?קישור בין מספר למיקום מרחבי – מולד

מיפוי של מספרים במרחב בא לידי ביטוי בהיבטים רבים של מתמטיקה, ביניהם גאומטריה, מערכת הצירים, ומיפוי של מספרים לציר המספרים.  

הדרך בה ילדים תופסים כיצד מספרים ממופים במרחב משתנה מאד במהלך שנות הלימוד הראשונות.  ילדי גן יכולים לייצג מספרים במרחב באופן לא רנדומלי, אבל הייצוג שלהם הוא דחוס, ודומה לפונקציה לוגריתמית (למשל,  הם ממקמים את המספר 10 קרוב לאמצע על סקאלה של 1-100).  סולם לוגרתמי מבוסס על סדר של כמויות, כך שכל יחידה בסולם היא מכפלה של היחידה הקודמת.  סולם ריכטר הוא דוגמה לסולם לוגריתמי.  הייצוג הלוגריתמי הזה של מספרים הופך ליותר ויותר לינארי (כלומר, לייצוג הדומה לציר המספרים כפי שאנו מכירים אותו) עד כיתה ג' או ד'. 

היכולת למקם כמויות על ציר מספרים נחקרה בשבט מהאמזונס, שבשפתו יש מספר מוגבל של מלות מספר ושחבריו נחשפים למעט מאד לימוד פורמלי במתמטיקה (אם בכלל).  הסתבר, שהן ילדים והן מבוגרים משבט זה ממפים מספרים וכמויות במרחב באופן לוגריתמי.  ממצא זה מצביע על כך שלמיפוי מספרים במרחב יש שורשים גנטים ותרבותיים:  היכולת לייצג מספרים במרחב היא מולדת, אבל נדרשת למידה פורמלית כדי להפוך את הייצוג מלוגריתמי ללינארי.

מסתבר, שילדים דיסקלקולים בחברות מפותחות ממקמים אף הם מספרים על ציר המספרים באופן שהוא יותר לוגריתמי מלינארי, בהשוואה לילדים מקבוצת ביקורת. 

האם היכולת למקם מספרים על ציר מספרים באופן לינארי מושפעת מקשב???  אנחנו יודעים שלקשב יש תפקיד חשוב בתפיסת מספרים.  אימון בקשב (באמצעות משחקי וידאו) מגדיל את טווח ה – SUBITIZING (הכמות שניתן לתפוס במבט אחד מבלי לספור). 

במחקר זה

Anobile, G., Cicchini, G. M., & Burr, D. C. (2012). Linear mapping of numbers onto space requires attention. Cognition, 122(3), 454-459.‏  http://win.pisavisionlab.org/PDF_Publications_PisaVisionlab/Giovanni_Anobile_Publications/2012_Linear_mapping_of_numbers_onto_space.pdf

היו ארבעה משתתפים בלבד:  המחבר ושלושה סטודנטים.  המשתתפים ראו מקבצים של נקודות שנחשפו בפניהם על מסך מחשב לזמן קצר (הזמן הקצר לא איפשר לספור אותם כאשר כמות הנקודות היתה גדולה).  משימתם היתה למקם את מקבצי הנקודות, באמצעות לחיצה על העכבר, על ציר מספרים.  בכל פעם הופיע ציר מספרים שונה מתוך שלושה צירים אפשריים.  בקצה האחד של צירי המספרים צוירה נקודה אחת ובקצה השני – 10, 30 או 100 נקודות.  מספר הנקודות במקבץ שהיה צריך למקם על הציר נע בין 2 ל – 86 (כמובן שמקבץ 86 הנקודות הופיע רק עם ציר המספרים שהגיע ל – 100 נקודות).  בחלק מהמקרים הנבדקים נאלצו לבצע משימה נוספת שהתחרתה על הקשב (ללחוץ כאשר הופיע דפוס חזותי מסויים). 

כאשר לא היתה משימה שהתחרתה על הקשב, המשתתפים מיקמו את מקבצי הנקודות על הצירים באופן לינארי.  לעומת זאת, כאשר נאלצו לבצע גם את המשימה המתחרה, המשתתפים מיקמו את מקבצי הנקודות באופן לוגריתמי.  תוצאות אלה תומכות בטענה, שהייצוג הטבעי של מספרים הוא לוגריתמי, אפילו אצל מבוגרים טיפוסיים עם יכולת מתמטית תקינה, והפיכתו ללינארי דורשת משאבי קשב.