למה טוב לטעות

Metcalfe, J. (2017). Learning from Errors. Annual Review of Psychology, 68, 

http://www.columbia.edu/cu/psychology/metcalfe/PDFs/Learning%20from%20errorsAnnual%20ReviewMetcalfe2016.pdf

מאמר מנחם מאד.

האם ביצוע שגיאות במהלך למידה הוא דבר טוב או רע?  האם קיימים הבדלים בין תרבותיים בהתייחסות לביצוע שגיאות במהלך למידה?  האם הבדלים אישיותיים משפיעים על למידה משגיאות?  האם ניתן לתקן טעות שנעשית בבטחון רב?  המאמר דן בסוגיות מעניינות אלה.

הבדלים בין תרבותיים בהתייחסות לביצוע שגיאות במהלך למידה

חוקרים צילמו שיעורים במתמטיקה לכיתה ח' במדינות שונות, כולל ארה"ב ויפן.  הם גילו הבדלים 

משמעותיים בהתייחסות לביצוע שגיאות בלמידה במדינות אלה.

בארה"ב המורים נוטים ללמד פרוצודורות לביצוע סוגים שונים של בעיות או תרגילים, ואז נותנים לתלמידים 

לתרגל אותן.  הוראה ישירה זו מצמצמת ביצוע שגיאות ולעתים מונעת אותן.  המורה לא מחזק תגובות של תלמידים שאינן עולות בקנה אחד עם הפרוצדורות שנלמדו, גם כשהן נכונות.   בארה"ב בדרך כלל לא נערך בכיתה דיון העוסק בשגיאות או בתשובות נכונות שילדים הגיעו אליהן בדרך שונה מזו שנלמדה.  הנטיה היא להמעיט בהתייחסות לשגיאות או לדרכים אלטרנטיביות, ולתת שבח על תשובות נכונות על פי הדרך בה 

הנושא נלמד.  שבח אינו מעודד את התלמידים לחשוב, לבקר ולחקור את תהליכי החשיבה שלהם. 

ביפן, לעומת זאת, השיעור מתחיל בכך שהתלמידים מנסים לפתור את הבעיות או התרגילים בעצמם, עוד לפני שלמדו כיצד לעשות זאת.  תהליך זה עשוי להיות רצוף טעויות, נסיונות שגויים וכשלונות.  המורה מצפה מהתלמידים להיאבק בבעיות ולבצע שגיאות.  המורה מצפה שהתלמידים ירגישו שתהליך הלמידה הוא קשה.  הזמן אותו התלמידים משקיעים במאמץ לפתור את הבעיות או התרגילים נחשב כשלב הכרחי בתהליך הלמידה.  רק לאחר שלב זה מתקיים דיון בהנחיית המורה.  בדיון זה התלמידים מספרים על הדרכים בהן השתמשו, מתארים את הקשיים בהם נתקלו ואת התובנות אליהן הגיעו ומקבלים משוב מהמורה המחלץ מדבריהם את העקרונות ואת הדרכים לפתרון.  הנורמה ביפן היא דיון מורחב בשגיאות, בסיבות להן ובדרכים בהן הן מחד נראות כדרך הסבירה להגיע לפתרון ומאידך מובילות לתשובות לא נכונות.  כמו כן דנים בסיבות לכך שתשובה נכונה היא נכונה.  דיון מעמיק זה בתהליכי החשיבה העומדים בבסיס שגיאות מעודד את התלמידים לחשוב ולחקור את תהליך העבודה שלהם.  השגיאות שהתלמידים עושים נותנות מידע חשוב למורה ומכוונות אותו לדברים עליהם הוא צריך לשים דגש בהוראה.  כאשר תלמידים מנסים להתמודד בעצמם עם חומר שטרם למדו, הם אמנם שוגים אך לעתים גם מגיעים לתשובות נכונות.  הפקה פעילה כזו של תשובות נכונות, בניגוד ללמידה פאסיבית שלהן, גורמת לכך שהמידע יופנם וייזכר הרבה יותר טוב.  

בנוסף לכל זה, ביפן לא משתמשים הרבה בשבח. 

ייתכן שבחברה המערבית אנחנו נוטים להתייחס לשגיאות כאל כישלון.  אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ייכשלו ולכן מנסים ללמד אותם באופן שמונע ביצוע שגיאות.     

אבל מסתבר שביצוע שגיאות, כל עוד שניתן עליהן משוב מתקן, עוזר ללמידה.  אנשים זוכרים טוב יותר חומר לגביו הם ביצעו שגיאה וקיבלו תיקון.  זאת במיוחד כאשר השגיאה קרובה במשמעותה לתשובה הנכונה (ולא 

סתם "יריה באפלה").

חוקרים נתנו לאנשים ללמוד זוגות של מלים שיש ביניהן קשר מסויים.  בקבוצה אחת פשוט לימדו את הזוגות.  בקבוצה שניה לימדו מלה וביקשו  מהאנשים לנחש את בת זוגה של מלה זו.  מן הסתם, כמעט תמיד הניחוש לא היה נכון.  לאחר הניחוש השגוי לימדו את בת הזוג הנכונה.  לאחר מכן בחנו את שתי הקבוצות (הציגו את המלה הראשונה בכל זוג וביקשו מהאנשים לומר את בת הזוג שלה).  הסתבר שהאנשים שניחשו את בת הזוג באופן שגוי וקיבלו תיקון, זכרו את התשובות הנכונות הרבה יותר טוב מאשר האנשים שלמדו את זוגות המלים ללא ביצוע שגיאות.  יש לציין שהאנשים לא היו ערים לכך שביצוע השגיאות (הניחוש השגוי ותיקונו) עזר להם.  ממצא זה חזק מאד ונמצא במחקרים רבים.

באופן דומה, חוקרים אחרים בחנו אנשים על חומר קריאה עוד לפני שהם קראו אותו.  האנשים כמובן עשו הרבה טעויות, מכיוון שלא הכירו את החומר.  אבל לאחר שקראו את החומר, כאשר נבחנו שוב, אנשים אלה זכרו את החומר הרבה יותר טוב מאשר אנשים שקראו אותו מבלי שנבחנו עליו קודם.   גם במחקר בו אנשים נשאלו שאלות ידע כללי אזוטרי, התבקשו לנחש את התשובות (ובדרך כלל שגו), ולאחר הניחוש קיבלו את התשובות הנכונות, הפקת השגיאות עזרה לזכור את התשובות הנכונות במועד מאוחר יותר הרבה יותר טוב 

מאשר קריאה של השאלות והתשובות.   

כיצד משפיעה מידת הבטחון בתשובה השגויה על הלמידה של התשובה הנכונה?

חוקרים שאלו אנשים שאלות ידע כללי אזוטרי.  לאחר שהם השיבו, הם דירגו את רמת הבטחון שלהם בתשובתם.  לאחר מכן אמרו להם את התשובה הנכונה.  לבסוף בחנו אותם על כל עובדות הידע הכללי שנלמדו.  החוקרים השוו בין תשובות לשאלות בהן המשיבים שגו אך היו מאד בטוחים בתשובתם, לבין תשובות לשאלות בהן הם שגו אך לא היו בטוחים בתשובתם. 

הסתבר, שאנשים מתקנים טוב יותר טעויות שהם עשו בבטחון רב, מאשר טעויות שהם עשו במידה קטנה של בטחון!

מה ההסבר לתופעה מוזרה זו?

אנשים בדרך כלל מגלים מידה גבוהה של בטחון בתשובות שלהם שהן באמת נכונות.  אנשים רק לעתים רחוקות מבצעים טעויות בבטחון רב.  אם מתבצעת טעות כזו, היא אמורה להיות מקובעת מאד בזיכרון ואמור להיות קשה לשנותה.  למה זה הפוך? 

במאמר מופיעים מספר הסברים אפשריים מהם אציין ארבעה:

א.  הסבר ההפתעה:  כאשר אנשים מגלים שהם טעו, במצב בו הם היו בטוחים שהם צודקים, הם מופתעים מאד ואולי אף מובכים.   ההפתעה גורמת למוטיוציה לגייס משאבי קשב העוזרים לזכור את התשובה הנכונה. 

ב.  הסבר ההקשר:  ביצוע שגיאה הופך את הזיכרון של המידע לעשיר יותר.  אנשים זוכרים את הסיטואציה בה ביצעו את הטעות, זוכרים את ההפתעה ואת הרגשות האחרים שחשו באותו זמן, זוכרים את התיקון – מי תיקן אותם, היכן זה היה וכו'.  כלומר הזיכרון האפיזודי של אנשים לסיטואציה בה ביצעו טעות וקיבלו מידע מתקן הוא עשיר יותר מאשר הזיכרון האפיזודי שלהם לסיטואציה בה למדו את אותו מידע בלי לבצע טעות.  הסיטואציה העשירה מבליטה את המידע ומסייעת לזכור אותו.  הסבר זה נתמך בממצא לפיו אנשים עם אמנזיה לא לומדים מידע טוב יותר לאחר שביצעו טעות לגביו.  להיפך, אנשים עם אמנזיה לומדים טוב יותר כאשר הם אינם מבצעים טעויות.  לאנשים עם אמנזיה יש זיכרון אפיזודי לקוי. 

ג.  הסבר הגיבוש מחדש RECONSOLIDATION  - אחת הדרכים להתגבר על PTSD  ועל פחדים מותנים, היא באמצעות ביצוע תגובת הפחד או הלחץ.  בזמן שליפת התגובה הבלתי רצויה או ביצועה יש חלון זמן קצר שבמהלכו ניתן להכחיד את התגובה הלא רצויה או לשנות אותה, ולאחסן אותה מחדש באופן שונה (RECONSOLIDATION).  אם לא מבצעים את התגובה הלא רצויה, לא ניתן לשנות אותה.  כך גם לגבי שגיאות או טעויות שנלמדו בעבר ושמאוחסנות אצלנו בזיכרון.  כדי להכחיד את השגיאה צריך לבצע אותה, לשלוף אותה מהזיכרון באופן פעיל ולקבל עליה תיקון, ולא רק ללמוד את המידע המתקן מבלי לבצע את השגיאה בפועל. 

ד.  הסבר נוסף, שלי:  אני חושבת שבאופן כללי ככל שאדם יותר פעיל במהלך הלמידה הוא לומד יותר.  כאשר מעודדים לנחש, מעודדים אנשים להיות פעילים יותר ומעורבים יותר בתהליך הלמידה. כך, גם אם הם מבצעים שגיאות, אנשים לומדים טוב יותר. 

מן הסתם ייתכן שכל ההסברים הללו עובדים יחד.   

קיימים הבדלים אישיותיים ביכולת להפיק תועלת מביצוע שגיאות.  יש הבדלים בין אנשים במוקד הויסות:  יש אנשים הממוקדים בהתקדמות (PROMOTION) ולעומתם אנשים הממוקדים במניעה.  אנשים הממוקדים בהתקדמות עסוקים בצמיחה ובהישג ופחות אכפת להם לבצע שגיאות.  הם מוכנים לסבול שגיאות במהלך הלמידה.  אנשים הממוקדים במניעה עסוקים בלהרגיש בטוחים ומוגנים, ובלקיחת אחריות למעשיהם, ודואגים לא לבצע שגיאות.  הם לא מוכנים לסבול שגיאות, גם אם הם מפסידים בכך הזדמנויות ללמידה.  כשלון במשימות קשות מוריד מוטיוציה יותר אצל אנשים ממוקדים במניעה מאשר אצל אנשים ממוקדים בהתקדמות.  אנשים הממוקדים במניעה מפיקים פחות פתרונות למשימה קשה מכיוון שהם מפעילים הרבה יותר בקרה על הרעיונות שלהם ודואגים לא לבצע שגיאות. 

האם ניתן ללמד אנשים להתייחס לשגיאות באופן חיובי, לצפות להם ולראות אותן כהזדמנויות ללמידה?  מסתבר שכן, ושתהליך כזה מוביל לתוצאות למידה טובות יותר.