מהי תשומת לב ספונטנית לכמויות? איך היא קשורה לדיסקלקוליה? ואיך אפשר לשפר אותה?

פסיכולוג מציג לילד גן תוכי צעצוע וצלחת "גרעינים", ואומר לו: "שים לב מה אני עושה, ואז תעשה בדיוק כמוני".  הפסיכולוג לוקח שני גרעינים בזה אחר זה ושם אותם בפה של התוכי.  יש ילדים בני 3-5 שבאופן ספונטני, ללא שום הנחיה, שמים לב לכמות המדויקת של הגרעינים שהפסיכולוג נתן לתוכי ונותנים אותה כמות.  יש ילדים בני אותו גיל שלא שמים לב לכמות הגרעינים ומתמקדים בהיבטים אחרים של הסצינה, כמו הדרך שבה הפסיכולוג החזיק את הגרעינים ונתן אותם לתוכי.  ילדים אלה לא נותנים לתוכי אותו מספר של גרעינים שהפסיכולוג נתן.  

הבדלים אלה מופיעים בקרב ילדים שהתפתחותם תקינה ושאינם נבדלים זה מזה במדדים של קשב או מוטיוציה.  גם הילדים שלא מחקים את ההיבט הכמותי מסוגלים בדרך כלל לתת לתוכי שני גרעינים אם הפסיכולוג מבקש מהם במפורש לעשות זאת.  כלומר, הילד לא מחקה במדויק את הפסיכולוג לא מכיוון שהוא לא מסוגל לתפוס כמות של 2 או לספור עד 2, אלא מכיוון שהוא לא מקדיש תשומת לב ספונטנית לכמויות.   

ילד שנוטה לשים לב לכמויות בסביבתו הטבעית נוטה גם למנות אותן, וכך מתרגל מניה וכישורי חשבון אחרים.  ילד שלא נוטה לשים לב לכמויות עוסק פחות בפעילויות הדורשות מניה.  קיים קשר בין הנטיה להבחין בכמויות בסביבה לבין ההתפתחות של כישורי חשבון בסיסיים עד סוף בי"ס יסודי. 

לילדים דיסקלקולים יש נטיה מופחתת לשים לב לכמויות בסביבתם.  הבדלים אלה בין ילדים דיסקלקולים לילדים אחרים נשארים יציבים לאורך שנים (למשל, במחקר מסוים הם נותרו בעינם בין הגילאים 4 ל – 12).  

ניתן להנחות הורים וגננות להפנות את תשומת לב הילד לכמויות בזמן אכילה, איסוף צעצועים ופעילויות אחרות.  יתכן שהתערבות פשוטה כזו עשויה לעזור להתפתחות כישורי החשבון של הילד. 

 כדי לבדוק את נטיתו של הילד להקדיש תשומת לב ספונטנית לכמויות, צריך ליצור משימה שאינה מתמטית באופן מפורש. ההנחיות של המשימה לא צריכות לרמוז לילד שהמשימה היא חשבונית או כמותית.  המשימה צריכה לכלול רק כמויות קטנות של פריטים (למשל, לא יותר משבעה פריטים ורצוי גם פחות).  אם הילד לא חיקה את ההיבט הכמותי של המשימה, רצוי לחזור עליה והפעם לבקש מהילדים להתייחס להיבט הכמותי (למשל, "שים לב שאני נותן לתוכי שני גרעינים" או "תן לתוכי בדיוק אותו מספר של גרעינים שאני נתתי").  זאת כדי לוודא שהילד מסוגל לבצע את המשימה באופן מדויק, ברגע שהפנינו את תשומת לבו להיבט הכמותי שלה.   כאמור למעלה, מרבית הילדים שלא מפנים תשומת לב ספונטנית להיבטים כמותיים בסביבתם מצליחים לעשות זאת כאשר מפנים את תשומת לבם לכך.  משמעות הדבר היא שהקושי אינו בתפיסת כמות עצמה או במניה של כמויות קטנות, אלא בתשומת לב לכמויות.

הנה דוגמה למשימה כזו שפותחה לגיל 6:  מניחים לפני הילד 10 מעטפות אדומות, 10 מעטפות כחולות, ו"תיבת דואר" ואומרים: "הנה תיבת דואר. יש מעטפות אדומות כאן ומעטפות כחולות כאן.  תראה מה אני עושה ותעשה בדיוק כמוני".  שמים בתיבת הדואר שתי מעטפות אדומות בזו אחר זו ומעטפה כחולה אחת (הייתי עושה זאת עם כמויות גדולות קצת יותר כשהילד בן שש).

Hannula-Sormunen, M. M. (2015). Spontaneous focusing on numerosity and its relation to counting and arithmetic. The Oxford handbook of numerical cognition, 275-290.‏