דימויים מנטלים – מה הם ועד כמה הם חלק מתפיסה חושית

Mona Lisa Rasee

Mona Lisa Rasee   (מונה ליזה המגולחת) הוא אחת הוריאציות של האמן MARCEL DUCHAMP  על המונה ליזה.  מדובר בצילום בשחור לבן של הציור המקורי, שההבדל היחיד בינו לבין הציור המקורי הוא הכותרת.   כותרת זו ("מונה ליזה המגולחת") גורמת לנו לראות את הציור אחרת, מכיוון שהיא מעוררת בנו דימוי חזותי של המונה ליזה עם זקן ושפם.

מרסל דושמפ יצר גירסה משופמת ומזוקנת של המונה ליזה, עוד לפני שיצר את "מונה ליזה המגולחת".  ייתכן שאנשים שהכירו את הגירסה הזו יצרו דימוי חזותי של המונה ליזה עם הזקן והשפם הספציפים שהוסיף לה דושמפ. 

מהו דימוי מנטלי? על פי פרופ' BENCE NANAY מאוניברסיטת אנטורפן, דימוי מנטלי הוא עיבוד תפיסתי שאינו מונע מגירוי חושי מתאים באופנות החושית הנתונה. 

למה הכוונה? אם הדימוי הוא חזותי, למשל, הוא אינו זהה לגירוי חזותי שאנו רואים באותה עת (לא ראינו את הזקן כשהבטנו על התמונה למעלה ויצרנו את הדימוי של מונה ליזה המזוקנת).    

משמעותה של הגדרה זו היא שדימוי מנטלי מעובד במערכת התפיסה.   ואכן יש עדויות נוירולוגיות לכך שבעת שאנו יוצרים דימוי מנטלי אנו מפעילים אותם אזורים במוח המופעלים בעת עיבוד תפיסתי.  כשאנו יוצרים דימוי חזותי, אנו מפעילים את האזורים במוח האחראים על עיבוד חזותי.  כשאנו יוצרים דימוי שמיעתי, אנו מפעילים את האזורים במוח האחראים על עיבוד שמיעתי, וכן הלאה.

לדימויים מנטלים יש מספר מאפיינים:  

1.  הם יכולים להיות בכל האופנויות:  דימוי שמיעתי, דימוי של ריח, של טעם ושל מגע.  אנחנו יכולים להשמיע שיר באוזני רוחנו, ליצור דימוי של ריח של קינמון או ליצור דימוי של מגע של נוצה. 

2.  הם יכולים להיות בלתי רצוניים:   שיר ששמענו בבוקר "עלול" לחזור ולהתנגן באוזנינו במשך היום באופן בלתי רצוני.  ולהבדיל, אנשים יכולים לסבול מ"פלאשבקים" בלתי רצוניים של אירועים טראומטים שעברו. 

3.  הם לא חייבים להיות ממוקמים במקום כלשהו במרחב.  אם נראה תפוח בעיני רוחנו, הוא לא בהכרח יהיה ממוקם במקום ספציפי במרחב.   

4.  בדרך כלל אין להם תחושת נוכחות:  בדרך כלל אנחנו יודעים שהדימוי המנטלי לא קיים במציאות.  אבל יש צורות של דימוי מנטלי שכן מתלווה אליהן תחושת נוכחות, כמו חלומות.

5.  הם יכולים להיות לא מודעים: כפי שהגדרנו למעלה, דימוי מנטלי הוא סוג של תהליך תפיסתי.  מכיוון שתהליכים תפיסתיים יכולים להיות גם לא מודעים, דימוי מנטלי יכול אף הוא להיות לא מודע.   קיימים אנשים שיש להם מצב הנקרא APHANTASIA.  אנשים אלה מסוגלים לבצע משימות שדורשות לכאורה יצירת דימוי מנטלי, אך הם אינם מדווחים על חוויה של דימוי מנטלי.  קיים ויכוח בין חוקרים על תופעה זו:  האם יש לאנשים אלה דימוי מנטלי אך הם אינם מודעים לו?  או שהם מבצעים את המשימות הללו באמצעות מניפולציות קוגניטיביות אחרות?   

  

מהן המשימות הקוגניטיביות שדורשות לכאורה יצירה של דימוי מנטלי? 

משימות כמו זו למשל:

במשימה זו האדם מתבקש להחליט איזה מארבעת הגירויים בצד ימין זהה לגירוי בצד שמאל.  אנחנו פותרים את המשימה בדרך כלל באמצעות ביצוע רוטציה מנטלית – סיבוב מנטלי של הגירויים בצד ימין עד שיחפפו (או לא יחפפו) את הגירוי בצד שמאל.

פרופ' ננאי טוען, שדימויים מנטלים הם חלק אינטגרלי מתהליך התפיסה שלנו.  אנו לא יכולים לתפוס שום גירוי (כמעט) בלי שדימוי מנטלי יהיה חלק מתהליך התפיסה שלו.  למה?  קל להסביר זאת בערוץ החזותי.  הסתכלו סביבכם.  כמעט כל אובייקט שאתם רואים מסתיר אובייקטים אחרים שנמצאים מאחוריו, וגם מסתיר את הצד האחורי שלו עצמו.   באמצעות דימוי חזותי אנחנו "משלימים" את האובייקטים שנמצאים מאחור או את הצד האחורי של אובייקטים.  יתרה מזו:  את כל הדברים בעולם אנו חווים ביותר מחוש אחד.  אבל בדרך כלל אנחנו לא מקבלים מידע על כל אובייקט מכל אופנויות החישה.  אנחנו מייצגים את המידע שאנו לא מקבלים כקלט חושי באמצעות יצירת דימוי מנטלי רב אופנויות MULTIMODAL MENTAL IMAGE של האובייקט.  למשל, אני יכולה ליצור דימוי מנטלי של המגע של גזע העץ הנשקף מחלון חדרי, מבלי לגעת בו.  אם החלון סגור אני יכולה ליצור דימוי שמיעתי של רשרוש עלי העץ ברוח.  דימוי המגע והדימוי השמיעתי מצטרפים לתפיסה החזותית של העץ ויוצרים ביחד את האופן בו אני תופסת את העץ.  

האם קורה לכם, שכשאתם קוראים EMAIL ממישהו שאתם מכירים, אתם קוראים את המסר "בקול" של אותו אדם?  כלומר אתם שומעים את אותו אדם אומר את המסר באוזני רוחכם?  זו דוגמה נוספת למידה שבה דימוי מנטלי (שמיעתי) מעורב בתהליכי תפיסה.

 זו הסיבה לכך שיכולת העיבוד החזותי (שהיא אחת מיכולות ה – CHC) מוגדרת כך:  "היכולת ליצור, לאחסן, לשלוף ולשנות דימויים חזותיים.  היכולת להשתמש בדימויים מנטליים (בד"כ בשילוב עם דימויים ממשיים, נתפסים) כדי לפתור בעיות".  העיבוד החזותי הוא מה שהמוח עושה עם המידע שמגיע מהעין, לעתים זמן רב לאחר שמידע זה הגיע.  כך גם העיבוד השמיעתי.  עיבוד שמיעתי הוא מה שהמוח עושה עם המידע השמיעתי, לעתים זמן רב לאחר שמידע זה הגיע.  לכן בטהובן הצליח לכתוב מוסיקה כל כך נפלאה כאשר היה כבר חירש לחלוטין.  הוא השתמש בדימוי שמיעתי.  וכשעשה זאת  - הוא עשה עיבוד שמיעתי.

ביצירת פוסט זה הסתייעתי בין השאר בסדרת הרצאות וידאו של פרופ' בנס ננאי:  http://philosophyofbrains.com/author/nanayb