נראה, שדימויים מנטלים הם תופעות סובייקטיביות לגמרי. האם ניתן לחקור אותם ולהוכיח את קיומם או לפחות
את ההשפעות שלהם באופן אובייקטיבי? אולי
כן!
ממצאי מחקרים על דימויים
שמיעתיים
·
הציגו
לנבדקים מספר צלילים מתוך נעימה מוכרת (שאין לה מלים, נעימות מתוך סרטים או נעימות
קלאסיות). הנבדקים התבקשו לשמוע באזני רוחם את המשך הנעימה
עד למקום מסוים בה. כשהגיעו למקום זה,
הנבדקים לחצו על כפתור. משך הזמן שחלף עד
ללחיצה על הכפתור עלה ככל שהקטע שהנבדקים התבקשו לדמות היה ארוך יותר!
·
הזמן
שנדרש לומר פעמיים את רצף ה – א' – ב' ולדמות אמירה פעמיים של רצף ה – א'-ב' הוא זהה.
·
נבדקים
התבקשו לומר מלים מסוימות ולדמות שהם אומרים מלים אחרות. לאחר מכן הם התקשו להבחין בין המלים שהם אמרו
לבין המלים שהם דימו שאמרו.
·
כאשר
העירו מבוגרים משנת REM, 13% מהם דיווחו שהופיע בחלומם דימוי שמיעתי לא ורבלי, ו – 94%
מהם דיווחו שהם דיברו או שוחחו בחלומם.
ממצאי מחקרים על דימויים
חזותיים
·
רוטציה
מנטלית היא היכולת לסובב מנטלית ייצוגים של אובייקטים דו ותלת מימדיים. יכולת זו עוזרת לנו לזהות אובייקטים שאנו
רואים. כפי שראינו בפוסט הקודם, במשימות כמו
זו המופיעה למטה, האדם מתבקש להחליט איזה מארבעת הגירויים בצד ימין זהה לגירוי בצד
שמאל. אנחנו פותרים את המשימה בדרך כלל באמצעות ביצוע רוטציה מנטלית – סיבוב
מנטלי של הגירויים בצד ימין עד שיחפפו (או לא יחפפו) את הגירוי בצד שמאל.
·
SHEPARD AND
METZLER (1971) שהיו מחלוצי המחקר
בתחום גילו שהזמן הנדרש להחליט אם גירוי המוצג ברוטציה תואם לגירוי מטרה נמצא ביחס
לינארי למידת הרוטציה! משמעות הדבר היא
שאנו מסובבים את האובייקט בעיני רוחנו בקצב קבוע. ככל שמידת הרוטציה (הזוית, המעלות) גדולה
יותר, נדרש זמן רב יותר כדי לקבל את ההחלטה.
לא חשוב על איזה ציר האובייקט מסובב.
מה שקובע את זמן ההחלטה הוא גודל הסיבוב.
אפקט זה חל הן על רוטציות בשני מימדים והן על רוטציות בשלושה מימדים.
·
גברים
קצת יותר טובים במשימה זו מנשים.
·
היכולת
מופיעה אצל תינוקות בנים בגיל 5 חדשים.
היא מגיעה לשיא אצל מבוגרים צעירים, ואז מתחילה לרדת.
דוגמאות של מבחנים מוכרים
שהביצוע בהם יכול להסתייע על ידי יצירת דימויים מנטלים
כדי לפתור את המטריצה,
אנחנו צריכים להניח בעיני רוחנו את הצורה האמצעית בכל שורה על הצורה השמאלית באותה
שורה. הפתרון (הצורה הימנית בכל שורה) הוא
הקווים שאינם חופפים בשתי הצורות. לכן
התשובה היא צורה מס. 8. הפעולה בה אנו מניחים
בעיני רוחנו צורה על צורה ורואים בעיני רוחנו מה חופף ומה לא, היא פעולה של יצירת
דימוי מנטלי ומניפולציה בו.
זכירת אסוציאציה בין שני מושגים
או זכירת רשימה של מלים – קיימות טכניקות שעושות שימוש בדימויים חזותיים כדי לזכור צמדי מושגים
(למשל, אם אני רוצה לזכור את הצמד "עץ" ו"כוס" אני יכולה
לדמיין עץ שגדלות עליו כוסות במקום פירות.
רצוי שהדימוי יהיה מופרך ומשעשע וכך נזכור אותו טוב יותר). טכניקות דומות מסייעות לזכירת רשימות מלים (משתמשים, למשל, ברשימה של "מקומות" שנמצאים על מסלול מנטלי קבוע. יוצרים דימוי חזותי המחבר בין כל מלה ל"מקום" שלה. כאשר רוצים לשלוף את המלים "מטיילים" בעיני הרוח לאורך המסלול וכך שולפים את המלה מכל דימוי).
שליפה של דגם או גירוי חזותי - כדי לצייר דגם חזותי או גירוי חזותי אותו
ראינו או העתקנו בעבר, אנשים רבים יוצרים לעצמם דימוי חזותי של הדגם
ו"מעתיקים" אותו אל הדף.
פירוק פונטי – במשימות שונות
של פירוק והרכבה של מלים לצלילים מהם הן מורכבות אנו משתמשים בדימוי שמיעתי. למשל, כדי
לבחור מבין התמונות המופיעות למטה שתי תמונות של אובייקטים ששמותיהם מתחילים באותו
צליל, ניצור דימוי מנטלי שמיעתי של שמות האובייקטים וננתח את הצליל הראשון. זה יוביל אותנו לבחור בקרנף ובכוס, המתחילים
שניהם בצליל K.
אמנם נראה שדימויים מנטלים מסייעים לפתור מבחנים אלה, אך מחקרים מגלים
שאנשים שמדווחים שהם מתקשים ליצור דימויים מנטלים מסוגלים לפתור מבחנים כאלה במידה
לא פחותה של הצלחה, כנראה בדרכים אחרות.
Hubbard,
T. L. Auditory Imagery: Empirical Findings. Psychological Bulletin 2010
American Psychological Association 2010, Vol. 136, No. 2, 302–329. http://timothyhubbard.net/hubPB10.pdf
SHEPARD,
R. N. & METZLER, J. Mental rotation of three-dimensional objects. Science,
1971.701-703.
No comments:
Post a Comment