למה ידע חשבוני אינו חלק מהידע המגובש?

Cappelletti, M., Butterworth, B., & Kopelman, M. (2001). Spared numerical abilities in a case of semantic dementia. Neuropsychologia, 39(11), 1224-1239.‏

ידע מגובש מוגדר ב – CHC כ"רוחב ועומק הידע והכישורים המוערכים על ידי התרבות בה האדם חי".   הכוונה היא להתמצאות שלנו בסביבה בה אנו חיים, ב"להיות ישראלי", ב"להיות מערבי".  הידע המגובש כולל את ההיכרות שלנו עם דמויות מפתח בתרבות הישראלית, עם יצירות תרבותיות (ספרות, קולנוע וכו'), עם אתרים בארץ, עם החברה הישראלית.  היבט נוסף של הידע המגובש הוא היכרות שלנו עם סכמות ותסריטים רלוונטיים לחברה המערבית ולחברה הישראלית (איך אוכלים פלאפל; איך מתקיימות פגישות עסקיות).  הידע המגובש כולל גם את הידע הלקסיקלי שלנו (הידע שלנו על מלים ומשמעויותיהן), ואת הידע שלנו בדקדוק ובתחביר של שפת האם.

יכולת כמותית מוגדרת ב – CHC כ"רוחב ועומק הידע הקשור למתמטיקה".  יכולת כמותית כוללת ידע נרכש על מתמטיקה, כמו ידע על סמלים מתמטים (פאי, סיגמה, שורש, אינסוף), ידע על פעולות מתמטיות (חיבור, חיסור, כפל, חילוק, חזקה וכו')   וידע על פרוצדורות חישוב (חילוק במאונך וכו').

אם הידע המתמטי נרכש כמו הידע המגובש, מדוע הוא אינו חלק מהידע המגובש, באותו אופן שבו הידע שלנו בתחום ההיסטוריה, למשל, הוא חלק מהידע המגובש?

תשובה אחת לשאלה זו ניתן לקבל מתוך הסתכלות באנשים עם פגיעות ראש או מחלות נוירולוגיות.  האם כאשר נפגע הידע המגובש, נפגעת גם היכולת המתמטית?  אם כן, ייתכן שניתן לקבץ אותם יחדיו.  אם לא – כנראה שחשוב להבחין ביניהם.

דמנציה סמנטית היא מחלה נוירולוגית המאופיינת באובדן של זיכרון סמנטי.  המאפיין הבולט ביותר הוא אבדן של משמעויות של מלים.  לאדם עם דמנציה סמנטית קשה בתחילה לשלוף מילים מזיכרונו (למשל, הוא יכול לתאר אובייקט ספציפי אך לא מצליח לשלוף את שמו).   ככל שהמחלה מתקדמת מתפתחת פגיעה הולכת ומחריפה בהבנת משמעויות של מלים.  למשל, אם נציג בפני אדם עם דמנציה סמנטית עט, ואז נציג לו ספר ומחברת, ונבקש ממנו לבחור את האובייקט שקשור לעט, הוא יתקשה לעשות זאת.  במשימה זו לא נדרש שיום.  כלומר, אנשים עם דמנציה סמנטית לא רק מתקשים לשלוף מזיכרונם את המלה "עט" בהינתן האובייקט עט, אלא גם מאבדים את המשמעות של האובייקט עט (ולכן לא יכולים לבחור ב"מחברת").

הדיבור הספונטני של אנשים עם דמנציה סמנטית, למרות שהוא שוטף ויכול להיות תקין מבחינה דקדוקית ותחבירית, מאופיין בקשיים בשליפת מלים, שגיאות סמנטיות והעדר תוכן.  אנשים אלה הם בדרך כלל בעלי אוריינטציה תקינה לזמן ולמקום, התפיסה החזותית שלהם והיכולת שלהם לפתור בעיות לא מילוליות הן תקינות, וכך גם הזיכרון האוטוביוגרפי לאירועים שהתרחשו בתקופה האחרונה. 

מאמר זה של   Cappelletti,  Butterworth  and   Kopelmanמציג מחקר בו נבדקה היכולת המתמטית של אדם עם דמנציה סמנטית.  האדם היה בן 65, בנקאי לשעבר עם 12 שנות לימוד.  הוא התקשה לשיים אובייקטים ומקומות, היתה לו פגיעה בהבנת שפה, הוא לא היה מסוגל לקרוא עיתון, אך הוא היה מסוגל לזהות אנשים ומקומות.  הזיכרון שלו לאירועי עבר היה תקין יחסית.  אדם זה נאבק כדי לבטא את עצמו, בחוזרו שוב ושוב על מספר ביטויים.  הדיבור הספונטני שלו היה תקין מבחינת תחביר אך נעדר תוכן והכיל ביטויים רבים שחזרו על עצמם.  הוא התקשה להבין שאלות ונטה לתת תשובות מעורפלות.  הוא התקשה לנהל שיחה מכיוון שהתקשה לשלוף מלים רבות.  לא ניתן היה לערוך לו מבחן משכל אך הציון שלו במטריצות רייבן היה בין אחוזון 50 לאחוזון 75.

אדם זה התקשה מאד במבחני ידע סמנטי מילולי.  הוא לא יכול היה לומר אפילו מלה אחת במבחני שטף סמנטי.  הוא כמעט ולא היה מסוגל לשיים אובייקטים כלל.  הוא לא היה מסוגל כלל למיין מלים לפי קטגוריות.  הוא ביצע גרוע במשימה של התאמה בין שם של אובייקט לתמונתו. הוא לא היה מסוגל להגדיר מלים. 

  במשימות סמנטיות לא מילוליות אדם זה ביצע קצת יותר טוב, אך עדיין היו לו קשיים רבים.  למשל, הוא הצליח למיין תמונות של אובייקטים לפי קטגוריות על (חיות, ירקות, רהיטים) אך התקשה למיין לפי תת קטגוריות.  הוא הצליח ב – 65% מהפעמים לבחור את האובייקט הגדול (בחיים, לא בתמונה) מבין זוגות של תמונות של אובייקטים שהוצגו בפניו.  הוא הצליח ב – 52% להתאים בין תמונות לפי מאפיינים משותפים שלהן. 

אבל כאשר החוקרים בדקו את הידע המתמטי שלו, אדם זה הפגין תפקוד תקין.  הוא ספר היטב קדימה ולאחור, הצליח לכתוב ולקרוא מספרים, ולהשוות בין גדלים.  הוא היה מסוגל לפתור תרגילי חשבון חד ספרתיים שהוצגו בעל פה.  היה לו קשה יותר לפתור תרגילים רב ספרתיים כתובים, במיוחד תרגילי כפל, אך מרבית השגיאות שלו היו פרוצדוראליות.  כלומר הוא עדיין הבין את התרגיל, אך איבד את הפרוצדורה הנכונה כדי לפתור אותו. 

המבחנים המתמטים היחידים בהם אותו אדם התקשה דרשו הבנת שפה או הפקת שפה.  למשל, הוא התקשה במבחני אומדן בשל קושי להבין את ההנחיות.  הוא התקשה להשיב על שאלות על ידע מספרי אישי (בן כמה אתה? מה מספר הנעליים שלך?) וידע מספרי לא אישי (כמה חודשים יש בשנה? מהי נקודת הרתיחה של מים?), והתקשה להגדיר פעולות מתמטיות (מה זה כפל?).   

 לסיכום, לאדם זה עם דמנציה סמנטית, היתה פגיעה חמורה בידע על מלים ועל משמעויות של מלים ומושגים.  לעומת זאת התחביר והדקדוק שלו היו תקינים.  הוא היה מסוגל לנהל שיחה שוטפת אך ריקה מתוכן.  הידע המתמטי שלו היה רובו ככולו תקין. 

מה משמעות הדבר?

דבר אחד שניתן ללמוד הוא שהידע המתמטי אינו עוד היבט של הידע המגובש, כמו ידע בהיסטוריה למשל, אלא מערכת נפרדת.  זה יכול להצדיק את קיומן של שתי יכולות נפרדות, ידע מגובש ויכולת כמותית. 

דבר שני שעולה בדעתי, ושאינו כתוב במאמר, הוא זה: 

התחביר והדקדוק הן מערכות כללים אותם אנו מיישמים על השפה.  כתבתי בפוסט אחר, שרכישת דקדוק מתבצעת במערכת הזיכרון הפרוצדוראלי ולא הסמנטי.  אולי כאן יש גורם משותף לחשבון ולתחביר ודקדוק:  גם מתמטיקה מתבססת על מערכת כללים אותם אנו מיישמים על המספרים.  ניתן להציג את המבנה העשרוני של המספר כמערכת תחבירית:  כשם שמיקום המלה במשפט משנה את משמעות המשפט, כך מיקום הספרה במספר משנה את משמעות המספר.  

אולי זה אומר שהרבה מהידע המתמטי או מהפעולות המתמטיות נשען על הזיכרון הפרוצדוראלי?  אמנם אדם זה ביצע שגיאות פרוצדוראליות בתרגילי כפל, אך גם ספירה קדימה ולאחור (אותה הוא ביצע היטב) היא פרוצדורה, גם פתירה של תרגילי חיבור, חיסור וחילוק (אותם ביצע היטב) דורשת הפעלת פרוצדורה, וכתיבה וקריאה של מספרים (שגם אותם ביצע היטב) דורשת יישום של "תחביר מתמטי". 

אני מגיעה פעם נוספת לאותה מסקנה, שהזיכרון הפרוצדוראלי, אותו אנו לא נוהגים לבדוק בהעדר מבחנים מתאימים, חשוב יותר מכפי שנדמה לנו.