הניתוח מוצג עפ"י גישתו של MARSHALL SILVERSTEIN כפי שבאה לידי ביטוי בספרו
Self psychology and diagnostic assessment: identifying
selfobject functions through psychological testing. Reprinted 2009 by Routledge.
בפרק 5 של סדרה זו ראינו כיצד לזהות רמזים לפגיעה בעצמי במבחנים השלכתיים. סילברסטיין כותב בספרו, שמכיוון שפגיעות בעצמי הן חלק מהחיים, מה שיותר חשוב מחומרת הפגיעה זו היכולת של הסביבה לשים לב לכך שהפגיעה קרתה ולהגיב באופן מדוייק. תגובתיות כזו של ה-SELFOBJECTS מעודדת את היכולת של העצמי לשקם את עצמו.
אם יש בפרוטוקול של סיפורי או ציורי הילד אינדיקציות לעצמי פגוע, אנחנו נחפש בשאר הפרוטוקול את פונקצית ה-SELFOBJECT המתקנת הנדרשת כדי לתקן את העצמי (מירורינג, אידיאליזציה או טווינשיפ). זאת מתוך הנחה, שבאיזשהו מקום בפרוטוקול יש ייצוג של הנסיון של הילד להביא למה שהוא זקוק לו כדי לתקן מצב עצמי פגוע.
מה זה MIRRORING
מלת המפתח, לדעתי, בהבנת מושג ה – MIRRORING היא המלה "הכרה".
¤ מירורינג הוא מתן אישור, הכרה ותיקוף. זהו האישור שאנו מקבלים למה שאנחנו. זהו הניצוץ בעין של ההורים המתפעלים מילדם, המהווה עבורו עדות לכך שהוא בעל ערך. זו אינה התפעלות ריקה, אלא הערכה אותנטית של ההורים, או כל דמות אחרת שהיא משמעותית לילד, את הייחודיות של אותו ילד ספציפי. הערכה זו נובעת מכך שהם מכירים אותו היטב (מכירים אותו ומכירים בו).
¤
מירורינג מאפשר להכיר בנקודת ראותו הסובייקטיבית
של האחר.
¤
אדם שצרכי המירורינג שלו מסופקים, מרגיש חיוניות
וערך עצמי. הוא יכול להציב לעצמו מטרות ולהרגיש שהוא מסוגל להשיגן, הוא יכול להיות
אסרטיבי, לעמוד על שלו גם כשלא מסכימים איתו, ועוד.
¤ כשאדם לא מקבל מספיק מירורינג הוא מאבד תחושת ערך עצמי, חש מרוקן, ומאבד חדוות חיים. ואז הוא זקוק יותר להתפעלות מבחוץ שתמלא את תחושת הריקנות הפנימית.
אחת המשימות המרכזיות של ילדים היא משימת הלמידה. לילד לקוי למידה יהיה לעתים קשה יותר לקבל מירורינג בהקשר של הלמידה. זו אחת הסיבות לכך שילדים לקויי למידה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפגיעה בערך העצמי.
סימנים לחסר ב – MIRRORING במבחנים השלכתיים
כאמור למעלה, קודם כל צריכים להיות
סימנים בסיפורים לכך שהעצמי פגוע. משמצאנו סימנים כאלה, נחפש סימנים לנסיונות לקבל
מירורינג שתוסכלו. סימנים אלה יכולים ללבוש מספר צורות:
א.
חוסר הכרה של דמויות ההורים בצרכים של הילד. דמות ההורה בסיפורים מזלזלת בבקשותיו של הילד
או מתעלמת מהן. דמות ההורה פוסלת מעשים המהווים ביטוי ליוזמתו ולתחומי התעניינותו
של הילד: "איך ילד חכם כמוך יכול להתעסק בברביות". דמות ההורה לא נותנת
תוקף לחוויות של הילד (הילד נפל וההורה אומר:
"מה אתה עושה עניין מכל שטות").
או שלאחרים לא אכפת מהדמויות בסיפור (שוכחים אותם, אדישים כלפיהם
וכו').
ב.
הדמויות בסיפורים לא מצליחות לעמוד בסטנדרטים ובציפיות שלהן מעצמן ו/או של
אחרים מהן. הדמויות לא מספיק טובות, לא
מנגנות מספיק טוב וכו'. בדרך זו הילד מבטא את ההרגשה, שכשהוריו מביטים בו, הם לא
חשים גאוה, אין להם ניצוץ בעיניים, הם לא מכירים בערכו כפי שהוא, הוא לא מספיק טוב
בעיניהם.
ג. גרנדיוזיות:
לדמויות או לאובייקטים בסיפור יש כוח מופרז ("הכי בעולם",
"הוא הופך לנגן הטוב ביותר במאה" "זו המכונית המהירה בעולם"). אלה ביטויים לצורך עז בהתפעלות ("תראו
אותי"). הילד כאילו אומר לנו
כאן: "אולי אם אתנפח למימדים עצומים
ואהיה הכי בעולם, אולי אז ההורים יראו אותי ויכירו בערכי".
ד.
סיפורים שיש בהם דבלואציה של אחרים – כהגנה מפני פגיעות חוזרות בהערכה
העצמית. יהירות והתנשאות. ביקורת ותלונות.
ה. הצעה שלי לסימן נוסף על פי זהבה אוסטרויל: דמויות שכולן עושות אותו דבר, חושבות אותו דבר, שאין בינהן נפרדות ("כל המשפחה קמו, אכלו ארוחת בוקר, שיחקו, אכלו ארוחת ערב והלכו לישון"). זהבה אוסטרויל כותבת בספרה "פתרונות פתוחים", שככל שהחסך ב – MIRRORING מוקדם וכרוני, כך קשה לראות אחרים כנפרדים ועומדים בזכות עצמם, וכך תופסים אחרים בעיקר כ – SELFOBJECTS.
כמו בכל תהליך דיאגנוסטי, לעולם לא נסיק מסקנות על סמך עדות אחת. התבטאויות אלה צריכות לחזור על עצמן בסיפורים רבים של הילד כדי שיהיה בהן ממש. בנוסף, הממצאים צריכים לעלות בקנה אחד עם ממצאים נוספים (מהאינטייק, מחלקים אחרים של האבחון, ומשאלונים).
דוגמאות:
הדוגמאות מבוססות על סיפורים של ילדים, אך הן
שונות מהסיפורים האמיתיים. גילאי הילדים
שונו במקצת, תכני הסיפורים שונו (מבלי לפגוע במהות ובאוירה העולה מן הסיפור). הילדים
אובחנו על ידי פסיכולוגים שונים.
ילד בן 10, סיפור לתמונת TAT 1
- "היה איזה ילד שלקח שיעורים של הגיטרה...
ובסוף הוא ניגן בתזמורת בית הספר...אבל לא נעים לו שם, היה רוצה לרדת מהבמה וללכת
הביתה, כי תמיד הילדים אומרים לו שהוא לא יודע לנגן טוב. והוא גם כן מרגיש שהוא לא מצליח לנגן כמו
החברים שלו בתזמורת. פעם הילדים גם שברו
לו את הגיטרה".
ילד בכיתה ה'. סיפור לציור בית, עץ ומשפחה. זהו סיפור שמבטא לדעתי מירורינג תקין: "היה ילד אחד שהיה בן יחיד, והוא ביקש
מההורים שלו שיהיה לו אח, כי הוא חלם על אח קטן. יום אחד סיפרה לו אמא שעוד מעט
יהיה לו אח תינוק. ואז אמא שלו הלכה לבית
חולים ללדת את התינוק. הילד ראה את התינוק
ושאל את אמא: "איך קוראים לו?" אמא אמרה: "אתה תבחר לו את
השם". ואז הילד חשב וחשב, ראה בעיניים של התינוק וקרא לו איתמר". ואבא אמר לילד:
"מעכשיו אתה תעזור לנו לטפל בתינוק החדש"".
סיפור של נערה בת 13 לתמונת TAT
1: "פעם היה ילד, שכל היום ישב
ולמד. לא רצה לשחק עם חברים שלו גם כשהם
קראו לו. רצה רק ללמוד ולהצליח בעתיד. הילד היה מאד חכם וכולם ציפו ממנו להיות
תפקיד חשוב וגדול בעתיד. כבר בגיל 20 היה אלוף בצה"ל, וכמה שנים אחר כך, הפך
לרמטכ"ל כפי שכולם ציפו ממנו".
סיפור של ילדה בת 10 לתמונת TAT 7GF: "פעם
היתה ילדה שאהבה לשחק בבובות. ואמא שלה
אמרה לה: "את כבר גדולה, את לא צריכה להתעסק בבובות, את צריכה לעשות דברים
שילדים גדולים עושים. רק תינוקות משחקים בבובות. את צריכה לתת את הבובות לאחותך
הקטנה". הילדה התעצבנה ואמרה לאמא
שהיא אוהבת את הבובות וזהו."
איך יבואו צרכים של MIRRORING לידי ביטוי באינטראקציה עם הפסיכולוג בזמן
האבחון?
אלה רעיונות שלי (לא של
סילברסטיין): אולי הילד יגנה את תוצריו
ויבטא את התחושה שהם לא מספיק טובים בעיניו ("לא יצא לי טוב, יצא
מאפן") הילד עשוי לגלות צורך באישור,
בתיקוף: "עשיתי טוב?" "יצא לי טוב" "ילדים אחרים מצליחים בזה?". אולי במצבים בהם הילד עושה דבלואציה של המשימות
(אומר: מה זה השאלות המטומטמות האלה?)
מה נשמע מהמורה ו/או מההורים של ילד עם חשד לחוסר במירורינג?
אולי נשמע שזהו ילד שמחפש כל הזמן
אישור. או ילד שלא מרוצה מעצמו, מגנה את
ביצועיו ומשמיד את תוצריו. מהסס לדבר
בכיתה כי חש שאין לו שום דבר חשוב להגיד.
או ילד שמחפש ניראות באופן הפגנתי
(מתפרץ לסלון בתחפושת בשעת ערב מאוחרת, בזמן שההורים מארחים את חבריהם ודורש מהם
לראות הצגה ממושכת מאד שהוא מציג). או
אולי ילד שעסוק מאד בהשוואה בינו לבין אחיו ובמי ההורים מעדיפים.
כיצד המורה
תוכל לעזור לילד עם חסכים במירורינג?
המורה
עשויה לשמש לילד מעין SELFOBJECT,
כאשר היא נותנת לילד תגובות של הכרה (לא התפעלות ריקה אלא תגובות אותנטיות שמשקפות
את הייחודיות שהיא מוצאת ומכירה בילד המסוים הזה).
No comments:
Post a Comment