ברוכים הבאים! בלוג זה נועד לספק משאבים לפסיכולוגים חינוכיים ואחרים בנושאים הקשורים לדיאגנוסטיקה באורייטנצית CHC אבל לא רק.

בבלוג יוצגו מאמרים נבחרים וכן מצגות שלי וחומרים נוספים.

אם אתם חדשים כאן, אני ממליצה לכם לעיין בסדרת המצגות המופיעה בטור הימני, שכותרתה "משכל ויכולות קוגניטיביות".

Welcome! This blog is intended to provide assessment resources for Educational and other psychologists.

The material is CHC - oriented , but not entirely so.

The blog features selected papers, presentations made by me and other materials.

If you're new here, I suggest reading the presentation series in the right hand column – "intelligence and cognitive abilities".

נהנית מהבלוג? למה שלא תעקוב/תעקבי אחרי?

Enjoy this blog? Become a follower!

Followers

Search This Blog

Featured Post

קובץ פוסטים על מבחן הוודקוק

      רוצים לדעת יותר על מבחן הוודקוק? לנוחותכם ריכזתי כאן קובץ פוסטים שעוסקים במבחן:   1.      קשרים בין יכולות קוגניטיביות במבחן ה...

Saturday, September 17, 2016

האם הזיכרון האפיזודי הוא יכולת קוגניטיבית (צרה)? חלק שני: הבדלים בינאישיים בזיכרון האפיזודי- המקרה של זיכרון אפיזודי גבוה וחזק במיוחד.



האם הזיכרון האפיזודי יכול להיות יכולת קוגניטיבית (צרה)?  לשם כך עליו לעמוד במספר תנאים.  באחד מהם דנו בפוסט הקודם.  ראינו, שלזיכרון האפיזודי קו התפתחותי לאורך החיים.  הוא מתפתח מגיל שש בערך ומידרדר בזיקנה.

האם קיימים הבדלים בינאישיים בזיכרון האפיזודי?  כלומר, האם בתוך אותה קבוצת גיל, ישנם אנשים שיש להם זיכרון אפיזודי עשיר לעומת אנשים אחרים, שיש להם זיכרון אפיזודי דל?  מסתבר שכן. 

בפוסט זה נדון בקבוצת האנשים שיש להם זיכרון אפיזודי חזק ועשיר במיוחד. 

ראשית ניזכר במספר מושגים: 

זיכרון אפיזודי הוא זיכרון לאירועי חיים שאנו עצמנו חווינו במקום מסוים ובזמן מסויים.  לזיכרון האפיזודי מתלווה החוויה, התחושה של "להיות באירוע, במקום ההוא ובזמן ההוא". 

זיכרון אוטוביוגרפי מורכב משילוב של זכרונות אפיזודים עם ידע סמנטי על עצמנו ועל דברים שהתרחשו בעולם במהלך חיינו.  ידע סמנטי על עצמנו הוא, למשל, ידע על האופי שלנו ועל התחביבים שלנו ועל מקומות בהם ביקרנו, באופן שאינו בהכרח קשור לזכרונות אפיזודיים מסוימים (אני יכולה לדעת שביקרתי במקום מסויים ולדעת כיצד מקום זה נראה, אך לא לזכור את חווית הביקור עצמו).

זיכרון סמנטי הוא אוצר הידע המגובש שצברנו (עובדות, רעיונות, משמעויות מלים ומושגים, ידע על התרבות שלנו).   

במונחי CHC, היכולת הרחבה "ידע מגובש" היא התוכן שיש לנו בזיכרון.  היכולת הרחבה "אחסון ושליפה לטווח ארוך" היא תהליכי האחסון (הלמידה) ותהליכי השליפה של התוכן הזה. 

בשנת 2000 קיבל פרופ' McGaugh, נוירופסיכולוג באוניברסיטת קליפורניה, אימייל שסקרן אותו מאד.  הכותבת היתה אשה בת 34, שכתבה כך:  "מאז שהייתי בת 11, יש לי יכולת שלא תיאמן לזכור את העבר שלי...אני יכולה לקחת תאריך, בין 1974 להיום, ולומר לך באיזה יום בשבוע חל תאריך זה, מה עשיתי באותו יום, ואם קרה משהו חשוב באותו יום (למשל פיצוץ מעבורת החלל צ'לנג'ר)  - אני יכולה לתאר לך גם את זה.  אני לא מסתכלת בלוח שנה לפני כן...בכל פעם שאני רואה תאריך בטלויזיה (או בכל מקום אחר) אני חוזרת באופן אוטומטי לתאריך זה וזוכרת היכן הייתי, מה עשיתי, באיזה יום בשבוע חל תאריך זה, וכן הלאה והלאה והלאה.  זה מתמיד, בלתי נשלט ולגמרי מתיש אותי".

"אנשים מסוימים קוראים לי "לוח השנה האנושי" בעוד שאנשים אחרים בורחים מהחדר בפחד.  התגובה האחידה שאני מקבלת מכל מי שמתוודע לראשונה ל"כשרון" הזה היא תדהמה.  ואז אותם אנשים מתחילים לזרוק לי תאריכים כדי לנסות לבלבל אותי...עד עתה אף אחד לא הצליח לעשות זאת!  מרבית האנשים קוראים לזה "כשרון" אבל אני קוראת לזה עול.  כל חיי עוברים בראשי כל יום וזה גורם לי להשתגע!!!..."

פרופ' מגו ואנשי צוותו היו מאד סקפטים לגבי התופעות שתיארה האשה, אך בכל זאת הזמינו אותה לפגישה.  פגישה זו הובילה לחמש שנים במהלכן אשה זו עברה אינספור מבחנים וראיונות.  מהר מאד התברר לפרופ' מגו ולאנשי צוותו, שהזיכרון שלה היה שונה ממקרים אחרים של זכרונות טובים במיוחד שדווחו בספרות המקצועית.   היא לא היתה טובה באחסון ושליפה של רשימות ארוכות של מלים, למשל.  הזכרונות שלה היו מאד אישיים.  הם היו קשורים לדברים שעניינו אותה ולתאריכים שהתרחשו במהלך חייה.

החוקרים אימתו את זכרונה האוטוביוגרפי עם אירועים שרשמה ביומנים האישיים שאותם חיברה מאז גיל 10 ועם אירועים שסיפרה להם אמה.  לגבי אירועים במרחב הציבורי ("פיצוץ מעבורת צ'לנג'ר")  - החוקרים יכלו לאמת את התאריכים, היום בשבוע בו התרחשו ופרטים של אירועים אלה שהיא זכרה באמצעות מקורות מידע חיצוניים. 

החוקרים נהדמו לגלות עד כמה הזיכרון האוטוביוגרפי של אשה זו יוצא דופן.  הם פרסמו את המקרה שלה במאמר בשנת 2006. 

לא עבר זמן רב מפרסום המאמר, והסיפור שלה עורר עניין עצום בתקשורת.  בתחילה היא שמרה על חסיון זהותה אך לאחר מכן החליטה להיחשף בשמה -  Jill Price    בכתבות כמו זו למשל. 

בעקבות הפרסום התגלו ששה אנשים נוספים, עליהם נעשתה כתבה מעניינת מאד בתכנית 60 MINUTES, שזה חלקה הראשון וזה חלקה השני.   
  
לאט לאט החלו להתגלות עוד אנשים עם תסמונת זו, שקיבלה את השם HSAM – HIGHLY SUPERIOR AUTOBIOGRAPHICAL MEMORY.   כעת ידועים בעולם כ – 50 אנשים כאלה, ומתחילים להסתמן מאפיינים משותפים להם:

א.  אירגון של הזיכרון לפי תאריכים.  אנשים אלה יכולים לשלוף זיכרון אפיזודי על פי תאריך מסויים בשנה מסויימת.  הם אף יודעים מה היה היום בשבוע באותו תאריך.  זה עובד גם בכיוון השני:  כאשר נותנים להם שם של אירוע שהתרחש בתקופת החיים לגביה יש להם זיכרון אוטוביוגרפי גבוה (בדרך כלל מעל גיל 10), הם יכולים לומר את התאריך המדויק בו אירוע זה התרחש.  האירוע לא חייב להיות בולט מאד, אך הוא צריך להיות אירוע שעניין אותם במיוחד (אפילו אפיזודה מסויימת מתוך סדרת טלויזיה בה נהגו לצפות).  רבים מאנשים אלה נוהגים לשלוף זכרונות על פי תאריכים (למשל, לשלוף מה שקרה בתאריך של היום לפני שנה, שנתיים, שלוש וכן הלאה עד גיל 10). 

ב.  רגישות גבוהה ותגובה רגשית עוצמתית יחסית לאירועי חיים רבים.  כאשר אנשים עם HSAM            שולפים אפיזודה שהתרחשה לפני שנים רבות, הם חיים אותה מחדש במלוא העוצמה הרגשית בה חשו כאשר חוו אותה לראשונה.  כפי שאומר אחד מהם, Joey DeGrandis, "אם תתן לי תאריך מסוים, אוכל לספר לך משהו שקרה לי באותו יום...ואת הרגשות הקשורים לזה.  כאשר אני נזכר בדברים האלה אני ממש נמצא שם מבחינה רגשית.  אני זוכר איך הרגשתי בזמן מסויים בחיות רבה מאד...זו חוויה חושית כאילו אני חי מחדש את אותו יום.  הזיכרון יעורר דימויים, רגשות, איך אדם כלשהו נראה כשהוטל עליו אור מסויים ודברים כאלה"..."כל דבר שאני חווה  -  אני חווה עם המון רגש".    

ג.  שילוב גדול מהרגיל בין הזיכרון הסמנטי לזיכרון האפיזודי.  לאנשים עם HSAM יש לא רק זיכרון אוטוביוגרפי עשיר אלא גם רפרטואר רחב של מידע על אירועים שהתרחשו במרחב הציבורי (כולם, כאמור, קשורים בתאריכים בהם התרחשו).  מידע השייך למרחב הציבורי בדרך כלל נשמר בזיכרון הסמנטי ללא ההקשר בו הוא נרכש (למשל, אני לא זוכרת היכן הייתי ומה עשיתי כאשר נחשפתי לראשונה למושג "תקינות פוליטית".  ברור שהיה אירוע בו למדתי על קיומו של מושג זה, אך המושג קיים כעת במאגר הידע הסמנטי שלי ללא ההקשר בו רכשתי אותו). 

רק אירועים במרחב הציבורי שהם מאד יוצאי דופן מקודדים אצלנו בזיכרון ביחד עם ההקשר בו הם נרכשו.  למשל, מן הסתם כל אחד מאיתנו זוכר היכן היה ומה עשה כאשר נודע לו לראשונה על רצח רבין או על הפיגוע במגדלי התאומים.  אנחנו כמובן זוכרים גם את התאריכים בהם אירועים אלה התרחשו.  נראה לי, שהתגובה הרגשית העוצמתית שאירועים כאלה מעוררים גורמת לכך שהם לא ינותקו מהקשרם האפיזודי ושהם לא יהפכו לעוד פיסת מידע שיש לנו במאגר הידע המגובש. 

אצל אנשים עם HASM   אירועים רבים יותר שמתרחשים במרחב הציבורי, מהם בעלי חשיבות שולית (כמו סדרה קומית בטלויזיה בה הם צפו בתאריך מסויים) מקושרים לחוויות אפיזודות ספציפיות.  אנשים אלה בדרך כלל יודעים את התאריך בו התרחש האירוע והיכן הם היו כאשר הם שמעו על האירוע.  אני משערת, לאור דבריו של ג'ואי דגרנדיס ואנשים אחרים עם HSAM, שייתכן שאירועים רבים יותר מעוררים אצלם תגובה רגשית עוצמתית בעת התרחשותם, מה שגורם לכך שהם לא ינותקו מהקשרם.  שמירת האירוע שהתרחש במרחב הציבורי ביחד עם ההקשר האוטוביוגרפי בו למדת על אירוע זה לראשונה עוזרת לארגן את הזיכרון הסמנטי וכן עוזרת לשלוף אירועים אלה מהזיכרון הסמנטי.  אצל אנשים עם HSAM יש טשטוש של ההבחנה בין ידע מגובש סמנטי לבין זיכרון אפיזודי. 

האם זה אומר, שאולי ניתן לסייע לילדים עם קושי באחסון ובשליפה מהזיכרון לטווח ארוך על ידי קישור מידע סמנטי למידע אפיזודי (למשל, לעודד העלאת זכרונות על ביקורים של הילדים בירושלים כאשר לומדים על אירועים הסטורים שהתרחשו בירושלים)?  ההבדל הוא שכאן הקישור לחוויה האפיזודית נעשה בדיעבד, בעוד שאצל אנשים עם HSAM הקישור בין המידע הסמנטי לאפיזודי נוצר ונשמר מרגע התרחשותו.   אם במהלך השיעור על ההיסטוריה של ירושלים היה מתרחש אירוע יוצא דופן, למשל כניסה של להקת ציפורים לכיתה, אירוע זה היה אולי מגדיל את הסיכוי לכך שהמידע שנלמד באותו שיעור ישלף בקלות רבה יותר כאשר התלמיד נזכר בלהקת הציפורים שהתעופפה בכיתה.  אבל לא ניתן להצמיד אירוע יוצא דופן כזה לכל פיסת מידע נלמדת....

ד.  קווים של OCD בחיי היומיום.  נראה, שלאנשים עם HSAM יש קווים מסויימים של OCD.  למשל, חלקם מקפידים לשמור על סדר ספציפי ומסויים בחפצים שלהם.  לא ברור לי אם הזיכרון האוטוביוגרפי הטוב במיוחד התפתח כסגנון התמודדות עם קושי או חרדה באמצעות אירגון ותיעוד של הזיכרונות, או שאולי קווי ה – OCD התפתחו כדרך להתמודד עם ההצפה בזכרונות אוטוביוגרפים, חלקם בלתי נעימים, או שפשוט יש מתאם בין הסימפטומים של HSAM  ושל OCD.  יש דמיון בין מבנה המוח של אנשים עם HSAM לבין מבנה המוח של אנשים עם OCD.  לשניהם יש הגדלה ב – CAUDATE וב – PUTAMEN

 ה.  תחזוק:  אנשים אלה מרבים להפעיל את הזיכרון האוטוביוגרפי שלהם ברגעי מנוחה, באופנים שככל הנראה תורמים לאירגון שלו ולתחזוק שלו.  למשל, הם נזכרים בכל התאריכים בהם ביקרו במסעדה מסויימת ועל מה שהתרחש בכל ביקור.  או למשל, בכל ערב הם נזכרים במה שקרה באותו יום לפני שנה, שנתיים, שלוש וכן הלאה עד גיל 10.  או שהם מנסים להיזכר בכמה שיותר תאריכים משנה מסויימת.   חלקם  מנהלים יומן בו הם מתעדים את חייהם.   יש חוקרים שרואים גם במנהגים אלה של תחזוק הזכרונות קווים של OCD

ו.  ממצאים נוירולוגים –לאנשים עם HSAM יש שוני מורפולוגי בתשעה מבנים מוחיים לעומת אנשים מקבוצת ביקורת, ביניהם, כאמור למעלה, הגדלה ב – CAUDATE וב – PUTAMEN.     

ז.  לפחות לגבי האנשים הראשונים שהתגלו עם התסמונת הזו, היה לרובם קושי להחזיק זוגיות ולהקים משפחה.  אחת ההשערות לגבי זה היא שהם זוכרים היטב אירועים לא נעימים ורגעי קונפליקטים עם בני הזוג, מה שכנראה מקשה עליהם להתגבר ולהמשיך הלאה.   

לסיכום:  שאלנו האם זיכרון אפיזודי יכול להיות יכולת קוגניטיבית צרה.  כדי להיות יכולת צרה הוא צריך לעמוד במספר תנאים.  אחד מהם הוא הבדלים בינאישיים.  בפוסט זה התחלנו לדון בהבדלים בינאישיים בזיכרון האפיזודי, והתמקדנו ב – HSAM  - אנשים עם זיכרון אפיזודי חזק וגבוה במיוחד.



Parker, E. S., Cahill, L., & McGaugh, J. L. (2006). A case of unusual autobiographical remembering. Neurocase, 12(1), 35-49.  http://www.psych.ufl.edu/~fischler/Hm/Parker06_MemorySavant.pdf

LePort, A. K., Mattfeld, A. T., Dickinson-Anson, H., Fallon, J. H., Stark, C. E., Kruggel, F., ... & McGaugh, J. L. (2012). Behavioral and neuroanatomical investigation of highly superior autobiographical memory (HSAM). Neurobiology of learning and memory98(1), 78-92.  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3764458/

LePort, A. K., Stark, S. M., McGaugh, J. L., & Stark, C. E. (2015). Highly superior autobiographical memory: Quality and quantity of retention over time.Frontiers in psychology, 6.  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4720782/


No comments:

Post a Comment