Williams, J. M. G., Barnhofer, T., Crane, C.,
Hermans, D., Raes, F., Watkins, E., & Dalgleish, T. (2007). Autobiographical Memory
Specificity and Emotional Disorder. Psychological Bulletin, 133(1), 122-148. http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.721.1249&rep=rep1&type=pdf
מהו זיכרון אוטוביוגרפי כללי מדי OGM-OVERGENERAL
AUTOBIOGRAPHICAL MEMORY?
זו תופעה שבה כאשר
אנשים מסוימים מקבלים מלות מפתח ומתבקשים לשלוף זכרונות אוטוביוגרפים הקשורים
למלים אלה, הם מתקשים לשלוף זכרונות ספציפים (זכרונות של אירועים ספציפים שקרו
בזמן מסוים ובמקום מסוים). במקום זה הם נוטים
לשלוף זכרונות קטגוריים, כלליים מדי - זיכרונות
המאגדים אירועים דומים רבים (למשל, "נהגתי לצאת עם הכלב לטיול בכל
בוקר").
תופעה זו נמצאה
לראשונה על ידי החוקרים Williams and Broadbent (1986) אצל פציינטים אובדניים. מאוחר יותר היא נמצאה כמאפיין עקבי של פציינטים
עם דיאגנוזה של דיכאון, דיכאון אחרי לידה וגם אצל אנשים עם רמות תת קליניות של
דיכאון. התופעה מופיעה גם אצל אנשים עם
נטיה לרומינציה RUMINATION (חשיבה פאסיבית וחזרתית על
הסימפטומים של הדיכאון והסיבות והתוצאות האפשריות של הסימפטומים הללו. למשל:
"מה עשיתי לא בסדר?", "למה אני לא יוצאת מזה?"). יש לציין שאצל אנשים עם הסטוריה של דיכאון
השליפה מהזיכרון האוטוביוגרפי נוטה להישאר כללית מדי גם לאחר שאפיזודת הדיכאון
חלפה.
תופעת הזיכרון הכללי
מדי מאפיינת גם אנשים עם הסטוריה של טראומה, כמו פגיעה מינית, התעללות פיסית וגם
תאונות דרכים, טראומת מלחמה, אבחנה של סרטן ועוד. זיכרון
כללי מדי מופיע אצל אנשים אלה למרות שהם לא מתבקשים לשלוף זכרונות הקשורים לטראומה
שלהם, אלא זכרונות הקשורים במלות מפתח מסוימות. זכרונות כלליים מדי לא מופיעים אצל כל האנשים
שעברו טראומה, אלא מופיעים יותר אצל אנשים שהגיבו בתגובה פוסט טראומטית, ואצל
אנשים שחוו טראומה בילדות.
תופעת הזיכרון
האוטוביוגרפי הכללי מדי נבדקה בעיקר על ידי גירסאות שונות של מבחן שנקרא "מבחן הזיכרון
האוטוביוגרפי" – AMT – AUTOBIOGRAPHICAL MEMORY
TEST. במבחן זה משתמשים בדרך כלל
במלות מפתח המתייחסות למצב רגשי, למשל "נרגש", "שמח", "רגוע", "משועמם", "חסר אונים",
"בודד" וכן הלאה. האדם העובר את
המבחן מתבקש לשלוף אירוע ספציפי (שהתרחש בזמן ובמקום מסויים ושארך לא יותר מיום
אחד) הקשור במלת המפתח הזו.
אנשים עם דיכאון או
פוסט טראומה נוטים להגיב בזכרונות כלליים מדי הן למלות מפתח המתייחסות למצבים
רגשיים חיוביים והן למלות מפתח המתייחסות למצבים רגשיים שליליים. אנשים עם דיכאון או פוסט טראומה נוטים להגיב בזכרונות
כלליים מדי גם אם הגירויים אינם מלות מפתח אלא מצבים (למשל, "נסה להיזכר
באירוע בו נעזרת בשכן כדי לפתור בעיה מסוימת"), הנחיה כללית ("שלוף כמה
שיותר אפיזודות מהחיים שלך שאתה יכול תוך עשר דקות") או פעולות (למשל, "נסה
להיזכר באירוע בו הלכת להופעה").
כיצד מסבירים החוקרים את הזיכרון האוטוביוגרפי הכללי מדי?
קיימים שלושה סוגים של הסברים: עצירה מוקדמת מדי של החיפוש בזיכרון
האוטוביוגרפי, "לכידה" ובעיה בתפקודים הניהוליים.
עצירה מוקדמת מדי של החיפוש בזיכרון האוטוביוגרפי
ההסבר קשור למבנה
הזיכרון האוטוביוגרפי. על פי מודל CONWAY
–PLEYDELL-PEARCE (2000),
הזיכרון האוטוביוגרפי
הוא מבנה בעל שלוש רמות:
ברמה הגבוהה ביותר קיימים ייצוגים של תקופות חיים עם
נקודות התחלה וסיום ברורים (למשל, לימודים
בתיכון, צבא, התקופה בה גרתי בתל אביב וכו').
ברמת אמצע קיימים תיאורים של אירועים כלליים: אירועים שחוזרים על עצמם (למשל, לנהוג לעבודה
בבוקר) או אירועים יחידים (החופשה שלי בקוריאה).
האירועים מיוצגים ברמה זו כמעין סיכומים מומשגים ומופשטים יחסית של החוויה.
ברמה הנמוכה ביותר קיים ידע על אירועים ספציפיים. ברמה זו מיוצגים היבטים קונקרטים, חושיים
ותפיסתיים של האירועים (דימויים מנטלים חזותיים, שמיעתיים, טקטילים וכו') של
האירוע – איך נראתה הסביבה, מי היה נוכח באירוע, איך הרגשתי באירוע וכו'.
כאשר אנו מקבלים מלת
מפתח ומתבקשים להיזכר באירוע ספציפי הקשור למלה זו, אנו יוצרים אסוציאציות למלה
שיהוו את הבסיס לחיפוש בזיכרון. למשל למלה
"רגוע" אני יכולה לחשוב על "הכלבה שלי ג'יין". כעת אנו ניגשים לרמת הייצוג של תקופות חיים ("כשחייתי
בתל אביב") או לרמת הייצוג של אירועים כלליים ("נהגתי לצאת איתה לטיולים")
ומכאן אנחנו יורדים לרמת האירוע הספציפי ("יום אחד יצאנו לטיול ביער בן שמן והיא
נבהלה מחזיר בר שהופיע לפתע על השביל).
אצל אנשים פוסט
טראומטים, חיפוש כזה בזיכרון עלול להוביל למקומות קשים רגשית. למשל, בתגובה למלה "קיץ", אשה שעברה
טראומה חשבה על חופשות קיץ ועל "ערבי קיץ חמים". אז היא נזכרה בערב קיץ ספציפי, שבו למרות שהשעה
היתה אחרי עשר בלילה, הטמפרטורה היתה עדיין נוחה, והיא ישבה בחוץ עם חברים ודיברה
על הכלבה החדשה שלה. ואז נזכרה שבאותו קיץ
היא עברה תקיפה מינית כשהלכה לטייל עם הכלבה בפארק.
כתוצאה מחוויות כאלה
מתפתח אצל אנשים פוסט טראומטים ואצל אנשים דכאונים סגנון של הימנעות מזכרונות
ספציפיים מדי. קונווי ופליידל-פירס טוענים שאנשים אלה עוצרים את החיפוש
שלהם בזיכרון ברמת המידע התיאורי הכללי, ונמנעים מלהגיע לרמת האירוע הספציפי.
"לכידה"
אנשים עם דיכאון
ואנשים עם נטיה לרומינציה עלולים
"להילכד" בחיפוש בייצוגים ברמת הביניים (ברמת האירועים הכלליים). כשאנשים כאלה מקבלים, למשל, את מלת המפתח
"שמח" הם יכולים לחשוב: "למה אני לא יכול להיות יותר שמח?". מחשבות אלה "לוכדות" אותם ומונעות
מהם לשלוף אירועים ספציפים מהזיכרון האוטוביוגרפי. אנשים
אלה ינועו לרוחב רמת הביניים של הזיכרון האוטוביוגרפי במקום לנוע כלפי מטה לרמה
הספציפית ביותר.
תפקודים ניהוליים
חיפוש בזיכרון על פי
מלת רמז דורש מאמץ, אסטרטגיה, שליטה ובקרה, כלומר תפקודים ניהוליים. במהלך החיפוש האדם צריך לדכא (לעשות אינהיביציה של)
ידע אוטוביוגרפי לא רלוונטי (וגם של מחשבות רומינטיביות שמפריעות לחיפוש אחר אירוע
ספציפי).
אצל אנשים דכאוניים
ופוסט טראומטים יש ירידה במשאבי הקשב וביכולת השליטה הניהולית (בעיקר בהיבטים של
יוזמה וניהול החיפוש ואינהיביציה של מידע לא רלוונטי במהלך החיפוש).
כך, עצירה מוקדמת מדי, המנעותית, של
החיפוש בזיכרון האוטוביוגרפי, "לכידה" ברמת הביניים של הזיכרון
האוטוביוגרפי וקשיים בשליטה ניהולית גורמים לתופעת הזיכרון הכללי מדי. גורמים אלה גם עובדים ביחד ומשפיעים זה על זה
ובכך מחריפים את הבעיה.
זכרונות אוטוביוגרפים
כלליים מדי עלולים להוביל להחלמה איטית מדיכאון או ממצבים טראומטים. זכרונות כלליים מדי עלולים להוביל גם לקושי
בפתרון בעיות, שכן הם מקשים עלינו להישען על נסיון העבר כדי להתמודד עם מצבים
חדשים.
למרבה המזל, אימון של אנשים עם דיכאון או פוסט טראומה
בשליפת זכרונות ספציפים גורם לשיפור במצב הרגשי ומונע התפתחות של אפיזודה חוזרת של
דיכאון. ניתן
לעשות זאת, למשל, באמצעות יצירת רשימה של זכרונות ספציפים שהמטופל מעוניין
לזכור. כל זיכרון ברשימה מקושר באמצעות
דימוי חזותי למיקום ספציפי בתוך "מסלול מנטלי". האדם
מטייל על פני המסלול המנטלי ושולף את הזכרונות הספציפים. שימוש בטכניקה זו מונע התפתחות של דיכאון.
דרך נוספת היא לאמן
אנשים דכאוניים להתמקד בדימויים קונקרטים, שאינם ממוקדים בעצמי ושיש להם היבטים של
עיבוד תפיסתי/דימוי מנטלי ("דמיין את הפנים של המונה ליזה", "דמיין
טיפת גשם שיורדת על חלון"). אימון כזה משפיע על השליפה של זכרונות
אוטוביוגרפים וגורם לכך שהם יהיו הרבה יותר ספציפים. שליפה של זכרונות ספציפים מיטיבה עם מצב
הדיכאון.
אחד המחברים של מאמר
זה, ,Dalgleish מרחיב בנושא זה בראיון זה:
Clinical depression and memory: Professor Tim Dalgleish
No comments:
Post a Comment