ברוכים הבאים! בלוג זה נועד לספק משאבים לפסיכולוגים חינוכיים ואחרים בנושאים הקשורים לדיאגנוסטיקה באורייטנצית CHC אבל לא רק.

בבלוג יוצגו מאמרים נבחרים וכן מצגות שלי וחומרים נוספים.

אם אתם חדשים כאן, אני ממליצה לכם לעיין בסדרת המצגות המופיעה בטור הימני, שכותרתה "משכל ויכולות קוגניטיביות".

Welcome! This blog is intended to provide assessment resources for Educational and other psychologists.

The material is CHC - oriented , but not entirely so.

The blog features selected papers, presentations made by me and other materials.

If you're new here, I suggest reading the presentation series in the right hand column – "intelligence and cognitive abilities".

נהנית מהבלוג? למה שלא תעקוב/תעקבי אחרי?

Enjoy this blog? Become a follower!

Followers

Search This Blog

Featured Post

קובץ פוסטים על מבחן הוודקוק

      רוצים לדעת יותר על מבחן הוודקוק? לנוחותכם ריכזתי כאן קובץ פוסטים שעוסקים במבחן:   1.      קשרים בין יכולות קוגניטיביות במבחן ה...

Tuesday, November 25, 2014

נגינה, קוגניציה וכישורים אחרים


כאדם שמנגן בפסנתר, אני יכולה להעיד מכלי ראשון, שהתמודדות עם יצירה חדשה היא אחת הדרכים הטובות להיתקל במגבלות  הקוגניטיביות שלך.   כאשר אני מנגנת קטע חדש, אני יכולה לחוש כיצד זיכרון העבודה שלי מתאמץ במידה המקסימלית.  מהתרשמות אישית נדמה לי, שקצב הנגינה של יצירה חדשה לגמרי (שאצלי הוא איטי למדי), נמצא במתאם גבוה עם חוזק/קיבולת זיכרון העבודה.

  לאחר שעות של אימון, כאשר מצליחים להגיע סוף סוף לנגינה שוטפת, מתחילים להיתקל במגבלות הזיכרון לטווח ארוך. תוך כדי נגינה, אני ממש יכולה להרגיש כיצד המוח שלי "טוען" את המשך היצירה מהזיכרון ארוך הטווח לזיכרון 
קצר הטווח.  לעתים קצב הטעינה איטי מקצב הנגינה...

קריאת תווי פסנתר אינה דומה לקריאת טקסט.  ראשית, אין מלים (למרות שידע מעמיק בתאוריה מאפשר להבחין בדפוסים מסוימים שמקלים על המלאכה).  ה"אותיות" יוצרות כל הזמן "מלים" ו"משפטים" חדשים לגמרי שטרם נתקלת בשכמותם.  שנית, עליך לקרוא בו זמנית שתי מערכות תווים שונות – אחת ליד ימין, במפתח סול (שפה ראשונה) והשניה ליד שמאל, במפתח פה (שפה שניה).  שלישית – בדרך כלל קריאת תווים היא "קריאה קולית", כלומר אתה מבצע את היצירה במהלך קריאתה – ביצוע סימולטני שונה בכל אחת משתי הידיים.  כמובן, שיש תפקיד חשוב ל"הבנת הנקרא" – המאפשרת לך לנגן ברגש ובאינטונציה 
טובה.


נגינה דורשת משמעת עצמית, שכן נדרשות שעות אימון אינסופיות.  למרות היותה עיסוק מתגמל באופן אינטרינסי, היא גם מספקת אימון 
בדחיית סיפוקים. 

נגינה בהרכב דורשת האזנה לאחרים, תיאום איתם, מתן אפשרות 
לאחרים להשמיע את קולם, ויכולת לקחת מקום ולהשמיע את קולך.

נגינה בפני קהל (שאין בה אילתור) אינה דומה להרצאה בפני קהל.  כאשר האדם מרצה, הוא מתמקד בהעברת המסרים, אותם הוא יכול לנסח באינספור וריאציות.  ביצוע יצירה מוסיקלית אינו מאפשר וריאציות של הטקסט (אך כן מאפשר וריאציות של הבנת הנקרא, של פרשנות הטקסט).  כדי להגיע לדיוק בביצוע הטקסט לא די בשעות של אימון.  נדרשים תפקודים ניהוליים חזקים כדי לחסום הסחות חיצוניות ופנימיות ולאפשר ריכוז ופניות מקסימליים לביצוע היצירה.

מכל הסיבות האלה (ויש נוספות), אני סבורה שנגינה היא מקצוע חשוב שיש ללמדו בתכנית הלימודים בבתי הספר.  מעניין יהיה למצוא מחקרים המבססים את הטיעונים שהועלו כאן, ובינתיים אני מפנה לסרטון זה, שהופיע בבלוג של קווין מקגרו:

 

What happens inside musicians' brains when they play?


No comments:

Post a Comment