כאשר אנו מאבחנים ילד, רצוי שלא ניגש לאבחון עם בטריה קבועה ומוכנה
מראש של מבחנים אותם אנו מעבירים לכל ילד.
רצוי מאד לבנות את המבחנים בהם אנו משתמשים בהתאם לשאלת האבחון.
כאשר הילד מופנה אלינו בשל בעיות בלמידה, יש לנו מספר מקורות מידע:
האינטייק עם המורה, ההורים והילד ושאלות
האבחון שעלו בו,
תצפיות שערכנו,
אבחון דידקטי או סיכום הוראה מתקנת שניתנה
לילד, ו/או אבחונים אחרים (של קלינאית תקשורת/מרפאה בעיסוק/נוירולוג וכדומה).
במידה ואין ברשותנו אבחון דידקטי או דיווח
מעמיק מצוות בית הספר (שכולל נתונים נורמטיביים) על תפקודי הילד בתחומי ההישג (קריאה/הבנת
הנקרא/כתיבה/הבעה בכתב/חשבון/חשיבה חשבונית) ביחס לגילו, אני ממליצה להתחיל את האבחון בבדיקת התחומים הללו.
מתוך המצב של הילד בתחומי ההישג (שהתקבל
ממקורות המידע שהוזכרו למעלה ואם היה צורך בכך, מהבדיקה שאנו עשינו), נבנה השערות
לגבי היכולות קוגניטיביות שעלולות להיות נמוכות אצל ילד זה ולגרום לקשיים אלה בתחומי
ההישג.
שתי דוגמאות מאד פשטניות לקשרים אפשריים:
הילד בכיתה ב' והוא מתקשה לפענח מלים
בודדות. נשער שהסיבה העיקרית לכך היא קושי
בפירוק והרכבה של מלים לצלילים המרכיבים אותן.
זהו קושי במודעות הפונולוגית (בעיבוד שמיעתי). ייתכן, שיש גם קושי בהתאמה אוטומטיות בין סמל
לצליל. זהו קושי בשיום מהיר (באחסון
ושליפה לטווח ארוך).
הילד בכיתה ה', הוא קורא באופן תקין אך
מתקשה להבין את הנקרא. סיבה אפשרית אחת יכולה
להיות ידע מגובש נמוך (חסר לילד אוצר מלים ו/או ידע כללי שמקשים עליו להבין את
הטקסט או שיש לו קשיים בדקדוק ובתחביר שאף הם פוגמים ביכלתו להבין את הנקרא). סיבה אחרת יכולה להיות קושי בהסקנת מסקנות
ובחשיבה מופשטת, שגורמים לכך שהוא יתקשה להבין מסרים סמויים בטקסט. זה מוביל אותנו לשער שהיכולת הפלואידית של הילד
עלולה להיות נמוכה.
כמובן שאנו צריכים לקחת בחשבון ולבדוק תרומה אפשרית של גורמים רגשיים
להנמכה בתחומי ההישג. אם אנחנו משערים
שעיקר הקושי בתחומי ההישג נובע מגורמים רגשיים, נרחיב את הבדיקה בכיוון זה ונמליץ
המלצות בהתאם.
אם אנחנו משערים שעיקר הקושי אינו נובע
מגורמים רגשיים, נתחיל בבדיקה של היכולות הקוגניטיביות ששיערנו שהן נמוכות. נבדוק כל יכולת באמצעות שני מבחנים. במידה ואנו מקבלים תוצאות סותרות, נוסיף מבחן
שלישי. אם אכן השערתנו אוששה וגילינו קושי,
אנחנו יכולים לעצור את הבדיקה כאן ולתת מייד המלצות לעבודה. לא תמיד נרצה להרחיב עוד ועוד את האבחון. כדי להגדיר את הילד כלקוי למידה אנחנו צריכים
לבדוק את כל היכולות
הקוגניטיביות, אך לא תמיד
חשוב לנו להגיע להגדרה. מה שחשוב לנו זה להגיע לתשובה לשאלת
האבחון. אם בדיקה מצומצמת נתנה
תשובה שנראית לנו מספקת, אנו יכולים לעצור כאן.
נתתי למעלה שתי דוגמאות פשטניות ביותר
לקישורים בין מצב בתחומי ההישג לבין יכולות קוגניטיביות. איני יכולה לפרט כאן עוד, בשל קוצר היריעה. אם ברצונכם להעמיק בהבנה של קשרים אלה, אני
ממליצה לקרוא בסדרת המצגות "משכל ויכולות קוגניטיביות" המופיעות בטור
הימני של הבלוג.
בכל מצגת שמציגה יכולת מסוימת, תמצאו תיאור של תופעות/מצבים שנוכל לשמוע
מהמורה או ההורים שיכולות לרמוז על קושי באותה יכולת. ניתן כמובן לשאול את המורה ו/או ההורים ו/או
הילד עצמו על התופעות הללו. אלה בדיוק הקישורים בין שאלת האבחון לבין קשיים
ביכולת קוגניטיבית שגורמים לבעיה המוצגת בשאלת האבחון.
בכל מצגת שמציגה יכולת מסוימת, מוסברת
הרלוונטיות של אותה יכולת לקריאה/כתיבה/חשבון ולתפקודים בית ספריים בכללותם (גם
חברתיים). מידע ספציפי בנושא חשבון, ניתן
לקרוא במצגת "מתמטיקה ויכולות קוגניטיביות חלק שני – קשרים בין יכולות
קוגניטיביות למתמטיקה", גם כן בטור הימני של הבלוג.
בכל מצגת כזו יש גם המלצות לעבודה במקרה שאותה
יכולת אכן מונמכת.
תודה רבה על המידע.
ReplyDeleteאני מסכים עם מה שכתבת וכמו שאומרים שכל ילד שונה ככה צריך להתייחס אל כל ילד כאשר עושים אבחון.
כאשר רציתי שבני יעבור אבחון חיפשתי מאבחנת דידקטית מומלצת בצפון הארץ, כזאת ששמעתי מחברים עליה שקודם כל עושה בדיקות ושואלת את הילד שאלות על מנת לקבל את המידע ובעזרתו להרכיב את האבחון של הילד.
אני חושב שזה דבר מאוד חשוב מבחינת חסכון משמעותי בזמן ( ככה המאבחנת יודעת על מה היא צריכה להתמקד יותר).
תודה על דבריך, אני שמחה שזה עוזר.
ReplyDelete