בפרק זה
נדון בשתי השוואות שגם אותן למדתי מד"ר חגית בנזימן.
השוואת הילד לנורמה
כאן
אנו משווים בין תוכן הסיפור שהילד סיפר לתוכן הנורמטיבי המצופה לאותה תמונה. אם
בסיפורים מסוימים התוכן של הסיפור אותו סיפר הילד שונה מהתוכן הנורמטיבי, נשאל את
עצמנו למה זה קרה. יכולות להיות כמה אפשרויות. למשל:
·
התמונה עוררה תמה קשה ומאיימת עבור הילד או עוררה
חרדה. הילד "ברח" מהתמה הנורמטיבית כדי לא להתמודד עם הנושא הקשה עליו,
באמצעות הפעלת מנגנוני הגנה.
·
הילד מוטרד כל כך מתוכן פנימי שלו, שאינו פנוי
לקלוט היטב את הגירוי בתמונה שלפניו. התוכן שמטריד אותו "כופה את עצמו"
על הילד והוא משלב אותו בכל סיפור, בלי קשר לגירוי שלפניו.
·
לילד יש קושי בתפקודים ניהוליים, שגורם לפרסברציה
של אותו תוכן מעבר לתמונות שונות ולקושי להתאים את התגובה שלו לשינוי בגירוי.
כדי לבצע את
ההשוואה לנורמה, אנחנו צריכים לדעת מהי הנורמה. לשם כך הכנתי מסמך שמרכז את התמות
הנורמטיביות העיקריות בסיפורי ה – TAT וה – CAT, על פי Bellak. כדי לא לחשוף חומרים אלה, ניתן לקבל אותם על ידי פניה אלי במייל,
yogev976@bezeqint.net
השוואת הילד לעצמו
במבחנים הקוגניטיבים, אנו מקפידים לא
להשוות את הילד לעצמו. למשל, לא מומלץ לבנות השערות על הסיבות לכך שהילד קיבל 95
במבחן יצירת מושגים ו"רק" 88 במבחן אנליזה וסינתזה. עבודה כזו אינה
מומלצת משתי סיבות: א. שני הציונים נמצאים בתוך טווח הממוצע (בין 85 ל – 115). ב.
השוואה בין שני מבחנים היא בסיס צר מדי כדי לבנות עליו השערות. לו היו לנו שני
מבחנים לכל "צד" בהשוואה (למשל, שני מבחנים שבודקים אינדוקציה לעומת שני
מבחנים שבודקים דדוקציה), ניתן היה לבצע את ההשוואה באופן נכון יותר.
במבחנים
ההשלכתיים אנחנו כן משווים את הילד לעצמו, אבל גם במבחנים אלה אנו מעדיפים להסיק
כל מסקנה על בסיס מספר מקורות מידע (כלומר, חזרה של התופעה במספר מקומות שונים
במבחנים ההשלכתיים). כשאנו משווים את הילד לעצמו, אנו מסתכלים על הציורים
והסיפורים ומנסים להבין מדוע התפקוד של הילד במקום מסוים שונה מהתפקוד שלו במקום
אחר. למשל, מדוע ציור הילד כשהוא מופיע לבד על הדף מפותח הרבה פחות מציור הילד
כחלק מציור המשפחה. יכולות להיות לכך מספר סיבות, למשל:
·
הילד מרגיש הרבה יותר טוב בחיק משפחתו מאשר כשהוא
נמצא לבד. המשפחה נתפסת כמגוננת וכמקור לכוח. לעומת זאת מחוץ למשפחה הילד מרגיש
חלש יותר ובעל כוחות פחותים להתמודד עם מצבי יומיום בינאישיים ותוך אישיים. יתכן
שהילד תופס את העולם כמקום מאיים ואת המשפחה כמקלט בטוח.
·
יתכן שלילד יש קושי בנפרדות ובתפיסת עצמי נפרדת.
בחיק המשפחה הוא מרגיש חלק מהעצמי הקולקטיבי של המשפחה. במילים של וויניקוט, אולי
הילד עדיין לא פיתח את היכולת להיות לבד.
·
דמות הילד צוירה ראשונה, וציור המשפחה היה הציור
השלישי. יתכן שבתחילת המבחן הילד היה חסר בטחון וחשש שהוא אינו עומד היטב בדרישות
המשימה, אך תוך כדי תהליך הוא קיבל מהבודקת משוב מעודד ששיפר את הרגשתו ואפשר לו
לבטא את מלוא יכולותיו בציור המשפחה. יתכן שבאופן כללי לילד קשה להסתגל למשימות
חדשות והוא צריך זמן להתחמם עם המשימה. כאן נשאל את עצמנו אם הדפוס הזה חוזר גם
במשימות אחרות, גם כאלה שאינן השלכתיות.
כל אחת מהסיבות האלה תהיה הרבה יותר משכנעת אם נמצא לה
תימוכין נוספים, למשל בסיפורים שהילד סיפר.
לסיכום,
כשנסתכל על סיפור או ציור, נשאל את עצמנו: מה שונה בסיפור הזה ביחס למה ששמעתי
מהילד בסיפורים אחרים שלו, או ביחס למה שאני שומעת מילדים אחרים בסיפור הזה? לעתים
זו אפילו מילה מאד לא רגילה שהילד השתמש בה לתיאור הנעשה בתמונה. מה המשמעות של
ההבדל הזה? למה הוא קרה?
No comments:
Post a Comment