תפיסת כמות, דיסקלקוליה ותפיסת זמן

Cappelletti, M., Freeman, E. D., & Butterworth, B. L. (2011). Time processing in dyscalculia. Frontiers in psychology, 2.‏

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3243078/

כיצד אנו שופטים את משך הזמן של אירועים (בלי להביט בשעון)?  נניח של אירועים שאורכים שניות ספורות?  מן הסתם אנחנו מבצעים ספירה פנימית של מספר ה"שניות" שאורך האירוע.  משמעות הדבר היא, שאנו משתמשים במספרים כדי לאמוד זמן. 

הדבר בולט גם כאשר אנו לומדים לקרוא שעון (במיוחד אנלוגי).  כדי לקרוא שעון אנו צריכים לשלוט במספר מושגים מתמטים ("ארבע ורבע", "חמש וחצי", "רבע לשש" וכו') וכן להכיר את "מבנה הזמן" (יש ששים שניות בדקה, ששים דקות בשעה, 24 שעות ביממה), הדומה מבחינות מסוימות למבנה העשרוני של המספר. 

מחקר מעניין זה בדק היבטים של תופעות אלה.  במחקר השתתפו 12 מבוגרים שהוגדרו כדיסקלקולים, ו – 22 מבוגרים לא דיסקלקולים.

נדמה לי, שהחלוקה של המשתתפים לקבוצות לא היתה אופטימלית.  הדבר גורם לדעתי להחלשת הממצאים.  

כיצד הוגדרו המשתתפים כדיסקלקולים?  הם היו צריכים לעמוד בארבעה תנאים:

·         לקבל ציון נמוך ביותר מסטית תקן מהממוצע במבחן

DYSCALCULIA SCREENER

(עוד על המבחן בפוסט הזה מה – 9.7.14 ):

  http://beyondiq.blogspot.co.il/2014/07/dyscalculia-screener-brian-butterworth.html

בתנאי זה הם אכן עמדו. 

·         להיות בעלי משכל ממוצע לפחות.  גם בתנאי זה הם עמדו

·         להיות בעלי תפקוד לקוי במבחן ההישגים

.GAD, GRADED DIFFICULTY ARITHMETIC TASK   עיון בנתונים מראה לי שרבים מהם, שמונה מתוך 12 המשתתפים שהוגדרו כדיסקלקולים, קיבלו ציון ממוצע נמוך במבחן זה.  ציון ממוצע נמוך אינו ציון נמוך במובהק מהממוצע.   הציון הממוצע של כל 12 המשתתפים במבחן זה היה ממוצע נמוך.

·         להיות בעלי תפקוד לקוי בתת מבחן חשבון ב – WAIS-R.   עיון בנתונים מראה לי שמתוך 12 המשתתפים, ארבעה משתתפים קיבלו בתת מבחן זה ציון שבין 8 ל – 9, ולמשתתף נוסף היה ציון 7.  מכיוון שתת המבחנים מתפלגים עם ממוצע 10 וסטית תקן 3, חמישה משתתפים אלה אינם עומדים למיטב הבנתי בקריטריון של תפקוד לקוי בתת מבחן חשבון.

במאמר מצוין, ש – 22 המשתתפים בקבוצת הביקורת לא נבדקו ב – DYSCALCULIA SCREENER.  אך לא מצוינים מאפייני קבוצת הביקורת בשלושת הפרמטרים האחרים. 

תחת מגבלות אלה של שיוך המשתתפים לקבוצת הדיסקלקולים ולקבוצת הביקורת, אתייחס לממצאים בזהירות.  השאלות שנשאלו במחקר זה הן מעניינות כשלעצמן.

ראשית,  שאלו את המשתתפים שאלות על מצבי יומיום שדורשים הערכת זמן או ידע על זמן:

דוגמה לשאלות שדורשות הערכת זמן:  כמה זמן נדרש להכין כוס תה?  (מדובר באנגלים...)  כמה זמן נדרש כדי לטוס מלונדון לניו יורק (שאלה שמושפעת מאד מידע כללי).

דוגמה לשאלות שדורשות חישוב מדויק:  אם עכשיו השעה היא 10:35 אחר הצהריים, מה תהיה השעה בעוד שעתיים וחמישים דקות?

דוגמה לשאלות שדורשות ידע על עובדות זמן מדויקות: כמה שעות יש ביממה?

דוגמה לשאלות שבדקו יכולת להשוואת זמן: מה מאוחר יותר:  11:45 או 15:30?

לא היה הבדל בין דיסקלקולים לבין קבוצת הביקורת בשאלות שדורשות הערכת זמן, השוואת זמן וידע על עובדות מדויקות.  דיסקלקולים ביצעו פחות טוב באופן מובהק מקבוצת הביקורת במשימת חישוב מדויק של זמן.

לאחר שלב זה, בדקו החוקרים מהי ההשפעה של גירויים מספריים על תפיסת משך זמן.  לצורך זה ביצעו המשתתפים שתי משימות, שאתייחס כאן רק לאחת מהן:

המשתתפים ראו את הספרה 5 מוקרנת על מסך מחשב למשך זמן מסויים.  לאחר מכן הוקרנה ספרה שניה למשך זמן מסויים.  הספרה השניה היתה יכולה להיות 1 או 9.  המשתתפים היו צריכים להחליט האם הספרה השניה הוקרנה למשך זמן רב יותר או פחות מהספרה הראשונה.

אנחנו כבר יודעים, שאצל ילדים שאינם דיסקלקולים קיים מעין אפקט סטרופ מספרי.  משימת הסטרופ המספרי דורשת להחליט במהירות האפשרית איזו ספרה מבין שתי ספרות  (למשל, 3  5) גדולה יותר פיסית.   

כאשר יש התאמה בין ערך הספרה לגודלה הפיסי, למשל במצב 3  5,  הביצוע אצל ילדים שהתפתחותם תקינה הוא מהיר יותר מאשר כאשר אין התאמה בין ערך הספרה לבין גודלה הפיסי (למשל, במצב 3  5).  אצל ילדים דיסקלקולים אפקט זה אינו קיים.  הסיבה לכך היא, אולי, שילדים דיסקלקולים אינם קושרים בין הספרות לערך הכמותי שלהן.

אפקט הסטרופ המספרי מצביע על כך שאנחנו קושרים בין ערך כמותי של מספר לבין גודל פיסי.  זה יכול לרמוז על כך, שיתכן שאנו קושרים גם בין ערך כמותי לבין משך זמן.

זה מוביל אותנו לשער שמשתתפים מקבוצת הביקורת יחשבו שהספרה 1 מוקרנת למשך זמן קצר יותר ממשך הזמן בו הוקרנה הספרה 5 (בלי קשר למצב האמיתי).  זאת מכיוון שערכה הנמוך של הספרה 1 ישפיע על תפיסת משך הזמן הסובייקטיבי. 

 נוכל גם לשער, שמשתתפים מקבוצת הביקורת יחשבו שהספרה 9 מוקרנת למשך זמן ארוך יותר ממשך הזמן בו הוקרנה הספרה 5 (בלי קשר למצב האמיתי).  זאת מכיוון שערכה הגבוה של הספרה 9 (ביחס לספרה 5) ישפיע על תפיסת משך הזמן הסובייקטיבי.   

נוכל גם לשער, שאצל משתתפים דיסקלקולים אפקט זה לא יהיה קיים.  כלומר הם לא יתפסו את הספרה 1 כמוקרנת למשך זמן קצר יותר לעומת הספרה 5, ולא יתפסו את הספרה 9 כמוקרנת למשך זמן ארוך יותר מהספרה 5.  זאת מכיוון, שדיסקלקולים אינם קושרים בין ספרות לערך הכמותי שלהן.  כאשר ספרות לא מקושרות לערכן הכמותי, לא ניתן לבצע את הצעד הבא ולקשר בין הערך הכמותי למשך הזמן הנתפס.

ואכן, שיפוט משך הזמן של המשתתפים הדיסקלקולים לא הושפע מערכם הכמותי של המספרים.  שיפוט משך הזמן של המשתתפים מקבוצת הביקורת כן הושפעו מערכם הכמותי של המספרים.  משתתפי קבוצת הביקורת תפסו את הספרה 9 כמוקרנת למשך זמן ארוך יותר מהספרה 5.  הם תפסו גם את הספרה 1 כמוקרנת למשך זמן ארוך יותר מהספרה 5, אך כמוקרנת למשך זמן קצר יותר מהספרה 9.

משמעות הממצאים יכולה להיות, שאנו קושרים בין ערך כמותי לבין משך זמן סובייקטיבי.  אנשים עם דיסקלקוליה כנראה מתקשים לבצע קישור זה.  אולם נדרשים לדעתי מחקרים נוספים עם מספר נבדקים רב יותר וחלוקה קפדנית יותר לקבוצות כדי לאשש ממצאים אלה.