מאבחון/הערכה פסיכולוגית להתערבות דיאגנוסטית

מה היה קורה לו היינו משנים את המלים/הביטויים "הערכה פסיכולוגית/הערכה פסיכו דידקטית/אבחון פסיכולוגי/ אבחון פסיכודידקטי" לביטוי "התערבות דיאגנוסטית"?   

כאשר אנו משתמשים במלים "הערכה" או "אבחון" אנו יוצאים אולי מנקודת הנחה שהילד שאותו אנו מעריכים, וכן סביבתו הביתית והבית ספרית, הם "סטטיים", בלתי משתנים, לפחות במהלך תהליך ה"הערכה" או ה"אבחון" עצמו.  אנו "לומדים" את הילד ואת האינטראקציות בינו לבין סביבתו הביתית והבית ספרית, ובעצם מבצעים "צילום מצב".   

אבל בפועל, אנו הפסיכולוגים עושים הרבה יותר מאשר "צילום מצב" כאשר אנו מבצעים הערכה פסיכולוגית או אבחון פסיכולוגי.  אנו מבצעים התערבות דיאגנוסטית. 

המלה "התערבות" מרמזת על תהליך של שינוי (לעתים אולי שינוי לא מוזמן, כזה שמתרחש כאשר מישהו "מתערב" במצב הקיים).   

כל שאלה שאנו שואלים בראיון עם הילד, עם הוריו ועם הצוות החינוכי, וכל תגובה שלנו לתגובות או לאמירות של הקליינטים, הן התערבויות פסיכולוגיות.  הן מעוררות מחשבה, והן מחוללות שינוי.   כאשר אנו פורסים ביחד עם ההורים ועם הילד את ההסטוריה ההתפתחותית, החינוכית והמשפחתית של הילד ושלהם עם הילד, אנו לא רק מאזינים פאסיבים לנרטיבים הקיימים אצל ההורים, המורה והילד.  השאלות שלנו והדרך בה אנו שואלים אותן פותחות נקודות מבט חדשות וגורמות לשינויים בנרטיבים ולהעשרה של הנרטיבים השונים.  אנחנו שותפים פעילים ביצירת השינויים הללו.

כל אינטראקציה שלנו עם הילד במהלך העברת המבחנים היא התערבות פסיכולוגית.  בכל אינטראקציה כזו אנחנו לא רק לומדים על הילד, על הקשר בינינו לבין הילד, ועל עצמנו - אנחנו מתערבים ומחוללים שינוי בילד, בקשר, וכן – גם בעצמנו.  במהלך המבחנים הילד עובר תהליך עם עצמו ואיתנו ויוצא ממנו עם תובנות.

תהליך המשוב והמעקב לאחר המשוב הם התערבויות פסיכולוגיות.  הדברים שאנו אומרים והדרך בה אנו אומרים אותם משפיעים על הנרטיב שיש להורים על הילד שלהם ועל הקשר שלהם איתו, על הנרטיב שיש למורה על הילד ועל הקשר שלה איתו, ועל הנרטיב שהילד בונה לעצמו על אודות עצמו. 

לפני מספר שנים, שאלתי נער בתחילת ה"אבחון", באיזה סוג של משימות הוא היה רוצה להתחיל:  משימות חזותיות, בהן הוא עובד עם צורות ודגמים, או משימות מילוליות, בהן הוא משיב על שאלות.  הנער אמר: "עדיף שנתחיל במשימות מילוליות, מכיוון שאני לא טוב במשימות חזותיות".  "למה אתה חושב כך?" שאלתי.  "זה מה שהבנתי בעקבות האבחון הקודם", אמר הנער.  בסופו של דבר, הנער הזה תפקד היטב גם במשימות החזותיות.  כמה חבל שהוא הסתובב מספר שנים עם הרושם, שהתקבל בעקבות האבחון הקודם, שהוא חלש במשימות אלה.  זה היה מעורר מחשבה ומעציב עבורי במיוחד, מכיוון שאני עצמי ערכתי לו את האבחון הקודם! 

אנחנו צריכים לחשוב היטב כיצד לבצע את תהליך המשוב כך שהילד, הוריו והצוות החינוכי יצאו ממנו מחוזקים ומועצמים, עם תחושת יכולת ותקווה. 

אם כל זה אינו תהליך של התערבות, איני יודעת התערבות מהי. 

ולכן – "התערבות דיאגנוסטית".

אם נכתוב בכותרת הדו"ח "סיכום התערבות דיאגנוסטית", זה אולי יחזק אצלנו את המודעות לכך שלא ביצענו "צילום מצב". לא צילמנו תמונה של הילד, משפחתו והצוות, אלא עשינו "סלפי" עם הילד, משפחתו והצוות.  אנו לא חיצוניים לתהליך אלא חלק מהתהליך.  וה"סלפי" הוא לא תמונת "סטילס" אלא סרטון וידאו.  למרבה השמחה ה"מצב" של הילד וההקשר המשפחתי והבית ספרי שלו הם דינמים, ולכן שיפור תמיד אפשרי. 

אם נכתוב בכותרת הדו"ח "סיכום התערבות דיאגנוסטית", זה אולי יחזק אצלנו את המודעות לכך שביצענו התערבות, ושאפילו התחלנו לבצע חלק מההמלצות בתוך ההתערבות הדיאגנוסטית עצמה.  זה אולי יגרום לנו לנסות לנסח לעצמנו איזו התערבות ביצענו.