מבחנים השלכתיים פרק 14: סולם סקורס לניתוח קוגניציה חברתית ויחסי אובייקט במבחנים השלכתיים

 

בפרקים הקודמים התייחסנו בין השאר לניתוח של מבחנים השלכתיים על פי תאורית העצמי ולניתוח מנגנוני הגנה במבחנים השלכתיים. כעת נדון בניתוח על פי תאורית יחסי אובייקט.

סולם SCORS – SOCIAL COGNITION AND OBJECT RELATIONS SCALES פותח על ידי DREW WESTEN לניתוח מימידים של קוגניציה חברתית ויחסי אובייקט במבחנים השלכתיים.

 

 

 דרו ווסטן, שפיתח את סולם סקורס, הוא פרופ' לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה באוניברסיטת אמורי בארה"ב. הוא גם משמש כיועץ אסטרטגי לארגונים ללא כוונת רווח ולארגונים פוליטים.

סולם סקורס נחקר הרבה מאד עם נבדקים בעלי תפקוד תקין ועם נבדקים בעלי הפרעות פסיכיאטריות, עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים. תקצר היריעה מלהקיף את כל המחקר הזה. אני נותנת כאן טעימה מהכלי, כפי שעשיתי לגבי הכלים האחרים, ומתייחסת לגירסה הישנה והמקורית של הכלי, מכיוון שדרו ווסטן ממליץ להתחיל לעבוד עם גירסה זו.

רקע תיאורטי

תאורית יחסי אובייקט פותחה על ידי תאורטיקנים אנגלים כדוגמת ויניקוט, ביון ובולבי. נתייחס כאן בעיקר לרעיונות של וויניקוט.

המונח "אובייקט" מתייחס הן לבני אדם אמיתיים המקיפים את הילד, והן לדמויות מופנמות של אנשים קרובים משמעותיים שהילד נושא בלבו. יחסי אובייקט הם דפוסים מתמשכים של התנהגות בינאישית ותהליכים קוגניטיבים ורגשיים שמשפיעים על התפקוד במערכות יחסים קרובות. יחסי האובייקט של הילד מעוצבים מתוך הקשר שלו עם המטפלים העיקריים שלו כתינוק, לרוב ההורים. התאוריה מניחה שקונפליקטים וקשיים נובעים מייצוגים פנימיים בעייתיים של עצמי, של אחרים ושל הקשר בין העצמי לאחרים.  ייצוגים פנימיים כאלה מפריעים לויסות רגשות, ליחסים בינאישיים וליכולת לעבוד.

 בשלב ההתפתחות הראשון, "אין תינוק בלי אם".  האמא משוקעת בטיפול בתינוק (PRIMARY (MATERNAL PREOCCUPATION , ולא קיימת הפרדה פסיכולוגית ביניהם.  האם (וגם האב, או המטפלים העיקריים בתינוק) יוצרים סביב התינוק סביבה מחזיקה שמתווכת לו את העולם.  ההורים הטובים דיים מתאימים את עצמם באופן פעיל לצורכי התינוק: בתחילת חיי התינוק התאמה זו הינה מושלמת והיא מתמעטת בהדרגה.

התינוק תופס בתחילה את הדמויות המטפלות בו לא כאנשים שלמים על כל היבטיהם, אלא כ – "אובייקטים חלקיים".  התינוק מתמקד בחלקים של האובייקטים שמספקים את צרכיו או מתסכלים אותו.  כאשר הסביבה המטפלת "טובה דיה" ורמת התיסכול שהתינוק חווה היא מותאמת ולא גדולה ומפחידה מדי, נוצר בין התינוק למטפליו מרחב פונטציאלי בו הוא יכול להשתמש בייצוגים פנימיים של הדמויות המטפלות, שעוזרים לו להתגבר על חוויות התסכול.  התסכול המותאם מאפשר יצירת חוויה של נפרדות, של עצמי נפרד, בין התינוק למטפלים בו ("דיפרנציאציה"), וגם תחושת יכולת.

סביבה מטפלת "טובה דיה" היא גם סביבה שמצליחה להכיל את התוקפנות הטבעית של התינוק/הילד, ולא "נהרסת" ממנה.  הילד נוכח שהוריו "עמידים", חזקים ומגנים, ומתחיל לחוש דאגה ואהבה כלפיהם.  כך, הכלת התוקפנות ע"י ההורים מאפשרת לילד לפתח אמפטיה ויכולת לראות את האחר כדמות שלמה.

בתנאים כאלה של סביבה מטפלת טובה דיה, התינוק מפתח עצמי אמיתי.  התינוק חש שהוא יכול לבטא בלי חשש את כל קשת הרגשות, וחש חיוני ואותנטי.  כשהתינוק לומד שכל הרגשות שבתוכו הם לגיטימים, הוא לומד גם שכל הרגשות באחר הם לגיטימים, ומתחיל לראות את האחרים כאובייקטים שלמים המכילים מורכבות, טוב ורע. הילד מבין שהוא יכול לחוות חוויות חיוביות ושליליות עם אותו אדם, ושכל אדם, כולל הוא עצמו, הוא מורכב ולא חד מימדי (לא "רק טוב" או "רק רע"), וגם קיים בזכות עצמו ("אינטגרציה"). 

כאשר ההורים אינם מצליחים לספק סביבה טובה דיה באופן קיצוני, כלומר לא מצליחים להיות פנויים בשביל להיענות בצורה סבירה לצרכי התינוק, או שמים את הצרכים שלהם לפני צרכי התינוק, או "נהרסים" מהתוקפנות של התינוק, התינוק בעצם צריך להתאים את עצמו אליהם, וללמוד שהוא אינו יכול לבטא רגשות מסויימים ועליו לאצור אותם בתוכו.  כך הוא מפתח חוייה של עצמי כוזב.  כתוצאה מתהליך זה הוא מתקשה לבצע דיפרנציאציה ואינטגרציה טובות  בתוך עצמו ושל אחרים, ומשתמש יותר ב – SPLIT. 

לא הכל "באשמת" ההורים!  כשהתינוק נולד עם קשיים נוירולוגים וטמפרמנטלים (שאולי יובילו לליקויי למידה...), הטיפול בו יותר קשה, קשה יותר להבין את צרכיו ולהיענות להם.  גם כך עלולה להיווצר סביבה לא טובה דיה.

לדברי ויניקוט לכל אחד מאיתנו יש עצמי אמיתי ועצמי כוזב.  העצמי הכוזב הוא החלק שבנו שמסתגל לסביבה ו"מציית" למנהגים חברתיים מקובלים.  אנחנו יכולים להיפטר ממנו מרצוננו במצבים המאפשרים אינטימיות ולהציג בהם את העצמי האמיתי שלנו.  כאשר אדם מרגיש שהוא אינו יכול להביא לידי ביטוי את העצמי האמיתי שלו, שהוא צריך להסתיר אותה כל הזמן, זה מצב פתולוגי. 

 

ארבעת סולמות ה – SCORS בודקים מימדים שונים של יחסי אובייקט: 

א.     מורכבות הייצוגים של בני אדם:  עד כמה האדם מבחין בבירור בין נקודות המבט של עצמו ושל אחרים.  עד כמה הוא רואה את עצמו ואת האחרים כבעלי תכונות יציבות, מתמשכות ורב מימדיות, ורואה את עצמו ואת האחרים כישויות פסיכולוגיות בעלות מניעים וחוויות סובייקטיבים מורכבים. 

ב.     הגוון הרגשי של הקשר: המידה בה האדם מצפה מהעולם ומאנשים אחרים, על סמך חוויות העבר שלו, שיהיו בעלי כוונות להזיק לו או שיגרמו לו לכאב נורא, או המידה שבה האדם רואה יחסים בינאישיים כמיטיבים ומעשירים. 

ג.      היכולת להשקעה רגשית בקשר ובאמות מידה מוסריות: המידה בה האדם מתייחס לאחרים כאל מטרות ולא כאל אמצעים.  המידה בה האדם מתייחס לאחרים דרך יכולתם לספק את הצרכים שלו לעומת היכולת שלו להשקיע בערכים, באידאלים ובמערכות יחסים עם מחויבות. המידה בה יש לאדם אמות מידה מוסריות מפותחות והמידה בה יחסים ביאנשיים נחווים כמשמעותיים ומחויבים. 

ד.      הבנת סיבתיות חברתית - המידה בה האדם מייחס סיבות לפעולות, מחשבות ותחושות באופן הגיוני, מדויק, מורכב ועם חשיבה פסיכולוגית.  כשהאדם מבין שלזולת יש עולם פנימי מורכב, הוא מבין שהזולת פועל כתוצאה מסיבות מסויימות ולא באופן שרירותי.

לכל אחד מהסולמות יש חמש דרגות הערכה בהן הילד יכול לקבל ציון. כלומר, כל סיפור השלכתי של הילד מקבל ארבעה ציונים, ציון אחד לכל אחד מהסולמות. בכל הסולמות למעט הגוון הרגשי של הקשר קיים היבט התפתחותי, כלומר במהלך ההתפתחות הילד אמור לשפר את ציוניו בסולמות אלה. למשל, בהקשר של הסולם הראשון, מורכבות הייצוגים של בני אדם, ילדים בגן נוטים להגדיר את עצמם באמצעות קטגוריות חיצוניות נצפות:  בן/בת, בן 5, גדול/קטן, בעל שיער בהיר/כהה וכו'. כשהילד מתאר אחרים, הוא מתאר אותם באמצעות הפעולות שהם עושים, המקצוע או התפקיד שלהם או מאפייניהם הפיסיים. עם ההתפתחות יש מעבר מהתמקדות בקונקרטי ובחיצוני לדגש על הפנים הפסיכולוגי, והילד מתחיל להגדיר עצמו באמצעות המחשבות, התחושות והנטיות האישיות שלו. כשהילד מתאר אחרים הוא מתחיל לתאר אותם באמצעות תכונות מופשטות שלהם ובאמצעות עמדותיהם ואמונותיהם.  התיאורים של האחרים נהיים מובחנים יותר זה מזה, וגם מסוייגים (הוא בד"כ כזה, אבל לא תמיד.  במצבים כאלה וכאלה הוא כזה).  בשלב זה ילדים מבינים שאנשים יכולים להשתנות, וגם לבטא היבטים שונים של אישיותם בדרכים שונות ובמצבים שונים, ומבינים שיש גם תהליכים לא מודעים.

המדריך המלא לסולם סקורס נמצא על הרשת, כאן.

עלי לציין, שהשימוש בסקאלות אינו קל. כדי לעשות זאת נכון, חשוב לקרוא את המדריך. בקבוצת הדיאגנוסטיקה בשפ"ח ירושלים יצרנו תקציר של המדריך, שמפרט את הקריטריונים העיקריים לציינון בכל סקאלה. ניתן לקבל תקציר זה בפניה אלי במייל: yogev976@bezeqint.net. עדיין, אם רוצים להשתמש בכלי חשוב לקרוא גם את המדריך המלא.

ד"ר שרון חביב פלגי, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה, פרסמה על הרשת תקציר של הגירסה החדשה יותר של סולם סקורס. ד"ר פלגי מציגה במסמך נורמות עבור מבוגרים. 

אני חושבת שפחות מעשי ואולי גם פחות מעניין לציינן כל סיפור של הילד על כל אחת מהסקאלות. לדעתי, השימוש העיקרי בסולם סקורס הוא עצם ההיכרות עם המימדים השונים, כדי לדעת על מה להסתכל באופן קליני כשמנתחים סיפורים השלכתיים.

Westen, D. (1991). Clinical assessment of object relations using the TAT. Journal of personality assessment, 56(1), 56-74.