כאשר אנחנו מתייחסים לתחום השפה/ הידע המגובש, אנחנו מתייחסים לשני
היבטים עיקריים:
א. סמנטיקה, כלומר אוצר המשמעויות שיש לנו. בתוך היבט זה ניתן לכלול את הידע הלקסיקלי שלנו
(הידע שלנו על מלים ומשמעויותיהן) ואת הידע הכללי שלנו – את ההתמצאות שלנו בסביבה
ובתרבות בהן אנחנו חיים.
היבט זה אנו יכולים לבדוק במבחנים כמו אוצר
מלים, צד שווה, ידיעות כלליות.
ב. תחביר
ודקדוק – המידה בה אנו שולטים בכללי התחביר והדקדוק של שפת האם שלנו.
היבט זה אנחנו יכולים לבדוק במבחנים כמו "הטיה
של מלות תפל, הטיה של מלים בעלות משמעות" במבחן א - ת.
מה לגבי מבחני שטף מילולי
וסמנטי – האם הם בודקים את הידע המגובש?
שטף סמנטי
מבחן שטף סמנטי אינו בודק ידע
מגובש או שפה. במבחן שטף סמנטי הילד מתבקש
לומר כמה שיותר מלים השייכות לקטגוריה מסוימת בתוך דקה. במבחני שטף סמנטי משתמשים בכוונה בקטגוריות פשוטות
וקלות, כאלה שברור מראש שכל ילד מכיר חברים רבים בהן. קטגוריה כזו היא למשל "חיות". סביר להניח שכל ילד מכיר שמות של חיות
רבות. האתגר של הילד אינו להראות לנו מה
רוחב הלקסיקון שלו, או כמה חיות הוא מכיר.
לכן המשימה אינה עוסקת בסמנטיקה.
במבחן זה הילד אינו מבצע שום עיבוד של המבנה הדקדוקי של המלים, לכן
ברור שהמשימה אינה בודקת היבט זה של הידע המגובש.
לו היינו רוצים לדעת מה היקף הידע המגובש של אותו ילד, היינו מאתגרים
אותו בקטגוריה שתבחין טוב יותר בין ילדים שונים, בקטגוריה בה אנו לא בטוחים שהרוב
המכריע של הילדים מכיר הרבה חברים השייכים אליה.
קטגוריה כזו יכולה להיות, למשל, שמות של עצים, או שמות של ערי בירה. אלה קטגוריות קשות יותר, והיכולת של הילד לשלוף
חברים בכל אחת מהן אכן מושפעת מרוחב הידע המגובש שלו.
לו היינו רוצים לדעת מהו היקף הידע המגובש של אותו ילד, לא היינו
מגבילים את המשימה בזמן. זאת כי מימד הזמן
לא היה רלוונטי. היינו מתעניינים רק בשאלה
כמה רחב הידע של אותו ילד בשתי הקטגוריות הללו.
אם מבחן שטף סמנטי לא מאתגר את הידע המגובש של הילד, מה הוא כן בודק?
האתגר של הילד במבחן שטף סמנטי הוא לבצע חיפוש יעיל במאגר הידע המגובש. הילד צריך לארגן את החיפוש במאגר הידע המגובש/בזיכרון
לטווח ארוך ולשלוף מהזיכרון בצורה שוטפת, מהירה ויעילה כמה שיותר שמות של
חיות. לצורך זה הילד יכול להשתמש באסטרטגיות
(למשל, להתחיל לשלוף חיות ים, ולאחר שמיצה את המאגר הזה, לעבור לשלוף חיות מחמד,
חיות משק וכו'). לכן מבחן שטף סמנטי בודק את יכולת
השליפה של הילד מהזיכרון לטווח ארוך, כלומר את יכולת האחסון והשליפה לטווח
ארוך. הבחירה בקטגוריות קלות במבחני שטף
סמנטי מטרתה לנטרל את מימד הידע המגובש במשימה, ולמקד את המשימה בבדיקת תהליך השליפה
מהזיכרון לטווח ארוך.
ניזכר, שיכולת האחסון והשליפה
לטווח ארוך אינה עוסקת בתוכן של הזיכרון לטווח ארוך (תוכן זה הוא הידע המגובש
שלנו) אלא בתהליכי האחסון של מידע בזיכרון ובתהליכי השליפה של מידע מן
הזיכרון. המוקד של משימת שטף סמנטי הוא
בתהליכי השליפה מהזיכרון.
שטף מילולי/פונטי
מבחן שטף מילולי אף הוא אינו
בודק את הידע המגובש או את השפה. במבחן
שטף מילולי הילד מתבקש לשלוף כמה שיותר מלים שמתחילות באות מסוימת בתוך דקה. הילד לא עוסק בסמנטיקה. משמעויות המלים לא חשובות לצורך המבחן
הזה. ברור שכל ילד מכיר המון מלים
שמתחילות בכל אות. כל מלה עם כל משמעות
מתקבלת, ובלבד שהיא תתחיל באות הרצויה. במבחן
זה הילד גם אינו מבצע שום עיבוד או ניתוח של המבנה הדקדוקי של המלים.
איזה תהליך קוגניטיבי הילד מבצע במבחני שטף מילולי?
במבחנים אלה הילד צריך לבצע חיפוש יעיל במאגר הידע המגובש.
לשם כך רצוי שהוא יצור אסטרטגיה (למשל, להתחיל לחפש לפי הצליל BE ולאחר שמיצה לעבור לצליל BA וכן הלאה).
מכיוון שאנחנו לא רגילים לחפש מידע בזיכרון לפי צליל, הילד צריך ליצור כאן
אסטרטגיה חדשה עבורו, ולכן תפקודים ניהוליים משפיעים מאד על המשימה הזו. מכיוון שמשמעות המלים הנשלפות אינה במוקד כאן
אלא רק המידה בה השליפה שוטפת ומהירה – המבחן בודק את יעילות השליפה מהזיכרון
לטווח ארוך. לכן מבחן שטף מילולי בודק אחסון ושליפה לטווח ארוך ולא
ידע מגובש.
אני משערת שהביצוע במבחן זה מושפע לא רק מהתפקוד הניהולי אלא גם
מיכולת העיבוד השמיעתי, שכן המפתח לשליפת המלים הוא היכולת של הילד לבודד את
הפונמה (B) או הצירוף (למשל, BI) הפותח שלהן.
סמדר, מה שכתבת פה מרתק. עולה שאלה. אם שתי היכולות בודקות מהירות ושליפה יעילה מהזיכרון לטווח ארוך (ואת הזיכרון עצמו), איך את מסבירה תוצאה של הנמכה בשטף הסמנטי אך לא המילולי? הרי אם היינו רואים הנמכה בשטף הפונמי אך לא הסמנטי היינו יכולים להבין אותה אולי כבעיה בעיבוד השמיעתי. אך נבין הנמכה של השטף הסמנטי אך לא הפונמי?
ReplyDeleteהנה תשובתי המתפלספת קצת:
Deleteראשית, אנחנו משתדלים לא להשוות בין שני תת מבחנים בודדים. מסביב לכל ציון של תת מבחן יש טווח של טעות. לכן ייתכן שהפערים בין המבחנים אינם אמיתיים. אפשר להדגים זאת באמצעות מבחן הוכסלר. אם ילד מקבל באחד מתת המבחנים בוכסלר 6 ובתת מבחן אחר 8, ייתכן שהציון האמיתי שלו בשני תת המבחנים הוא 7 בגלל טווח הטעות שיש מסביב לכל תת מבחן.
אנחנו כן יכולים לעבוד ברמת היכולת הצרה (שטף בשליפה) או ברמת היכולת הרחבה (אחסון ושליפה לטווח ארוך)
ברמת היכולת הצרה שטף בשליפה:
אם הפער בין שני המבחנים גדול, יכול להיות שמה שאנחנו רואים הוא לא תוצר של טווח הטעות אלא תוצר של מאפייני המבחנים הספציפים ולא של התכונה שאנחנו מנסים למדוד (שהיא היכולת הצרה שטף בשליפה). לשם כך אנחנו יכולים להוסיף מבחן שלישי שבודק אותה תכונה (לא עוד מבחן של שטף סמנטי או פונמי, אלא מבחן שטף קצת אחר. היה יכול להתאים, למשל מבחן בו הילד מתבקש לחשוב על כמה שיותר שימושים שונים בחפץ מסויים בתוך דקה. או מבחן של שטף צורני, בו הילד מקבל דגם מסויים של נקודות ועליו לחבר אותן בקוים ישרים בכמה שיותר דרכים שונות תוך דקה. גם מבחן RAN בודק שטף בשליפה, אבל באופן קצת אחר). לאחר שהוספנו מבחן שלישי, נוכל לדעת איזה מהציונים הוא יוצא דופן (הציון בשטף סמנטי או הציון בשטף פונמי). אז ננסה להסביר את הציון החריג באמצעות קישורו לתפקוד של הילד ביכולות רחבות אחרות (קישורים אפשריים בהמשך התשובה).
ברמת היכולת הרחבה אחסון ושליפה לטווח ארוך:
שטף סמנטי ושטף פונמי בודקים שניהם את היכולת הרחבה אחסון ושליפה לטווח ארוך. אנחנו יכולים להוסיף עוד מבחן או שניים שבודקים יכולת רחבה זו (למשל ריי חזותי). כך נראה מה מצבו של הילד ביכולת הרחבה ואז ננסה להסביר את הציון החריג בשטף סמנטי או בשטף מילולי באמצעות קישורו לתפקוד של הילד ביכולות רחבות אחרות.
והנה שני קישורים אפשריים בין תפקוד נמוך בשטף סמנטי לבין יכולות רחבות אחרות:
קישור ראשון – השפעה שונה של הנמכה בשטף/קצב השליפה על משימת שטף סמנטי לעומת משימת שטף פונמי, ומכאן קישור אפשרי למהירות העיבוד:
באופן כללי כמות הפריטים שילד (או מבוגר) יכול לשלוף תוך דקה במשימת שטף סמנטי גדולה מכמות הפריטים שילד (או מבוגר) יכול לשלוף במשימת שטף פונמי. זאת כנראה בגלל שמשימת שטף פונמי קשה יותר. ואז אם יש לילד הנמכה כללית בשטף בשליפה היא תשפיע יותר על השטף הסמנטי מאשר על השטף הפונמי.
נשתמש למשל בנתונים של פרופ' גתית קוה לגיל 14-15. הממוצע של ילד בגיל זה בשטף פונמי הוא 34.9 עם סטית תקן 9, ובשטף סמנטי – 46.2 עם סטית תקן 10. נניח שיש לנו ילד שמספיק לשלוף רק 75% מכמות הפריטים ששולף ילד תקין בתוך דקה. הוא ישלוף בשטף הפונמי 26.175 מלים (נעגל ל - 26). עם תוצאה כזו הוא עדיין יהיה בתוך גבולות הממוצע לגיל (התוצאה הזו לא נמוכה בסטית תקן ויותר מהממוצע). לעומת זאת שליפה של 75% מהמלים בשטף הסמנטי תביא אותו לשלוף 34.65 מלים. גם אם נעגל ל – 35 מלים, הוא עדיין יתפקד ברמה נמוכה מהממוצע ביותר מסטית תקן.
כלומר, ההנמכה שיש לילד בקצב השליפה מהזיכרון לטווח ארוך הביאה אותו לציון נמוך בשטף הסמנטי ולציון שהוא עדיין תקין (בתוך גבולות הממוצע) בשטף הפונמי.
כדי לאשש כיוון זה הייתי בודקת מה מצבו של הילד במבחן שיום מהיר שאף הוא בודק היבט של שטף בשליפה, והייתי בודקת מה מצבו במהירות העיבוד שיכולה להשפיע הן על שטף סמנטי והן על שטף מילולי.
סיבה שניה – היכולת של הילד להשתמש בקטגוריות סמנטיות או ליצור כאלה, ומכאן קישור אפשרי לידע המגובש:
יכול להיות שהילד מבצע את החיפוש בצורה לא יעילה. לשם כך, קטגוריות סמנטיות (כמו "חיות משק"; "חיות מחמד"; "חיות ים") יכולות לעזור לו. קיום קטגוריות כאלה משקף מבנה הירארכי של הידע המגובש/הזיכרון הסמנטי, ובהיבט זה המבחן כן בודק מבנה זה. בהעדר קטגוריות כאלה, הילד יכול ליצור קטגוריות משלו ("חיות שיש בבית ובסביבה ליד הבית", "חיות שראיתי בגן החיות", "חיות שאני רואה כשאני מטייל") אך יכול להיות שזה יהיה פחות יעיל או יאט אותו.
כדי לאשש השערה זו הייתי שואלת את הילד כיצד הוא ביצע את המשימה, וכן מסתכלת איכותית על מבחני ידע מגובש, ובמיוחד על מבחנים כמו "צד שווה" ו"אוצר מלים" כדי לראות אם הוא משתמש בקטגוריות סמנטיות קיימות.