Raj, V., & Bell, M. A. (2010). Cognitive processes
supporting episodic memory formation in childhood: The role of source memory,
binding, and executive functioning. Developmental Review, 30(4), 384-402.
איך זיכרון אפיזודי
קשור לריי השמיעתי?
ומה זה זיכרון למקור?
זיכרון אפיזודי, בניסוח של טולבינג, הוא זיכרון לאירועים ספציפיים
שאני זוכרת שקרו לי בזמן מסויים ובמקום מסויים.
כשאנחנו חושבים על זיכרון אפיזודי אנחנו בדרך כלל חושבים
על זכרונות בעלי אופי אישי, אוטוביוגרפי (למשל, עם מי, מתי ולאן יצאתי ב"דייט" הראשון שלי). אבל יש לנו גם זכרונות אפיזודיים של מידע לא אישי. למשל, אני זוכרת את הפעם הראשונה בה נתקלתי בשמות
של ארבעת החדרים בבית מרחץ רומי. שמות
החדרים הם אפודיטריום (חדר ההלבשה), קלדריום (החדר החם), טפידריום (החדר הפושר)
ופריג'ידריום (החדר הקר). נתקלתי בהם
בביקור בהרודיון, ואני זוכרת זאת היטב כי התאמצנו מאד למצוא ראשי תיבות שיעזרו לנו
לזכור את החדרים ואת סדר השימוש בהם (זה לא הצליח. אני לא באמת זוכרת את ארבעת השמות בעל פה. נעזרתי בדף המידע של הגן הלאומי הרודיון...).
בית המרחץ בהרודיון על ארבעת חדריו
זיכרון סמנטי הוא הידע שלנו על עובדות ומושגים נטולי
הקשר. התוכן של הזיכרון הסמנטי הוא הידע
המגובש שלנו.
כשאנחנו חושבים על זיכרון סמנטי אנחנו בדרך כלל חושבים על
זיכרון/ידע של מידע לא אישי (למשל, "קבר
הורדוס נמצא בהרודיון"). אבל יש לנו גם זכרונות סמנטים/ידע
סמנטי של מידע אישי, אוטוביוגרפי (למשל, "בשנות התשעים התגוררתי
בירושלים").
הזיכרון האפיזודי והזיכרון הסמנטי לא נבדלים בתוכן, אלא
בתחושת החוויה האישית. הזיכרון האפיזודי
מתאפיין בתחושה שהייתי שם, תחושת החוויה מחדש שמתעוררת. לזיכרון אפיזודי מתלווה גם מידע הקשרי (היכן זה
היה, מתי זה היה, איך נראתה הסביבה וכו'), אך לעתים מתלווה מידע הקשרי רב גם
לזיכרון סמנטי, שהופך אותו לדמוי- אפיזודי. לכן כמות המידע ההקשרי אינה יכולה
להבחין בין זיכרון סמנטי לאפיזודי. למשל, יכול
להיות מצב בו אדע מידע הקשרי רב על הביקור שלי בהרודיון - מתי הוא התרחש, מי היה
בו, הדברים השונים שראיתי בו וכו' אך לא אזכור את הביקור עצמו, לא תהיה לי חוויה
של להיות שם מחדש.
מה הקשר של כל זה למבחן הריי השמיעתי?
כאשר אנו מעבירים
לילד מבחן בו הוא לומד משהו חדש, ולאחר פרק זמן אנחנו בודקים עד כמה הוא זוכר את
המידע הספציפי שלימדנו אותו, אנחנו
בודקים בעצם זיכרון אפיזודי למידע לא אישי.
למשל, כאשר אנו מבקשים מהילד לומר את המלים שהוא זוכר
מהרשימה הראשונה, אנו מבקשים ממנו להיזכר באפיזודת הלמידה הספציפית הזו, שהתרחשה
בחדר זה לפני עשרים דקות, בה הוא למד את המלים הספציפיות האלה.
זה שונה ממצב בו אנו
שואלים אותו שאלה כדוגמת "מי היה ראש הממשלה לפני ביבי?". זו שאלה שכדי להשיב לה הילד שולף ממאגר הידע
המגובש שלו מידע נטול הקשר (הוא לא צריך לזכור את האפיזודה הספציפית בה למד עובדה
זו).
כדי לומר את המלים
שהוא זוכר מהרשימה הראשונה, הילד צריך לדעת להבחין בינה לבין רשימת המלים
השניה.
גם בשלב האחרון של
המבחן, בו אנו מקריאים לילד מלים והוא צריך לומר לגבי כל מלה, אם היא היתה או לא
היתה ברשימה הראשונה, הילד צריך לדעת להבחין בין הרשימה הראשונה לרשימה השניה
ולמלים שלא היו בשתי הרשימות.
הבחנה כזו בין
הרשימות מצביעה על היכולת של הילד לזהות את מקור הזיכרון (האם המקור היה הרשימה הראשונה או
השניה).
למה זה חשוב?
במהלך ההתפתחות הילד לומד לעשות שלושה סוגים של הבחנות
לגבי מקור הזיכרון:
הבחנה בין מקורות חיצוניים – הילד מבחין, למשל, בין זכרונות של דברים שהמורה אמרה בשיעור מסויים
לבין זכרונות של דברים שחבריו לכיתה אמרו באותו נושא ובאותו שיעור.
הבחנה בין מקורות פנימיים – הילד מבחין, למשל, בין דברים שהוא זוכר שהוא עצמו אמר באותו שיעור,
לבין דברים שהוא זוכר שהוא חשב לומר אך לא אמר.
הבחנה בין מקורות פנימיים לחיצוניים – הילד מבחין, למשל, בין דברים שהוא זוכר שהוא עצמו אמר באותו שיעור,
לבין דברים שהוא זוכר שחבר שלו אמר באותו שיעור.
ברור למה ההבחנות
הללו חשובות. כשאנחנו מסיקים מסקנות או מקבלים
החלטות על סמך מידע מסוים, אנחנו לוקחים בחשבון הן את התוכן והן את מקור
המידע. חשוב לנו מאד לדעת להבחין בין מה
שלנו לבין מה שלא שלנו. בין מה שאנחנו
חושבים ועושים לבין מה שאחרים חושבים ועושים.
זה חיוני לתפיסת העצמי שלנו.
כדי להבחין בין מקורות שונים, הילד צריך להיות מסוגל
לקשור בין התוכן לבין ההקשר. למשל, הילד קושר בין תוכן הדברים לבין זהות
הדובר שאמר אותם (המורה או חבר לכיתה).
זהות הדובר היא מידע הקשרי. בריי
השמיעתי הילד צריך להיות מסוגל לקשור בין תוכן רשימת המלים לבין סדר הרשימות (האם התוכן
הזה שייך לרשימה הראשונה או השניה). סדר
הרשימות הוא מידע הקשרי.
במחקר מסוים הראו
לילדים בני ארבע ושש תמונות של חיות (למשל, דוב פנדה), תמונות של הקשרים שונים (למשל, מדבר), ותמונות
של החיות בתוך ההקשר (למשל, דוב פנדה במדבר).
כך הילד ראה, למשל תמונה של נמר, של בריכה, ושל נמר בבריכה.
בשלב המבחן, הילד התבקש לבצע שלוש הבחנות:
א. להבחין בין חיות חדשות שלא ראה קודם (למשל, כלב
ים) לבין חיות שכבר ראה (למשל, דוב פנדה),
ב. להבחין בין הקשר חדש (למשל כביש מהיר) לבין הקשר
שכבר ראה (למשל, מדבר),
ג. להבחין בין חיה בתוך הקשר שכבר ראה (למשל, דוב
פנדה במדבר) לבין חיה בתוך הקשר שלא ראה (דוב פנדה בכביש מהיר) ולבין זוגות חדשים
של חיה והקשר (למשל, דוב פנדה בבריכה).
הן ילדים בני ארבע
והן ילדים בני שש ביצעו טוב באותה מידה במשימות א' ו – ב'.
אבל בני הארבע התקשו
יותר במשימה ג'. משימה זו דורשת קישור בין
תוכן לבין הקשר. מעבר לכך: הבדלים בביצוע של בני ארבע במשימה ג' ניבאו
הבדלים בזיכרון אפיזודי לאירוע מורכב שנבדק בשלב מאוחר יותר.
היכולת לקשור תוכן
להקשר הולכת ומשתפרת במהלך הילדות וגיל ההתבגרות.
יכולת זו מהווה את הבסיס לזיכרון האפיזודי.
יכולת זו קשורה לא רק
להתפתחות הזיכרון עצמו, אלא גם להתפתחות החשיבה.
כאשר מבוגרים מתקשים לקבוע מהו מקור הזיכרון, הם יכולים להסיק על המקור
בהתבסס על יכולת החשיבה וההסקה שלהם (למשל, "לא סביר שאחד הילדים היה אומר את
הדבר הזה. זה נשמע לי סוג של ידע וגם סוג
של התנסחות שמתאים יותר למורה מאשר לאחד מהילדים"). ילדים צעירים מתקשים להשתמש באסטרטגיות כאלה.
No comments:
Post a Comment