הבדלים בין תרבותיים בעמדות מוסריות והקשר שלהם לסיפורים השלכתיים

כותרת הפוסט הזה קצת מטעה – בעצם אני רוצה להמליץ על ספר, ובהמשך אקשור אותו למה שאנו מצפים לראות בסיפורים השלכתיים.

Haidt, J. (2012). The righteous mind: Why good people are divided by politics and religion. Vintage.‏

איזה ספר נהדר!  כתוב בצורה מרתקת ומומלץ ביותר לקריאה!  אך איני בטוחה שהוא קיים בעברית עדיין.

Jonathan David Haidt 

ג'ונתן הייט הוא פסיכולוג חברתי באוניברסיטת ניו יורק.  הוא מתמחה בפסיכולוגיה של המוסר וברגשות המוסריים, וחוקר מוסר ורגשות בתרבויות שונות.  הוא פעיל גם בתחום הפסיכולוגיה החיובית.  בשנים האחרונות הוא חקר את הבסיס המוסרי של הפוליטיקה, ואת הדרכים בהן ניתן להתגבר על "מלחמות התרבות" בין קבוצות שונות בחברה האמריקנית.

הנה מקצת מהרעיונות המעניינים שיש בספר : 

במשך אלפי שנים הפילוסופיה המערבית סגדה לחשיבה הרציונלית ולא בטחה ברגשות.  הייט מכנה הלך רוח זה בשם "מחשבת השווא הרציונליסטית". 

קולברג, למשל, פיתח את התאוריה שלו על התפתחות המוסר אצל ילדים על בסיס חשיבה מערבית רציונלית זו. 

אבל החלטות מוסריות מתקבלות, לדעת הייט, באופן אינטואיטיבי, לא רציונלי.  הצידוק הרציונלי הוא דבר שמולבש בדיעבד, לאחר שההחלטה או השיפוט המוסרי כבר התקבלו. 

הייט מבחין בין עקרונות על פיהם אנשים מקבלים החלטות מוסריות בחברות מערביות ולא מערביות.

אנשים מערביים הם בעלי תפיסת עולם אינדיוידואליסטית, הרואה את האדם כבעל עצמי מובחנת ובעלת גבולות ברורים.  לפי תפיסת עולם זו, האדם הוא אוטונומי, ויש לו צרכים, רצונות והעדפות.  אנשים צריכים להיות חפשיים לספק את הרצונות, הצרכים וההעדפות הללו כאוות נפשם.  תפיסת עולם זו שמה את האינדיוידואל במרכז והופכת את החברה למשרתת שלו.  חברות בעלות תפיסת עולם אינדיוידואליסטית מתמקדות מבחינה מוסרית באוטונומיה, כלומר דואגות לכך שאנשים לא יפגעו, ידכאו או ירמו אנשים אחרים.   כך, חברות מערביות נשענות על שלושה עקרונות מוסריים, המאפשרים לאנשים להתקיים זה לצד זה בשלום בלי להפריע זה לזה יותר מדי: 

א.  טיפול/מניעת נזק – עקרון זה התפתח בהיסטוריה האנושית מהאינסטינקט שלנו לשמור ולהגן על הילדים שלנו.  הטיפול בילדים הופך אותנו רגישים לסימנים של סבל וצורך.  הוא גורם לנו לסלוד מאכזריות ולרצות לטפל באנשים שסובלים.  

  

ב.  חירות/מניעת דיכוי – עקרון זה גורם לאנשים לשים לב ולהתנגד לכל ניסיון לשלוט בהם.  הוא מעורר דחף להתאחד כדי להתנגד לבריונים ולעריצים.  מתוך עקרון זה התפתחו ערכים של שוויון, הגנה על קבוצות מיעוט מפני עריצות הרוב וערכים של חופש. 

ג.  הוגנות/מניעת רמיה –עקרון זה התפתח בהיסטוריה האנושית מתוך הצורך ליהנות משיתוף פעולה עם אנשים אחרים מבלי שינצלו אותך.  הוא גורם לנו להיות רגישים לכך שאדם מסוים עשוי להיות שותף טוב (או לא).  הוא גורם לנו לרצות להעניש רמאים.  מתוך עקרון זה התפתחו ערכים של צדק חברתי פרופורציונלי (התחושה שאנשים צריכים לקבל תמורה הוגנת למאמציהם). 

כאמור, אלה שלושת העקרונות עליהם מושתת המוסר בתרבות המערבית. 

אך מרבית התרבויות בעולם אינן מערביות ואינן אינדיוידואליסטיות.  הן סוציו-צנטריות, קולקטיביסטיות.  הן מבוססת על הרעיון שאנשים הם קודם כל חברים בישויות גדולות יותר כמו המשפחה, הקהילה, החמולה או השבט.   הישויות הללו הן יותר מסך כל האנשים המרכיבים אותן.  הן אמיתיות, הן חשובות וצריך להגן עליהם.   לכן הצרכים של הישויות הללו קודמים לצרכים של האינדיוידואל.  חברות כאלה מפתחות מושגים מוסריים כמו חובה, היררכיה, כבוד, שם טוב ופטריוטיות.  היבטים מסוימים של מימוש עצמי נתפסים בחברות כאלה כמסוכנים, מכיוון שהם מחלישים את המרקם החברתי בו כולם תלויים. 

חברות אלה נשענות בדרך כלל על שילובים שונים, במינונים שונים, של שלושת העקרונות שהוצגו קודם עם שלושה עקרונות נוספים:  

ד.  נאמנות/מניעת בגידה:  עקרון זה התפתח בהיסטוריה האנושית כדי לאפשר לנו ליצור קואליציה בין קבוצה של בני אדם ולשמור עליה.  הוא גורם לנו להיות רגישים לכך שאדם אחר הוא שחקן קבוצתי (או לא).  הוא גורם לנו לבטוח ולתגמל אנשים שהם שחקנים קבוצתיים, ולרצות לפגוע או להדיר את מי שבוגד בנו או בקבוצתנו.     

ה.  סמכות/מניעת חתרנות – עקרון זה התפתח בתגובה לאתגר שבליצור מערכות יחסים שיביאו לנו תועלת בתוך היררכיות חברתיות.  הוא גורם לנו להיות רגישים לסימנים של סטטוס או דרגה, ולסימנים לכך שאנשים אחרים מתנהגים באופן מתאים למיקומם החברתי (או לא).  לכאן שייכים מושגים של ציות, כבוד, חתרנות או מרדנות כלפי דמויות סמכות או כלפי מסורת, מוסדות או ערכים חשובים.

ו.  קדושה/מניעת טומאה – עקרון זה התפתח בהיסטוריה האנושית בתגובה לאתגר של חיים בעולם מלא מחלות, חיידקים וטפילים.  הוא גורם לנו לרגישות כלפי לכלוך וזוהמה פיסיים ולרתיעה מדברים שנראים לנו לא נקיים או לא בריאים.  מזה התפתח הרעיון שהגוף הוא סוג של מקדש שצריך לשמור עליו, ושאנשים הם כלים זמניים שבתוכם יש נפש אלוהית.  פגיעה בגוף, גם אם היא לא פוגעת באף אחד אחר (למשל, באמצעות קעקוע או פירסינג), היא פסולה מכיוון שהיא פוגעת בקדושתו.  מתוך עקרון זה התפתחו מושגים מוסריים כמו קדושה וחטא, טוהר וזוהמה, עליה/ירידה במדרגות הקדושה/הרוחניות.

קדושה עוזרת לחבר בין אנשים ולהפוך אותם לקהילה.  הגדרת משהו כקדוש מחברת בין האנשים שמתייחסים אליו ככזה.  הייט מרבה לדבר על כך שדת היא אחד האמצעים החזקים ליצירת אמון בין בני אדם, המאפשר להם לפעול ביחד למען מטרה משותפת.  דת מסדירה יחסים בין בני אדם (בתוך אותה דת...).  

וכעת, איך כל זה קשור למבחנים השלכתיים?

ניקח לדוגמה את סולם SCORS – .SOCIAL COGNITION AND OBJECT RELATION SCALE  סולם זה פותח להערכה של הביצוע במבחנים השלכתיים והוא מושתת על תאורית יחסי אובייקט ועל תאוריות של קוגניציה חברתית.  מפתח הסולם הוא הפסיכולוג DREW WESTEN  שעסק אף הוא (כמו ג'ונתן הייט) בפסיכולוגיה פוליטית.  לכן הוא מופיע בתמונה על רקע של מכונית עם מדבקות פוליטיות.

תקצר היריעה כאן להציג את סולם SCORS, ואולי כדאי באמת להקדיש לו פוסטים נפרדים.  הנה קישור למניואל שלו.  מנסיוני, שימוש בכלי דורש אימון רב ומעבר מדוקדק על הדוגמאות הקיימות במניואל.  נדרשת יכולת הפשטה של העקרונות מתוך הפרטים המופיעים בסיפורים ההשלכתיים.

לסולם SCORS  כמה גירסאות.  בגירסתו החדשה (SCORS-G) קיימים שמונה מימדים:

מורכבות הייצוגים של בני אדם: המידה שבה האדם מבחין בבירור בין נקודות המבט של עצמו ושל אחרים:  רואה את עצמו ואת האחרים כבעלי תכונות יציבות, מתמשכות ורב מימדיות, ורואה את עצמו ואת האחרים כישויות פסיכולוגיות בעלות מניעים וחוויות סובייקטיבים מורכבים.

הגוון הרגשי של יחסים בינאישיים: האיכות הרגשית של הייצוגים של אנשים ויחסים.  המידה בה האדם רואה אנשים כחורשי רעה או גורמים לכאב,  או רואה יחסים חברתיים כמיטיבים ומעשירים.

השקעה רגשית בקשר:  המידה בה האדם מתייחס לאנשים אחרים כמטרות ולא כאמצעים.  הדירוג בסולם נע החל מנטיה להתמקד בעיקר בצרכים שלו במערכת יחסים, דרך קיום מעט חברויות ואלה שיש הן שטוחות, ועד ליכולת להיות בעל מערכות יחסים עמוקות עם שיתוף הדדי, אינטימיות רגשית, תלות הדדית, כבוד, קשר חיובי והערכה לאחרים.

השקעה רגשית בערכים ובאמות מידה מוסריות:  המידה בה אמות המידה המוסריות הן מפותחות והמידה בה יחסים בינאישיים נחווים כמשמעותיים ומחויבים.  הדירוג בסולם נע החל בהתנהגות אנוכית, בלתי מתחשבת או תוקפנית ללא תחושת אשמה, דרך הפנמה מסוימת של אמות מידה מוסריות (כדי לא להיענש), דרך עניין בערכים מוסריים ונסיון לחיות לאורם, ועד לחשיבה על שאלות מוסריות מופשטות, עם מוכנות לאתגר קונבנציות מוסריות.

הבנת סיבתיות חברתית:  המידה בה ייחוסים של סיבות לפעולות, מחשבות ותחושות הם לוגים, מדויקים, מורכבים ועם חשיבה פסיכולוגית. האם הפעולה בסיפור לוגית, הגיונית?  האם הסיבתיות בסיפור היא פנימית (מניעים פסיכולוגים)?  האם היא מורכבת?

חוויה של דחפים תוקפניים וניהולם: היכולת של האדם להרגיש בנוח עם כעס ולבטא כעס באופן מתאים.  סולם זה נע בין חוסר שליטה בדחפים תוקפניים, דרך תוקפנות פאסיבית, המנעות להתמודד עם כעס באמצעות הכחשתו או המנעות מעימותים, ועד ליכולת לבטא כעס ותוקפנות ולהיות אסרטיבי באופן מותאם.

דימוי עצמי/ערך עצמי: היכולת של האדם לתפוס את עצמו במערכות יחסים באופן חיובי ומציאותי, ולא להרגיש חסר אונים, נחות או גרנדיוזי במערכות יחסים.  סולם זה נע בין תפיסה של העצמי כרע, דימוי עצמי שלילי, ביקורת עצמית ותחושת נחיתות או גרנדיוזיות, דרך טווח של רגשות חיוביים ושליליים כלפי העצמי, ועד לתחושות מציאותיות וחיוביות כלפי העצמי. 

זהות וקוהרנטיות של העצמי: רמת האינטגרציה של העצמי (החל מתחושת פרגמנטציה של העצמי, דרך תחושה לא יציבה של העצמי, זהות והגדרה עצמית אינן מעסיקות את האדם, ועד לתחושה של עצמי אינטגרטיבית עם שאיפות ומטרות לטווח ארוך.

איך זה קשור לספר של הייט?

סולם סקורס פותח בחברה האמריקנית המערבית, שהיא החברה האינדיוידואליסטית ביותר מבין החברות המערביות בעולם.

אני חושבת שהחברה הישראלית פחות מערבית.  למשל, אנחנו יותר מסורתיים והרבה יותר משפחתיים.  נדמה לי שכחברה, העקרונות של נאמנות, סמכות וקדושה הם הרבה יותר חזקים אצלנו מאשר בארה"ב, או לפחות מאשר אצל החוקרים האמריקנים שחיברו את סולם SCORS. 

מעבר לכך, יש לנו בארץ שתי תת תרבויות המגדירות את עצמן כלא מערביות:  החרדים והערבים.   

אם נסתכל על מורכבות הייצוגים של בני אדם, ועל זהות וקוהרנטיות של העצמי, סולם סקורס נותן ציון גבוה (וטוב) לתחושה ברורה של נפרדות בין העצמי לאחרים, ולתחושה של עצמי אינטגרטיבית עם שאיפות ומטרות לטווח ארוך.  אבל בחברות לא מערביות, קולקטיביסטיות, העצמי היא בעלת גבולות פחות ברורים, יש פחות עיסוק בזהות והגדרה עצמית, ויש ציפיה מהאדם לראות את מטרותיו ושאיפותיו האישיות כחשובות פחות ממטרות הקבוצה אליה הוא שייך.

אם נסתכל על השקעה רגשית בערכים ובאמות מידה מוסריות, הסולם מעניק ציון גבוה (וטוב) לחשיבה על שאלות מוסריות באופן מופשט, עם מוכנות לאתגר קונבנציות מוסריות.  הייט כותב, שבחברות קולקטיביסטיות איתגור של קונבנציות מוסריות יכול להיתפס כמסוכן וכמחליש את המרקם החברתי.

אם נסתכל על חוויה של דחפים תוקפניים וניהולם: הסולם מעניק ציון גבוה (וטוב) לאדם שיכול להרגיש בנוח עם כעס ולבטא כעס באופן מתאים.  אבל ייתכן שבחברות לא מערביות יש הרבה יותר עכבות בפני ביטוי של כעס, במיוחד כלפי דמויות גבוהות מהאדם בהיררכיה החברתית.

אני חושבת שאנחנו צריכים לשים לב לזה כאשר אנו מנתחים סיפורים השלכתיים של אדם המגדיר את עצמו כשייך לתרבות לא מערבית.