קושי
בשליפה של עובדות חשבון הוא אחד המאפיינים הבולטים של דיסקלקוליה. האם קושי כזה יכול לנבוע מעיבוד פונולוגי
לקוי? קושי בשליפת עובדות חשבון יכול
לנבוע מקושי בלמידה ו/או באחסון ו/או בשליפה שלהן. איפה בתהליך הזה יכול להשפיע העיבוד הפונולוגי?
כפי שכתבתי
בפוסט הקודם, מודעות פונולוגית עוסקת במבנה הצלילי של הגירוי ולא במשמעות
שלו. על פי חוקר הקוגניציה החשבונית
הנודע Dehaene, קיימות שלוש מערכות
לייצוג ולעיבוד של מספרים ועובדות חשבון:
מערכת מילולית, מערכת סמנטית/אנלוגית ומערכת חזותית/אורתוגרפית. המערכת הסמנטית מיצגת את המשמעות
הכמותית של המספר. המערכת
החזותית/אורתוגרפית מיצגת את הדרך בה המספר כתוב.
במערכת המילולית מספרים ועובדות חשבון מיוצגים באופן לקסיקלי, פונולוגי ותחבירי,
בדומה לכל סוג אחר של מלה. היצוג של
החשבון במערכת המילולית הוא חלק מהשפה ולא ספציפי לעיבוד של מספרים. תרגילי כפל וגם תרגילי חיבור קטנים, שניתן
לשלוף באופן ישיר מהזיכרון לטווח ארוך, מיוצגים במערכת המילולית. הם מיוצגים בערך כמו משפט או פיסה של ידע כללי
שניתן לשלוף מהזיכרון ("שתיים ועוד שתיים הם ארבע"). לפיסת המידע הזו יש משמעות סמנטית וגם קוד
פונולוגי ותחבירי. דהאן טוען שאנחנו
יכולים לשלוף עובדת חשבון מתורגלת היטב כקוד פונולוגי בלבד, מבלי להתייחס למשמעות
הסמנטית. זה דומה למצב בו אנו יכולים
להמשיך לקרוא טקסט גם לאחר שמחשבתנו נדדה, מבלי להתייחס למשמעות של מה שאנו
קוראים.
עובדות החשבון קשורות ברשת אסוציאטיבית מורכבת המחברת בין מאות עובדות
הנוצרות באמצעות מספר מוגבל של ספרות. כך
קיים דמיון רב בין המאפיינים הסמנטים (הכמותיים), הפונולוגים והאורתוגרפים (הכתיב)
של עובדות החשבון, מה שמקשה להבחין ביניהן.
חישבו על הדמיון בין שתי העובדות 48=8X6 ו – 42=7X6. הן דומות זו לזו הן מבחינה פונולוגית, הן
מבחינה סמנטית והן מבחינה אורתוגרפית. לא
קל להבחין ביניהן ולכן אנשים לא תמיד מצליחים ללמוד אותן ולשלוף אותן בקלות,
ומתבלבלים ביניהן. השאלה היא אם קשיים
פונולוגים עלולים להקשות עוד יותר את תהליך הלמידה, האחסון והשליפה של עובדות החשבון.
לילדים
עם דיסקלקוליה יש תפקוד פונולוגי פחות טוב. אבל לילדים רבים שמתמודדים עם דיסקלקוליה יש גם
לקות בקריאה. מכיוון שלילדים רבים עם לקות
בקריאה יש גם מודעות פונולוגית נמוכה, יתכן שהמודעות הפונולוגית הנמוכה של ילדים
עם דיסקלקוליה נובעת מהקושי שיש לרבים מהם גם בקריאה. מחקרים שבדקו עיבוד פונולוגי בקרב ילדים עם
דיסקלקוליה וללא לקות בקריאה הגיעו למסקנות סותרות.
למשל, Vanbinst, Ghesquière, and De
Smedt (2014) בדקו ילדים עם דיסקלקוליה וקשיים בשליפת
עובדות חשבון, בעלי רמת קריאה ממוצעת ושאינם נבדלים מקבוצת ביקורת ברמת המשכל
הכללית ובזיכרון העבודה. הם מצאו עיבוד
פונולוגי נמוך יותר בקבוצת הילדים עם הדיסקלקוליה מאשר בקבוצת הביקורת. הבדלים בין הקבוצות בשליפת עובדות החשבון נשארו
משמעותיים גם כאשר שלטו בהבדלים בעיבוד פונולוגי. כלומר, עיבוד פונולוגי נמוך מסביר חלק מהקשיים שיש לדיסקלקולים בשליפה של
עובדות החשבון אך הוא אינו ההסבר היחיד לקשיים אלה. Moll, Göbel, and Snowling (2015) מצאו שילדים עם דיסקלקוליה בלי קשיים בקריאה אינם
שונים מקבוצת ביקורת במודעות פונולוגית ובשיום מהיר.
קשיים בשליפה של עובדות חשבון מתרחשים גם
אצל ילדים עם כישורים פונולוגים תקינים, והם נמצאים במיוחד אצל ילדים שיש להם קושי
בקישור בין מספרים למשמעות הכמותית שלהם.
במחקר
של Vanbinst et
al. (2016) נמצא קשר בין מודעות פונולוגית לבין תפקוד
בחשבון אצל ילדים שמתפתחים באופן תקין. אבל
קשר זה היה פחות חזק מהקשר בין היכולת לקשור בין מספרים למשמעותם הכמותית לבין
חשבון.
לסיכום, יכול להיות
שקיימים נתיבים התפתחותיים שונים הגורמים לקשיים בשליפה של עובדות החשבון. קושי לקשור בין מספרים לבין המשמעות הכמותית
שלהם הוא אחד הנתיבים הללו. יתכן שעיבוד
פונולוגי הוא נתיב נוסף, אך העדויות המחקריות על כך אינן חד משמעיות. במקרה הטוב,
עיבוד פונולוגי לקוי יכול להסביר חלק מהקשיים בשליפה של עובדות חשבון ואינו יכול
להוות הסבר מלא לקשיים אלה.
De Smedt, B. (2018). Language and arithmetic:
the potential role of phonological processing. In Heterogeneity of Function in Numerical Cognition (pp.
51-74).
No comments:
Post a Comment