O.
Fuhrman, L. Boroditsky, Cross-cultural
differences in mental representations of time: evidence from an implicit
nonlinguistic task, Cogn. Sci. (2010), doi:
10.1111/j.1551-6709.2010.01105.x.
נסיין מגיש לאדם שמשתתף
בניסוי דף שבאמצעו מודבקת מדבקה עליה כתוב "צהרים", ושתי מדבקות שעל כל
אחת מהן כתוב "בוקר" ו"ערב".
המשתתף מתבקש למקם את שתי המדבקות על הדף.
מסתבר, שמשתתפים דוברי
אנגלית נוטים למקם את "בוקר" משמאל ל"צהרים" ואת
"ערב" מימין ל"צהרים".
כלומר, הם "מסדרים את הזמן" משמאל לימין. איך זה
אצל דוברי עברית? ואיך זה קשור לכיוון בו
אנו מגישים חומרי אבחון לדוברי עברית? אורלי
פורמן ולארה בורודיצקי ערכו שני ניסויים שמשיבים על שאלות אלה:
בניסוי הראשון השתתפו 24 סטודנטים מסטנפורד,
דוברי אנגלית בשפת אם, ו – 24 סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, דוברי עברית בשפת אם. אף אחד מהישראלים לא למד בילדותו בחוץ לארץ.
הסטודנטים התבקשו לסדר שמונה סטים של ארבע
תמונות. כל סט הציג אירוע שמתרחש על פני
זמן (למשל, אפרוח בוקע מביצה; אדם מזדקן; תפוח נאכל). המשתתפים התבקשו לסדר את הקלפים בסדר הנכון,
מהמוקדם למאוחר. לא נאמר להם לסדר את
התמונות בכיוון מסוים (מימין לשמאל או משמאל לימין) וגם לא שצריך לסדר אותם על ציר
אופקי (כלומר הסטודנטים היו יכולים לסדר אותן מלמעלה למטה או באלכסון, למשל).
במשימה נוספת, הנסיין ישב
לצד המשתתף, הצביע בידו ישר קדימה וביקש מהמשתתף לעשות אותו דבר. ואז הנסיין אמר, כשהוא מתייחס לידו המושטת: "כאן
זה היום. איפה היית שם את אתמול? את מחר?"
או: "כאן זה השבוע. איפה היית
שם את השבוע שעבר? את השבוע הבא? או: "כאן זה הקיץ. איפה היית שם את האביב? את הסתיו?" וכן הלאה.
הנה תוצאות הניסוי (לחצו להגדלה):
כ – 96% מהמשתתפים סידרו את
התמונות על ציר אופקי (ולא אנכי, למשל). הכיוון בו המשתתפים
סידרו את הכרטיסים התאים לכיוון הכתיבה בשפת האם שלהם. כל דוברי האנגלית סידרו את הכרטיסים משמאל
לימין, בעוד שרק דובר עברית אחד סידר את הכרטיסים בכיוון זה. שאר דוברי העברית סידרו את הכרטיסים מימין
לשמאל.
במשימת ההצבעה, החוקרים ראו
ש – 74% מהתשובות היו על ציר אופקי ביחס לנקודת האמצע עליה הצביע הנסיין (ולא כלפי
מעלה או מטה). דוברי אנגלית "סידרו את
הזמן" משמאל לימין בכ – 98% מהפעמים (כלומר, מיקמו אירוע מוקדם משמאל לאירוע בהווה
ואירוע מאוחר מימין לאירוע בהווה). דוברי
עברית "סידרו את הזמן" מימין לשמאל בכ- 90% מהפעמים.
בניסוי השני, החוקרות הראו
לקבוצה אחרת של סטודנטים מסטנפורד ומאוניברסיטת תל אביב זוגות של תמונות שהוקרנו
על מסך בזו אחר זו באותו מיקום. הסטודנטים התבקשו ללחוץ על כפתור שנכתב עליו
"מאוחר" אם התמונה השניה יצגה לדעתם נקודת זמן מאוחרת מהתמונה הראשונה,
ועל כפתור שנכתב עליו "מוקדם" אם התמונה השניה יצגה לדעתם נקודת זמן
מוקדמת מהתמונה הראשונה. הסטודנטים
התבקשו להגיב מהר ככל האפשר.
דוברי עברית הגיבו מהר יותר כאשר המקש
"מוקדם" היה בצד ימין והמקש "מאוחר" היה בצד שמאל מאשר כאשר
המקשים היו הפוכים. אצל דוברי אנגלית המצב
היה הפוך: הם הגיבו מהר יותר כאשר המקש
"מאוחר" היה בצד ימין והמקש "מוקדם" היה בצד שמאל מאשר כאשר
המקשים היו הפוכים.
ממצא זה מזכיר את אפקט SNARC מתחום הקוגניציה החשבונית. כאשר מציגים לאנשים מספרים בטווח מסוים
(נניח, בין 0 ל-10) ומבקשים מהם לבצע משימה פשוטה עמם (למשל, להחליט לגבי כל מספר
אם הוא זוגי או אי זוגי), אנשים מגיבים למספרים קטנים מהר יותר ביד
שמאל, ולמספרים גדולים הם מגיבים מהר יותר ביד ימין. חוקרים מפרשים תופעה מעניינת זו בכך שיש לנו
"ציר מספרים מנטלי". מספרים
גדולים מיוצגים "בצד ימין" ומספרים קטנים "בצד שמאל". אך גם אפקט סנארק מושפע מכיוון הקריאה.
הקישור בין מספרים גדולים וצד ימין ומספרים קטנים וצד שמאל נמצא אצל אנשים שקוראים
וכותבים משמאל לימין. אפקט סנארק אצל דוברי עברית הוא קטן יותר או אפילו
הפוך.
אפקט סנארק עשוי להעיד על קיומו של ציר מספרים מנטלי; והמחקרים שלפנינו עשויים
להעיד על קיומו של ציר זמן מנטלי. אנחנו יודעים שציר המספרים המנטלי הוא לוגריתמי. כלומר, מספרים קטנים נחווים כרחוקים יותר זה
מזה ולכן מובחנים יותר זה מזה, ואילו מספרים גדולים נחווים כקרובים יותר זה לזה
ולכן פחות מובחנים זה מזה. האם ציר הזמן
המנטלי הוא לוגריתמי אף הוא? שאלה
מעניינת.
בכל מקרה, כאשר המשתתפים התבקשו להגיב לתמונות המוקדמות או המאוחרות באמצעות
מקשים שהוצבו בכיוון ההפוך מהכיוון האינטואיטיבי עבורם, זה הקשה עליהם והאט אותם.
וכאן הקשר
למבחן סידור תמונות, למשל. ההנחיות במבחני הוכסלר אומרות לבוחן לסדר את התמונות מצד שמאל לצד ימין
של הילד, להדגים לילד סידור של סיפור משמאל לימין, וכך הנחיות אלה "מכוונות"
את הילד לסדר את הסיפורים משמאל לימין.
במדריך לבוחן של מבחני WAIS ו – WISCR95 כתוב, שלעתים הילד
יתחיל את הסידור מימין במקום משמאל. במקרה
זה יש לשאול אותו: "איפה מתחיל הסיפור
שלך?" ואם הסיפור מסודר היטב לתת את הניקוד למרות שכיוון הסידור היה הפוך.
זו דוגמה קטנה לכך שלא נעשתה התאמה
מספקת של תת מבחן זה לתרבות הישראלית. ככל
הנראה, רוב הילדים הישראלים מסדרים את הסיפורים במבחני הוכסלר משמאל לימין מכיוון
שהם הבינו מתוך ההדגמה ומתוך הכיוון בו הפסיכולוג מסדר את התמונות, שהם צריכים
לפעול בכיוון זה. אך כנראה שהכיוון הנוח ביותר לילדים
ישראלים הוא לסדר את התמונות מימין לשמאל, וכך הם היו עושים באופן ספונטני לו ההנחיות
לא היו מכוונות אותם אחרת. אם נוסיף לכך תכנים שיש בחלק מהסיפורים המתאימים לתרבות האמריקנית
יותר מאשר לתרבות הישראלית, נקבל מקור קושי נוסף.
No comments:
Post a Comment