שלום
לקוראי הבלוג!
אני
חוזרת לכתוב לאחר תקופה ממושכת בה הקדשתי משאבים לעבודת דוקטורט, אשר כעת הגשתי
ונמצאת בשיפוט. זו היתה תקופה מאתגרת ומעניינת בה למדתי המון.
לאור
השינוי בדרישות ההתמחות שמאפשר דגש רב יותר על האבחון הפסיכולוגי, אני מעלה קבוצת
פוסטים (קראתי להם "פרקים") שעוסקים במבחנים השלכתיים. חלקם לוקטו
ממרחבי הבלוג ועובדו מחדש וחלקם חוברו כעת. והנה תוכן העניינים:
פרק 1: ההנחה ההשלכתית, הלא מודע הקולקטיבי והנחיות העברה
פרק 2: שתי השוואות (השוואת הילד לנורמה והשוואת
הילד לעצמו)
פרק 3: התבטאות של היכולות הקוגניטיביות במבחנים
השלכתיים
פרק 4: מבנה הסיפור
פרק 5: ניתוח על פי תאורית הסלף: לכידות העצמי
פרק 6: ניתוח על פי תיאורית הסלף: מירורינג
פרק 7: ניתוח על פי תאורית הסלף: אידאליזציה
פרק 8: מנגנוני הגנה במבחנים השלכתיים
קיימות
מספר מערכות לציינון של מבחנים השלכתיים. אני לא מתלהבת מהשימוש בציונים כאלה,
מכיוון שהציינון עלול להפוך את ההסתכלות בסיפורים לטכנית ולממוקדת בפרטים, על
חשבון ההסתכלות הקלינית במכלול. מה שכן אפשר לקחת ממערכות ציינון אלה זה את
המימדים עליהם מסתכלים. אפשר ליישם את המימדים הללו בהסתכלות הקלינית, ללא מתן
ציונים. לכן אני מקווה לכתוב לפחות על אחת ממערכות הציינון הללו.
מקווה
לכתוב גם על השפעות תרבותיות על הדרך בה אנשים מספרים סיפורים השלכתיים, על
ביקורות על מבחנים השלכתיים ועוד. מקווה שאעמוד לפחות בחלק מהמשימות הללו.
ההנחה ההשלכתית
מבחנים
השלכתיים נשענים על ההנחה שאנשים תופסים ומארגנים גירויים סביבתיים על בסיס
הצרכים, הרגשות והקוגניציות שלהם. תהליך זה עשוי להתרחש מחוץ למודעות. לכן, נתונים
ממבחנים השלכתיים משקפים דחפים משאלות או רגשות לא מודעים Calderon
& Kupferberg,) 2022))
הלא מודע הקולקטיבי
הרבה מאד מהידע שלי על מבחנים השלכתיים ומפיתוח יכולת
ההסתכלות הקלינית למורתי היקרה ד"ר
חגית בנזימן.
חגית
לימדה שנים רבות במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, במגמה הקלינית, והיתה גם
ראש המגמה ליעוץ חינוכי בבי"ס לחינוך. היא מומחית במבחני אישיות. הספר שלה
"לצאת מן המבוך – דוגמאות של מבחנים פסיכולוגים" מומלץ מאד. בספר תיאורי
מקרה מנותחים מהם ניתן ללמוד על דרך עבודתה המיוחדת של חגית. חגית כתבה גם עשרות
ספרי ילדים שעוסקים ביחסים בין ילדים לחבריהם ולבני המשפחה האחרים, וגם ספר אחד שעוסק
בגיל השלישי במבט הומוריסטי. ספריה כתובים בדרך כלל בחרוזים.
במשך
שנים רבות השתתפתי בקבוצות הדרכה של חגית, בהן ניסיתי להטמיע בקרבי את דרך עבודתה
המיוחדת. חגית עובדת על החומר ההשלכתי ללא רקע של הילד. היא מבקשת לדעת רק את גיל
הילד ומינו. היא מעודדת את חברי הקבוצה "לזרוק" באופן חופשי מחשבות,
רגשות ואסוציאציות למראה ולמשמע החומר.
אני
חושבת ששיטת עבודה זו מבוססת על ההנחה שהילד שואב את עולם הדימויים שלו, המשמש לחיבור
הסיפורים, מאותם מקורות שמהם חברי הקבוצה שואבים את עולם הדימויים שלהם. גם אם כל
אחד מאיתנו בא מרקע תרבותי שונה, כולנו מכירים מספר מיתוסים שהם משותפים לכל
התרבויות. למשל, הסיפור על אדם וחוה והגירוש מגן העדן מופיע בגירסה קצת שונה
ב"עלילות גילגמש" שחוברו סביב שנת 2100 לפני הספירה. הסיפור על המבול לא
מופיע רק בתנ"ך אלא בתרבויות רבות נוספות, למשל, בתרבויות של ילידים ביבשת
אמריקה, בתרבויות הודו-סין, ואצל אסקימואים. מן הסתם כך הדבר גם לגבי סיפורים כמו שלגיה,
כיפה אדומה, העץ הנדיב וסיפורים אחרים להם ילדים רבים נוהגים לחבר את הגירסה שלהם
כאשר הם מספרים אותם במבחנים השלכתיים.
יונג
טען שמיתוסים כאלה יוצרים את הלא מודע הקולקטיבי, הכולל את המורשת הפסיכולוגית של
האנושות. לדעת יונג, לכל אחד מאיתנו יש מבנים פסיכולוגים זהים, ארכטיפים, שנוצרים מהמבנה
הביולוגי ומצרכי ההישרדות שלנו. הארכטיפים הם מבנים מולדים שיכולים לשלוט, לכוון
ולתווך את ההתנהגויות והחוויות שאופייניות לכל בני האדם. הארכטיפים מעוררים
מחשבות, דימויים, רגשות ורעיונות דומים אצל אנשים שונים, שמגיעים מתרבויות שונות
לחלוטין. אנחנו נולדים עם ארכיטיפים של דמות האם, דמות האב, דמות האשה, דמות הגבר,
דמות הגיבור וכו'. המפגש עם דמויות אלה במציאות מפעיל את הארכיטיפ שלהן במבנה
הנפשי שלנו ויוצק בו גם תוכן ייחודי נוסף. אבל התפיסה שלנו את דמות האם, למשל,
והציפיות שלנו ממנה, נשענת גם על ארכיטיפ דמות האם שנבנה בתרבות שלנו לאורך שנים
רבות.
לכן,
כשחברי הקבוצה מעלים את האסוציאציות והמחשבות שלהם על הסיפורים ועל הציורים של
הילד, הם שואבים אסוציאציות אלה מהלא-מודע הקולקטיבי ומהארכיטיפים המשותפים להם
ולילד. זו הסיבה לכך שהרעיונות של חברי הקבוצה עשויים לסייע מאד להבין את החוויה
של הילד.
בסוף
התהליך הקבוצה אוספת את התמות או המסקנות העיקריות שעלו מכל החומר. תמות ומסקנות
עיקריות הן כאלה שחוזרות על עצמן מעבר לכמה סיפורים ו/או לכמה ציורים. מבחינה זו
הדבר דומה לעבודה בחלקים הקוגניטיבים של האבחון: מסקנה משמעותית היא רק כזו שיש לה
תימוכין ממספר מקורות שונים. לאחר תהליך זה חושף מציג המקרה בפני הקבוצה את הרקע
של הילד, ורק אז הקבוצה יכולה לחבר בין התובנות שעלו מתוך החומר למידע שעלה
באינטייק. המטרה של חגית באופן עבודה זו היא לאפשר לחברי הקבוצה וגם לה עצמה
להתבונן בחומר ההשלכתי ללא דעה קדומה או הטיה שנובעת מהמידע מהרקע. כך, יש סיכוי
גדול יותר שהקבוצה תראה דברים נוספים ולא בעיקר דברים שתואמים את הסיפור שעולה
מהרקע.
לא אחת
ראיתי אצל הפסיכולוגים אי בהירות לגבי הנחיות ההעברה של מבחנים השלכתיים, וכן סגנון
עבודה שעלול להוביל לסיפורים קצרים ודלים שאותם קשה אחר כך לנתח. יתכן שבשל
הביקורת על מבחנים אלה, ואולי משיקולים של זמן, באוניברסיטאות ובמכללות לא מספיקים
ללמד אותם במידת ההעמקה הראויה. לכן גיבשתי לפני מספר שנים בסיוע של ד"ר חגית
בנזימן קובץ הנחיות להעברת
המבחנים. מכיוון שאיני אוהבת להעלות לרשת חומר מסוג זה, ניתן לקבל את
הנחיות ההעברה באמצעות מייל אלי: yogev976@bezeqint.net
No comments:
Post a Comment