל אדם שנרשם ועובר מספר מבחנים כאוות נפשו, במועדים הנוחים לו.

617 אנשים כתבו באתר האינטרנט על אירוע אישי שהתרחש באחד משלושת הימים האחרונים לפני מועד הכתיבה.  הם כתבו, על פי בקשת החוקרים, על מהות האירוע, מי היה מעורב, היכן האירוע התרחש ומתי, ותיארו פרט חשוב אחד ופרט לא חשוב אחד מהאירוע.  כמו כן הם דירגו את מידת החשיבות הכללית והרגשית של האירוע ועל מידת תדירותו.  אותם אנשים גם עברו באתר האינטרנט מבחני זיכרון מילוליים או ויזומרחביים.   לאחר יומיים, שבוע, שבועיים, חודש או חודש וחצי החוקרים יצרו קשר (אלקטרוני) עם אותם משתתפים, ושאלו אותם על האירוע שעליו כתבו. 

הסתבר, אנשים שהצליחו יותר במבחני הזיכרון המילולי והויזומרחבי הצליחו יותר במבחן הזיכרון האוטוביוגרפי (זכרו יותר פרטים מהאירוע) מאשר משתתפים מאותה קבוצת גיל שהצליחו פחות במבחני הזיכרון המילולי והמרחבי.  היכולת לזכור את האירוע האישי היתה קשורה חזק יותר לציונים במבחני הזיכרון המילולי מאשר לציונים במבחני הזיכרון הויזומרחבי.  החוקרים מציעים, שסיבה אפשרית לכך היא שהם לא שאלו על האירוע האישי (לא בזמן הכתיבה ולא בזמן התישאול) שאלות ויזומרחביות (למשל, מה האדם לבש, איך נראה המקום בו התרחש האירוע).   הפניה של תשומת לב להיבטים ויזו מרחביים של האירוע, היתה אולי תורמת לקשר רב יותר בין זיכרון ויזו מרחבי לבין זכירת האירוע האוטוביוגרפי.