למידה וזיכרון של טקסט סיפורי לעומת טקסט מידעי

Wolfe, M. B., & Mienko, J. A. (2007). Learning and memory of factual content from narrative and expository text. British Journal of Educational Psychology,77(3), 541-564.‏  http://public.wsu.edu/~fournier/Teaching/psych592/Readings/narrexpos.pdf

האם הסוגה (הז'אנר) בו כתוב טקסט (סיפורי לעומת מידעי) משפיעה על היכולת ללמוד ולזכור אותו טוב יותר?  האם הידע הקודם הרלוונטי של הקורא משפיע באופן שונה על היכולת ללמוד ולזכור טקסטים הכתובים בסוגות שונות?

טקסט סיפורי (נרטיבי) מתאר אירועים המתרחשים בזמן והקשורים זה לזה באמצעות רשת תמתית או סיבתית.  טקסט מידעי מתאר את המבנה והתהליכים המעורבים במערכת כלשהיא או באירוע כלשהוא.

כאשר אדם מתבקש לספר טקסט שקרא או שהאזין לו מלה במלה, או לספר את הסיפור ששמע מלה במלה, כמו במבחן CMS, תהליך העיבוד שהוא מבצע הוא אינו עמוק, ונשאר קרוב למבנה או לאירגון של הטקסט המקורי.  

כאשר אדם מתבקש להשיב על שאלות היסק על טקסט שקרא או שהאזין לו,  הוא מבצע תהליך עיבוד עמוק יותר, הכולל אינטגרציה של פרטים בטקסט ואינטגרציה בין תוכן הטקסט לבין ידע קודם. 

במחקרים רבים, בהם תוכן הטקסט הסיפוריי והמידעי היה שונה, התגלה שאנשים זוכרים טוב יותר טקסט סיפורי מאשר טקסט מידעי.  במחקרים בהם הסוגה היתה שונה אך התוכן היה זהה (כמו במחקר הנוכחי) נמצאו תוצאות סותרות לגבי הסוגה "המועדפת", הסוגה שבאמצעותה אנשים זוכרים יותר מידע מהטקסט.   

בטקסט מידעי, היכולת לקשר בין המידע בטקסט לבין ידע קודם מנבאת את היכולת לשלוף את תוכן הטקסט.  בטקסט סיפורי, לעומת זאת, הדרך בה הטקסט מאורגן מנבאת טוב יותר את היכולת לשלוף אותו מאשר היכולת לקשר בין המידע בטקסט לבין ידע קודם.

כאשר אדם קורא טקסט מסויים כסיפור חדשותי, הוא מסיק טוב יותר מסקנות מהטקסט הנשענות גם על מאגר הידע שלו מאשר כאשר הוא קורא אותו טקסט כטקסט ספרותי.  כלומר, הדרך בה אנו תופסים את הטקסט ומגדירים אותו לעצמנו (סיפורי או מידעי) משפיעה על תהליך העיבוד.  כאשר אנו תופסים את הטקסט כטקסט מידעי, אנו מקשרים בין המידע בטקסט לידע הקודם שלנו יותר מאשר כאשר אנו מתייחסים לטקסט כאל טקסט סיפורי.  

מהי כמות הידע הקודם האופטימלית ללמידה?  היפתזת טווח הלמידה ZONE OF LEARNABILITY גורסת שאדם מבצע אינטגרציה אופטימלית בין תוכן הטקסט לבין הידע הקודם שלו כאשר מידת הידע הקודם הרלוונטי שלו היא בינונית.  אנשים עם ידע קודם מועט מדי יתקשו לעבד את תוכן הטקסט בשל חוסר יכלתם לקשור בינו לבין תכנים מוכרים להם.  אנשים עם כמות גדולה של ידע מוקדם רלוונטי עלולים לעבד את תוכן הטקסט באופן שטחי מדי, ואז לא יצליחו לשלב את המידע מהטקסט עם הידע הקודם שלהם.  לעומת זאת, אנשים עם כמות בינונית של ידע קודם יתאמצו לעבד את תוכן הטקסט ויצליחו מכיוון שיש להם מספיק ידע קודם כדי להיות מסוגלים להטמיע את התוכן החדש. 

Wolfe and Mienko בנו טקסט סיפורי ושני טקסטים מידעיים (רצפי ונושאי) בעלי תוכן זהה ככל האפשר, בנושא מערכת הדם.  התוכן הזהה איפשר לבודד את השפעת הסוגה על הלמידה והזיכרון של הטקסט.   בטקסט הסיפורי, הגיבור בנה מכונה שהקטינה אותו ומצא את עצמו בתוך גוף של אשה.  המטרה שלו היתה למצוא את דרכו החוצה.  במהלך הסיפור נמסרו תכנים על מערכת הדם.  בטקסט המידעי הרצפי, התוכן הוצג באמצעות מעקב אחר מסע הדם בגוף במהלך מחזור אחד.  המידע הוצג בטקסט הזה לפי סדר של מרחב, זמן  וסיבתיות, באופן דומה לדרך בה הוצג המידע בטקסט הסיפורי.  בטקסט המידעי הנושאי, המידע הוצג כשלושה נושאים (הלב, כלי הדם והדם), שכל אחד מהם תואר בפיסקה נפרדת.  הטקסטים היו בני  362-378 מלים כל אחד. 

במחקר השתתפו 90 סטודנטים.   בתחילת הניסוי, כל סטודנט עבר מבחן על מערכת הדם כדי לקבוע את רמת הידע הקודם שיש לו.  לאחר מכן הסטודנט קרא אחד מהטקסטים ("כאילו הוא לומד אותו למבחן").  הוא קיבל לצורך העניין חמש דקות, ואם נשאר לו זמן התבקש לעבור על הטקסט שוב.  לאחר משימה מסיחה בת שלוש דקות, הסטודנט התבקש לכתוב את כל מה שהוא זוכר מהטקסט שקרא, במלים של הטקסט ואם לא – באופן הקרוב ביותר לטקסט שהוא יכול.  לאחר מכן הסטודנט עבר אותו מבחן שעבר בהתחלה – שוב, כדי להעריך את מידת הלמידה מהטקסט. 

למידה: 

באופן כללי, היתה למידה מכל אחד משלושת הטקסטים, ובמידה דומה.  ההבדלים שכן נמצאו היו קשורים להבדלים בידע קודם:

לגבי שלושת הטקסטים, ובהתאם להיפותזת טווח הלמידה, כמות בינונית של ידע קודם היתה אופטימלית ללמידה.  כמות הידע שהיתה אופטימלית ללמידה היתה גבוהה יותר בטקסט המידעי הרצפי מאשר בטקסט הסיפורי.  ייתכן שזה אומר שהטקסט הסיפורי היה מובן יותר מהטקסט המידעי הרצפי, ולכן דרש שימוש פחות גדול בידע קודם. 

הסטודנטים עם הידע הקודם הגבוה ביותר למדו הכי טוב מהטקסט המידעי הרצפי, בעוד שהסטודנטים עם הידע המוקדם הנמוך ביותר למדו באופן הטוב ביותר מהטקסט הסיפורי.  זה אומר שטקסט מידעי פחות מועיל לתלמידים שאין להם מספיק ידע כדי לעבד אותו.  עבור תלמידים כאלה, טקסט סיפורי מספק לפחות סוג מסויים של מבנה מנטלי (גיבור, מטרה, בעיה, נסיונות לפתור את הבעיה וכו') אליו ניתן לקשור את תוכן הטקסט.  החסרון בזה הוא, שהתוכן עשוי להיות מיוצג כפרטים הקשורים לסיפור העלילה המרכזי, ולא להיות במוקד תהליך העיבוד של האדם.  כך, תוכן שנלמד באמצעות טקסט סיפורי עלול לדהות מהזיכרון מהר יותר מאשר תוכן שעובר אינטגרציה עם ידע קודם.  אנשים שלמדו תוכן מטקסט סיפורי עלולים לזכור פחות מידע  לאורך זמן מאשר אנשים שלמדו את אותו תוכן באמצעות טקסט מידעי.

שליפה: 

באופן כללי, לא היו הבדלים ביכולת השליפה בין שלושת הטקסטים.  הטקסטים חולקו ליחידות משמעות.  בשל התוכן הזהה, יחידות משמעות רבות היו משותפות לשלושת הטקסטים.  לא היה הבדל בין שלושת הטקסטים באחוז האלמנטים המשותפים שהסטודנטים שלפו.  ההבדלים שכן נמצאו היו קשורים להבדלים בידע קודם:

בטקסט הסיפורי, ידע קודם לא השפיע על שליפת האלמנטים המשותפים.  כלומר, סטודנטים שהיה להם ידע קודם גבוה על מערכת הדם לא השתמשו בידע הזה כדי לשלוף את תוכן הטקסט הסיפורי.  כשהם קוראים טקסטים סיפוריים, אנשים מתמקדים ביצירת ייצוג מנטלי של האירועים המתוארים בסיפור, ופחות באינטגרציה של תוכן הטקסט עם ידע קודם.   

בשני הטקסטים המידעיים, ידע קודם היה במתאם עם היכולת לשלוף אלמנטים משותפים.  כלומר, הסטודנטים השתמשו בידע הקודם שלהם בעת שליפת הטקסטים.  בטקסטים מידעיים, תהליך העיבוד מתמקד באינטגרציה בין התוכן של הטקסטים לידע הקודם של הקורא.   

החוקרים בדקו את פרוטוקול השליפה של כל סטודנט כדי לראות עד כמה סדר שליפת המשפטים התאים לסדר שבו המשפטים הוצגו בטקסט המקורי.   הסטודנטים שקראו את הטקסט הסיפורי שלפו את המשפטים בו באופן קצת יותר קרוב לסדר בו המשפטים סודרו בטקסט המקורי בהשוואה לסטודנטים שקראו את הטקסטים המידעיים (אך ההבדל היה דק וגבולי).  על פי ההשערה שהובאה למעלה, משמעות הדבר יכולה להיות שעיבוד הטקסט הסיפורי היה פחות עמוק מאשר עיבוד הטקסטים המידעיים.  כפי שנאמר קודם, טקסט מידעי  גורם לקורא לשים יותר דגש על אינטגרציה של תוכן הטקסט עם ידע קודם (מה שגורם להפחתה בחשיבות המיוחסת לסדר הדברים המוצג בטקסט המקורי), בעוד שטקסט סיפורי גורם לקורא לשים יותר דגש על האירועים הספציפים המתוארים בסיפור.